^ 1.. למרות שזמן תפילה לכתחילה מהנץ החמה, מ"מ כיוון שבדיעבד אפשר להתפלל מעמוד השחר, האיסור מתחיל מעמוד השחר, וכ"כ במ"ב פט, ח, כה"ח יב. ולט"ז האיסור מהנץ החמה בלבד.
^ 2.. בכה"ח פט, כה, כתב בשם אחרונים, שמותר לעסוק בצורכי מצווה לפני התפילה, וכ"כ במ"ב רנ, א. וללוות את אביו או רבו לביהכ"נ הוא צורך מצווה, וכתב בשו"ת בצל החכמה ה ע, שמותר ללוותם לנמל התעופה. ויקפיד לומר לפני כן ברכות השחר (עפ"י המובא באו"ח ותה"ד בב"י). (ובשבות יעקב ב, כב, היקל בכל מצב להקדים שלום לאביו או רבו, מפני שהתורה צוותה לכבדם. והפמ"ג אסר, וכ"כ במ"ב פט, י).
כתב במ"ב פט, ט, שגם לילך בביהכ"נ למקומו של חבירו נחשב כמשכים לפתחו. ובא"א בוטשאטש פט, ב, נוטה להקל. קידה נחשבת כאמירת שלום (מ"ב פט, יג).
להתקשר בטלפון - נלענ"ד שבשעת הצורך דינו כמי שעובר ליד ביתו של חברו, שמותר לו להיכנס, אבל יאמר 'בוקר טוב' ולא 'שלום', וטוב שיאמר לפני כן את ברכות השחר. ואם אין צורך לדבר לפני התפילה - אסור, מפני שאז הוא כמשכים במיוחד לפתחו. ועי' אש"י יג, הערה מ, שיש מקילים יותר.
^ 3.. כתב הרמב"ם הל' תפילה ו, ז, שמותר להסתפר ולהיכנס למרחץ סמוך לשחרית, היינו לפני עמוד השחר, מפני שלא גזרו בזה אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי. וכך פסק בשו"ע פט, ז. אמנם הראב"ד סובר שגם בחצי שעה שלפני עמוד השחר יש איסור, כמבואר בבאו"ה ע, ה. וי"א שהרמב"ם מיקל רק ברחיצה ותספורת שאינם שכיחים לפני שחרית, אבל במלאכות השכיחות קודם עה"ש הוא מחמיר (פמ"ג והגאון מליסא). ורוה"פ מקילים בכל המלאכות. ובמ"ב פט, לז, חושש קצת לדעת המחמירים, ולכן כתב שיאמר לפני כן את ברכות השחר, שיש מקילים בזה כמובא ברמ"א פט, ג.
המתחיל במלאכה אחר שהגיע עמוד השחר, כיוון שהתחיל באיסור חייב להפסיק לק"ש שהיא מהתורה, ולתפילה אינו צריך להפסיק, ויכול לסיים את מלאכתו, ובתנאי שיספיק להתפלל בזמן (מ"ב ע, כג).
^ 4.. עיין עוד בתפילה כהלכתה ו, הערות לו, לח, ובאשי ישראל יג, יח. ובאשל אברהם פט, ג, העלה סברה, שכל מלאכת הדיוט או ארעי שמותרת בחול המועד מותרת גם לפני התפילה. ובהליכות שלמה ב, הערות: ח, טז, מעלה סברה שאיסור זה הוא דין בקדימה, שאסור להקדים צרכיו לתפילתו. אבל אם זמן תפילתו הקבוע עוד לא הגיע, למרות שכבר עלה עמוד השחר, רשאי לעשות מלאכה. ונראה למעשה שאפשר להקל בזה כאשר מצטרף עוד ספק לקולא, כגון שיש קצת ספק אם זו מלאכה או צרכי מצווה, שאם גם זמן תפילתו הקבוע לא הגיע, אפשר להקל.
^ 5.. באש"י יג, כא, כתב שאסור להסתבן. ובהליכות שלמה ב, ח, כתב שאין ראוי להסתבן. וביאר שיש חשש שמתוך שיסתבן יעשה אמבטיה, וזו רחצה האסורה. אמנם בסעיף יא כתב, שאם זמן התפילה הקבוע שלו עדיין לא הגיע, יתכן שאין איסור להקדים רחצה לתפילה (כמובא בהערה הקודמת).
