ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- תפארת ישראל למהר"ל
וּמַה שֶּׁהֻצְרְכוּ לוֹמַר: כְּדֵי לָתֵת פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה, וְלֹא שֶׁהָיָה דָּבָר זֶה מַעֲשֵׂה שָׂטָן, שֶׁהוּא מְגָרֶה בְּמַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל? כִּי דָּבָר זֶה לֹא קַשְׁיָא. שֶׁאִם לֹא הָיָה בִּשְׁבִיל כְּדֵי לָתֵת פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר לָהֶם מִן הַשָּׂטָן, שֶׁהוּא יֵצֶר הָרַע. כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק הֶחָלִיל(סוכה נב, ב) : אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכָל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ*, שֶׁנֶּאֱמַר(תהלים לז, לג) : ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ, עַד כָּאן. וּבֵאוּר עִנְיָן זֶה, כִּי הַיֵּצֶר הָרַע בָּאָדָם הוּא הַחִסָּרוֹן וְהַהֶעְדֵּר, הַדָּבֵק בַּנִּמְצָאִים1 . וְהֶעְדֵּר זֶה מְבַקֵּשׁ לְהַעֲדִיר וּלְהַחְסִיר הָאָדָם לְגַמְרֵי, אִם לֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר הוּא מַעֲמִיד הַנִּמְצָאִים וּמְקַיֵּם אוֹתָם. לְכָךְ לֹא יִתֵּן לְכֹחַ הַהֶעְדֵּר לִשְׁלֹט, וְדָבָר זֶה מְבֹאָר. וְאִם לֹא הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה2 , כְּדֵי לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִמְצָא מַדְרֵגַת הַתְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם, לֹא הָיָה כֹּחַ לַשָּׂטָן לִגְמֹר דָּבָר זֶה. וּבִשְׁבִיל מַדְרֵגַת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁהוּא הֶכְרֵחַ לָעוֹלָם בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, בִּשְׁבִיל זֶה לֹא עֲזָרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כִּי הָעֵזֶר בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם הַמְּצִיאוּת, וְהַתְּשׁוּבָה הוּא גַּם כֵּן קִיּוּם הַמְּצִיאוּת. וְהִנֵּה הִתְבָּאֵר לְךָ עִנְיַן הַחֵטְא הַזֶּה, שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה בִּשְׁבִיל הַקִּטְרוּג בְּמַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁלֹּא הָיָה כְּדַאי לָעוֹלָם הַזֶּה3 , וּכְמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בַּפֶּרֶק שֶׁלִּפְנֵי זֶה, שֶׁאִלְמָלֵי לֹא חָטְאוּ הָיוּ חַיִּים לְעוֹלָם. וּלְפִיכָךְ כְּתִיב(שמות לא, יח) : וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים. וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה וגו'. הֲרֵי סָמַךְ הַחֵטְא לִנְתִינַת הַלּוּחוֹת, אֲשֶׁר הֵם מַעֲשֶׂה, שֶׁזֶּהוּ מַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל הָעֶלְיוֹנָה, וּמִזֶּה בָּא עִנְיָן זֶה שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל.
___________________________________
אמרו חכמים שחטאו ישראל כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה. לכאורה יש לשאול, למה לא אמרו, שחטא ישראל הוא מפאת שהיה היצר הרע מתגרה בהם מפני מעלתם הגבוהה? אך אין זו קושיה, כי אם לא הייתה הסיבה כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה, היה הקב"ה מסייעם להתגבר על גירוי היצר. כך מצאנו בפרק החליל: אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזר לו לא יוכל להתגבר עליו, שנאמר: ה' לא יעזבנו בידו. ביאור מאמר זה, היצר הרע באדם הוא החיסרון 1 הנמצא בנבראים, חסרון זה מבקש להחסיר האדם עוד עד אשר לא ימצא האדם כלל, אלא שהקב"ה נותן קיום לנבראים ומעמיד אותם. לכן לא יתן הקב"ה לכח החיסרון לשלוט שלטון מוחלט. 2 אם לא היה חטאם כדי לתת פתחון פה לבעלי תשובה, היינו שתופיע מידת התשובה בעולם, לא היה היצר מצליח להכשילם מפני שהקב"ה היה עוזרם. אבל כדי שתהיה התשובה בעולם, שהרי התשובה הכרחית להיות בעולם, לכן לא עזר להם הקב"ה. העזרה התמידית של הקב"ה כנגד היצר היא כדי שיהיה קיום לעולם, וכאן אדרבא כדי שיהיה קיום לעולם, שתהיה התשובה בעולם, צריכים ישראל להיכשל. הנה התבאר לך שחטא ישראל היה מפני מעלתם הגבוהה בשעת מתן תורה, 3 מעלה שאינה מהעולם הזה, וכמו שהתבאר בפרק הקודם, שאלמלא חטאו היינו חיים לעולם. לכן נאמר: ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו בהר סיני שני לוחות העדות, לוחות אבן, כתובים באצבע אלוקים. וירא העם כי בושש משה וגו'. סמכה התורה חטא העגל לנתינת הלוחות כאשר במעשה הנתינה זכו ישראל להגיע אל המעלה העליונה, ומזה נובע חטא העגל.
