ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- חופה, חתונה ושבע ברכות
- מדורים
- רביבים
מנהג ישראל לשבור כוס בחתונה, כדי להעלות את זכר ירושלים על ראש שמחתנו. וישנם חילוקי מנהגים לגבי השאלה מתי שוברים את הכוס. לדעת רבים מהפוסקים זמן שבירת הכוס הוא לאחר סיום שבע ברכות הנישואין, היינו בסוף החופה. והרבה אחרונים כתבו שנוהגים לשבור את הכוס אחר הקידושין, לפני קריאת הכתובה.
ומנהגנו לשבור את הכוס אחר שבע הברכות, כדעת רוב הפוסקים. ויש שתמהים על המנהג, מפני שיוצא שבשבירת הכוס מסיימים את החופה, ומיד אח"כ הקהל מריע - "מזל טוב", ומה מקום לצהלת "מזל טוב" אחר הזכרת החורבן? אולם שמעתי מאבי מורי שהאמת שכך נכון; שאכן רק לאחר שהעלינו את זכר ירושלים וחורבנה, אנו יכולים לשמוח באמת. בלא זכירת ירושלים השמחה מזויפת, ונראית כהוללות הבאה לנתק את האדם מהחיים האמיתיים. שהרי מצד החיים האמיתיים, כאשר בית המקדש חרב וכל כך הרבה צער ישנו בעולם, לכאורה אין מקום לשמחה. כל העולם נברא כדי לגלות את שמו יתברך בעולם, ואם ירושלים חריבה, הרי שמטרת הבריאה לא התקיימה, ועל מה נשמח?! כל העולם נברא כדי להיטיב, ואם יש כל כך הרבה צער, והעולם מלא שקר וכזב, עושק וחמס, ורשעים מצליחים וצדיקים מושפלים, על מה נשמח?!
אולם כאשר אנחנו זוכרים את ירושלים, הרי שכל השמחה שלנו קשורה אל האמת האלוקית. החתונה אינה מנותקת מהשאיפה לשלמות, אלא להפך, היא נדבך בתהליך ההשתלמות ותיקון העולם, היא בניית חורבה אחת מחורבות ירושלים. ואם כן ראוי באמת לשמוח בשמחת החתן והכלה. ועל כן, רק אחר ששוברים את הכוס, אפשר לשמוח ולברך ב"מזל טוב".
שירת "אם אשכחך"
מה יפה המנהג שכל הקהל שר: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי" (תהילים קלז, ה-ו). אגב, עד לא מזמן הייתה מנגינה אחת, שכולם היו רגילים לשיר. בשנים האחרונות, רבים מהצעירים מעדיפים מנגינה חדשה שחוברה על ידי גאון הזמרה ר' שלמה קרליבך.
לטעמי, הישנה עדיפה. אמנם החדשה עדינה ונוגה, יש בה כמיהה וערגה, אבל אין בה את הדרמטיות שיש בישנה. הדרמטיות שבישנה מבטאת יפה את ההוד הנורא שבשבועה - "אם אשכחך ירושלים - תשכח ימיני", "תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי". היא כמו המנון שבו כל הניצבים עומדים דום וחוזרים על שבועתם.
אינני יודע מה קורה בקרב הקהל. אני נמצא בדרך כלל עם המשפחה תחת החופה. ממה שאני רואה, כמעט תמיד כאשר שרים את המנגינה הישנה, עיני האנשים העומדים סביב החתן והכלה מתמלאות דמעות. האנשים עומדים דום ברצינות, נזכרים בירושלים, בבית המקדש שחרב, בקשיי הבניין, בקדושים שנהרגים במלחמות ובפיגועים, ביתומים ובאלמנות. ואל מול היופי הנהדר שבחתונה - עולות דמעות על כל הצער שבעולם, ועולה תפילה עמוקה מאוד לבניין ירושלים ולתיקון עולם. אבל כששרים את המנגינה החדשה - לא רואים דמעות. לא האמהות, לא האבות, לא אלה שמסביב, גם לא הכלה. אין דמעות בכלל.
באירוניה
טוב. לא חייבים להזיל דמעות. העיקר שלא להיראות מיושן, שיגרתי. החבר'ה עוד עלולים לחשוב שאנחנו לא "בעניינים". וזה הדבר החשוב ביותר, שידעו שאנחנו כן "בעניינים" ועיצבנו את החתונה לפי טעמנו הייחודי. נו, שיהיה במזל טוב.
אולי עוד כמה שנים, גם המנגינה החדשה תהפוך למיושנת, וגם היא כבר תעלה זיכרונות מרגשים מחתונות ישנות, וגם בה יזילו דמעות. ושוב יקומו חתנים וכלות ויבקשו שישירו לפניהם מנגינה חדשה. אני בעד המנגינה הישנה. במיוחד בחופה. מתוך כך אני מתרגש ואוהב את המנגינות החדשות.