הסיבה העיקרית להקל, משום שסתם רחצה שדיברו בה חכמים היתה ממושכת ולתענוג, וההכנות לקראתה היו ארוכות, הבערת אש, חימום מים, או הליכה לבית המרחץ. אבל רחצה מהירה במקלחת, עיקרה לשם הסרת זוהמא והתרעננות, ולכן אין בה איסור. ועוד שכתב הרמב"ם בהל' תפילה ד, ג, שצריך לרחוץ לפני שחרית את הפנים והידיים והרגליים, ועיין בב"י צב, שבאר מקורו, ואף שכתב למעשה שאין נוהגים לרחוץ את הרגליים, מ"מ אפשר ללמוד מהרמב"ם שרחצה של נקיות לקראת התפילה היא מהודרת. בנוסף לכך, לדעת הכלבו אין כלל איסור רחצה ותספורת לפני התפילה, ורק מלאכות אחרות אסורות. והובאה דעתו בא"ר וכה"ח פט, נג. ונראה שסברתו מפני שיש בזה הכנה לכבוד תפילת שחרית. ואף שאין פוסקים כמותו לעניין רחצה ותספורת ממש, במקלחת קלה עם סבון אפשר להקל. ובספק איסור שמדברי חכמים, הלכה כמיקל.
^ 6.. אסרו להתגלח באור לציון ח"ב פ"ז, ט, והליכות שלמה ב, ז. ובאבני ישפה ז, ד, התיר עפ"י הרב ואזנר, כל פעולה שגרתית שאדם עושה בכל בוקר.
^ 7.. כתב בספר אבני ישפה יד, כ, שיש סוברים שאם לאורך הדרך ישנם ישובים, אין הוא נחשב 'יוצא לדרך' אלא כמי שהולך בתוך הערים והישובים, ולכן מותר לצאת לדרך שבין ירושלים לתל אביב. ולפי דבריהם כך צריך להיות הדין גם בין אשקלון לנהריה, שכל הדרך רצופה בישובים. וקשה לקבל את דבריהם, כי נסיעה של 72 דקות בוודאי נחשבת כעשיית צרכיו לפני התפילה. ורק בשעת הדחק אפשר אולי לסמוך על כך. ונלענ"ד שלכתחילה אין לצאת גם לדרך של חצי שעה לפני התפילה. ואם יש במקומו מניין, עדיף להתפלל בו ולא לנסוע למקום עבודתו ולהתפלל שם. שיש לחוש לכתחילה שגם דרך של חצי שעה נחשבת דרך, ובמיוחד אם זו הדרך שבה הוא נוסע לעבודתו. ולכן רק בשעת הצורך כתבתי לסמוך על האור לציון שהאיסור הוא בדרך של 72 דקות.
עוד נראה שאם בעקבות שיתפלל במקומו ואח"כ יצא לדרך, יפסיד למעלה מ-36 דקות, רשאי באופן קבוע לצאת לדרכו ולהתפלל במניין סמוך למקום עבודתו. כעין המבואר לעיל ב, 4. אבל אם לא יצליח להתפלל שם במניין, עדיף שיתפלל במקומו במניין. ורק בשעת הדחק, במצב שאם יאחר יסכן את מקום עבודתו, יוכל להתפלל באופן קבוע ביחידות אחר הנסיעה.
^ 8.. לדעת רוב הראשונים האיסור לאכול לפני התפילה מדברי חכמים, וסמכוהו על הפסוק, וכ"כ תר"י, ריטב"א ומאירי. וכ"כ בב"י פט, ג, ולדבריו לכן התירו בכל הדברים שאין בהם גאווה, ולפי"ז כך גם דעת ראבי"ה, רא"ש ועוד רבים. ולדעת רא"ה ורמב"ן ויקרא יט, כו, האיסור מהתורה. ועיין בבירור הלכה ברכות י, ב, ויבי"א ד' או"ח יא, א-ד.
^ 9.. לעניין הקפה עיין מ"ב פט, כב; יבי"א ד, יא; אשי ישראל יג, כה. לעניין אכילת עוגות, אף שכתב בבאו"ה פט, ג, 'וכן', שעדיף להתפלל ביחיד ולא לאכול לפני התפילה, נראה לחלק בין סעודת קבע לארעי, שאם הוא נצרך לסעודת קבע עדיף שיתפלל ביחידות ואח"כ יאכל, אבל אם די לו באכילת ארעי, מוטב שיאכל מעט ויתפלל אח"כ במניין. וזה החילוק בין מה שכתבתי כאן למה שכתבתי בהלכה הקודמת.
עיין בפניני הלכה שבת ו, ט, 12, שלדעת רבים, וביניהם מ"ב ואג"מ, האוכל לפני התפילה בשבת צריך לקדש תחילה, ולמעשה נוהגים שלא לקדש, כדעת הסוברים שמצוות הקידוש חלה אחר התפילה.
^ 10.. במ"א סו, יב, הסתפק בזה, ונטה להכריע שמוטב להתפלל עם תפילין ביחיד. וכ"כ רוב האחרונים, וכן במ"ב סו, מ, וכה"ח כה, כח. ויש חולקים (הלק"ט), ובמנח"י ח"ב קז, כתב שאפשר לסמוך עליהם.