ביאורים
יצר הרע הוא המוות האמיתי של האדם, ההיפך הגמור מחייו, וכמו שלימדנו ריש לקיש: "אמר ריש לקיש: הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות" [בבא בתרא טז.].
כשמו של היצר הרע כן הוא – 'רע', הוא נובע מחיסרון הקיים במציאות, ומטרתו להלחם באדם ולבטל את כל מציאותו. מסיבה זאת, כל עוד האדם קיים ובעל מציאות הוא יתגבר ויתחדש, ימצא תואנות ושיטות חדשות - לעיתים יגרור אותו לעסוק בחטאים גדולים ומוכרים, ולעיתים בחטאים שאינם ידועים, לעיתים יכשיל אותו בעבירות שבין אדם למקום ולעיתים בעבירות שבין אדם לחברו, לעיתים יסית אותו להחמיר במקום שצריך להקל, ולעיתים יסית להקל במקום שצריך להחמיר.
מכיוון שכך, מכיוון שבעולם הזה קיים בעולם אותו חסרון, והוא דבֵק באדם, לאדם כשלעצמו אין אפשרות לנצח אותו ולכן מצד עצמו האדם עתיד להיכשל וליפול במלכודת היצר. אולם הקב"ה אינו עוזב את האדם. הקב"ה הוא מקור כל השלמות, ובו לא שייך כלל כל חסרון, והוא חפץ בקיומו ובבניינו של העולם שברא, ולכן כמי שברא את האדם, הוא גם זה שמשמר אותו ומצילו מהחיסרון שבא לבטל את מציאותו.
לפי זה מובן מדוע אמרו חז"ל שישראל עבדו את העגל כדי "לִתן פתחון פה לבעלי תשובה", למרות שלפי דברי המהר"ל סיבת החטא היא אחרת – התנגדותו של השטן למעלתם הנשגבת. באמת החטא נגרם כתוצאה מכך שישראל זכו למעלה כה גדולה שאינה ראויה לעולם הזה, ולכן דבק בהם ההעדר, אלא שעדיין לולי הצורך בחידוש התשובה בעולם, היה הקב"ה מציל אותם מידו של יצר הרע, ורק מכיוון שמטרת ההגנה האלוהית היא לקיים את המציאות, וגילוי כוח התשובה הוא גם כן דבר חשוב ויסודי בקיומה של המציאות, סולקה מהם בשלב זה ההגנה האלוהית כדי שיתגלה כוח התשובה בעולם.
הרחבות
*עזרה אלוהית בכל תחומי עבודת השם
וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ. בלי עזרה מהקב"ה אי אפשר להינצל מהחטא. גם בלימוד תורה ובקיום מצוות מצאנו שצריך סיוע אלוהי, ולא רק בשמירה מעבירות. בענין עשיית המנורה התורה אומרת "מקשה תיעשה המנורה" [שמות כה, לא]. במדרש תנחומא דרשו את המילה "מקשה", מלשון קושי, והמילה "תיעשה", לדברי המדרש, מלמדת אותנו שהמנורה נעשתה מאליה: "כיוון שנתקשה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה טול זהב והשליכהו לאש והוציאהו והיא נעשית מעצמה..." [תנחומא בהעלותך ג].
ה' שפת אמת ' מבאר שבתהליך עשיית המנורה, נחוץ שיהיה רצון ומאמץ אנושי, וסיוע וגמר אלוהי. השפת אמת מוסיף שתהליך זה קיים בכל קיום מצווה: "כן הוא בכל מצווה מכל איש ישראל. כי וודאי אין בכוח האדם לעשות רצונו יתברך... ועל ידי שרצה לעשות רצונו יתברך רק שהיה למעלה מכוח אדם. לזה נעשה מעצמו" [שפת אמת תרומה תרל"א ד"ה נתקשה]. על פי רעיון זה מסביר השפת אמת בשם סבו בעל חידושי הרי"מ את דברי חז"ל המפורסמים: "יגעתי ומצאתי תאמִן" [מגילה ו:]. לכאורה, המילה "מצאתי" סותרת את המילה "יגעתי", שהרי מציאה באה בהפתעה והיסח הדעת ולא ביגיעה. מפרש הרי"מ: "אך מי יכול למצוא האמת על ידי יגיעתו, ורק שהקב"ה נותן במתנה ודרך מציאה על ידי היגיעה" [שפת אמת שם]. למדנו, אם כן, שבין בשמירה מעבירות, בין בקיום מצוות ובין בלימוד תורה, ישנו ערך גדול למאמץ האנושי, אך ההצלחה באה רק על ידי סיוע אלוהי.
שאלות לדיון
מדוע צריך שמדרגת התשובה תהיה בעולם גם ללא מציאות של חטא?
"וְהַתְּשׁוּבָה הוּא גַּם כֵּן קִיּוּם הַמְּצִיאוּת" – אילו דברים נוספים הכרחיים לקיום המציאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