עין הרע
יש חתנים וכלות שמעוניינים לשוות גוון ייחודי לטכס חתונתם. למשל, יש שרוצים לשיר בעצמם שיר מיוחד לכלה. יש שמבקשים לעשות זאת באמצע הריקודים, ושמעתי על אחד שדרש לשיר שיר מיוחד לכבוד הכלה באמצע החופה.
כששואלים אותי, אני ממליץ לחתן ולכלה להשתדל שלא לבלוט ולא לשנות ממה שמקובל. ממילא כולם מסתכלים עליכם, ממילא בערב זה אתם במרכז. לשם מה אתם צריכים להתבלט עוד יותר? תשתדלו עד כמה שאפשר לשמוח עם המוזמנים, ולקבל את שפע ברכותיהם באהבה בענווה. ככל שתלכו יותר בדרך ישראל סבא, כך תזכו יותר להיות חוליה משמעותית בשרשרת הדורות.
לבעיית ההתבלטות קוראים "עין הרע". כשרואים אחד שמתבלט, מתחילים לפשפש במעשיו. האם הוא באמת כל כך טוב כמו שהוא מראה את עצמו?... האם באמת מגיע לו כל כך להיות שמח?... ובמיוחד שבקהל ישנם אנשים שגורלם לא שפר עליהם כל כך. יש רווקים ורווקות שמשוועים למצוא את זיווגם - ואינם מוצאים. יש אלמנות, יש גרושים. צריך לחשוב עליהם. מה הם מרגישים.
ובמיוחד כאשר החתן מפגין לעיני כל את אהבת הנצח שלו כלפי אשתו, מתעוררת השאלה, האם אכן כך? האם אהבת הנצח הזו תחזיק מעמד גם כשיבואו קשיים? וכשבודקים, אתם יודעים, העניינים מתחילים להסתבך.
אולי יהיו שלא יאהבו זאת. אבל תבדקו בעצמכם. אם תעקבו אחר אותם הזוגות שהפגינו את אהבתם לעיני כל, תמצאו בדרך כלל שאחר כך יש להם בעיות בשלום בית. לעיתים כאשר הפגנות האהבה בולטות במיוחד, אני יודע שתוך כמה חודשים יגיעו אלי עם בעיות קשות בשלום בית. בקיצור, אל תשפריצו את הרגשותיכם כלפי חוץ. תאהבו בצניעות, ותזכו להאריך ימים בטוב ובנעימים.
וכשדברתי על כך עם אבי מורי, אמר על פי החקירה הלמדנית בין 'סימן' ל'סיבה': שלא צריך לומר שהמעשה החריג שהחתן עשה בחתונתו הוא ה'סיבה' לכך שיהיו לו בעתיד בעיות, אלא הוא ה'סימן', היינו כיוון שהוא משונה וחריג, מן הסתם יהיו לו בעיות.
למי הזכות לקבוע את מקום החתונה
שאלה: כאשר יש וויכוח בין החתן והכלה לבין הוריהם באשר למקום החתונה, למי הזכות לקבוע?
תשובה: מובן שהטוב ביותר שכולם יסכימו על מקום אחד. אבל כאשר יש חילוקי דעות בין החתן והכלה להוריהם, נראה שזה הכלל: כאשר ההורים אחראים על התשלום לחתונה, כפי שמקובל אצל זוגות צעירים, ההורים צריכים להיות הקובעים האחרונים. הם בעצם בעלי הסעודה, הם מזמינים את האורחים, הם חתומים על ההזמנה, ועל כן הם צריכים להיות הקובעים האחרונים. ובוודאי כל רצונם הוא לערוך את החתונה באופן הנכון לכבודם של החתן והכלה.
וזו עצה הגונה לחתנים וכלות צעירים: תנו להורים לנהל את החתונה. לעיתים הזוג הצעיר חושב שכיוון שהם המתחתנים, ממילא הם צריכים לקבוע את הכל בקשר לסדרי הסעודה. ואין זה נכון. הקידושין אכן נעשים על ידי החתן והכלה, בזה אמנם אין ההורים יכולים להחליפם. אבל אם ההורים משלמים על החתונה, הם בעלי הסעודה והשמחה. בדרך כלל גם רוב המוזמנים הם מכרים של ההורים, ונכון שירגישו בנוח עם חבריהם. באופן זה תתחילו את חייכם המשותפים במצוות כיבוד הורים. כך גם תגיעו לחתונה רגועים ושמחים. האחריות אינה עליכם. וכך הוריכם יהיו מרוצים יותר.
אמנם כאשר החתן והכלה אחראים על מימון חתונתם, כפי שמקובל יותר אצל זוגות מבוגרים, נמצא שהם בעלי הסעודה, וזכותם לקבוע את מקום החתונה. כמובן שאם הוריהם יביעו עמדה והם יקבלו את עמדתם - יקיימו בכך מצווה של כיבוד הורים. אולם אין עליהם חובה בכך, מפני שאכן החתונה שלהם והם משלמים (עיין בפניני הלכה ח"ד ע' 154-156).
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
