ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
על דברים רבים ראוי לחשוב בראש השנה, בקשר לכלל ולפרט, אולם הציר המרכזי הוא קבלת מלכותו יתברך, עד שבכל התפילות עלינו לומר "המלך הקדוש" במקום "הא-ל הקדוש", והטועה ושוכח לומר "המלך" חוזר לראש התפילה. שכן בתפילה אדם צריך לעמוד נוכח פני ה', ואם לא שם ליבו לכך שבימים אלו מתגלה מלכותו בעולם, לא עמד נוכח פניו ולא יצא ידי חובת תפילתו.
על כן צריך להתחזק בימים אלו במצוות שמבטאות את קבלת מלכותו ואת המחויבות שלנו לקיום התורה והמצוות: בהגעה בזמן למניין, בעניית אמן בקול, בלבוש יהודי, ציצית וכיפה נאה לגברים, ולבוש צנוע כהלכה לנשים.
המצוות ההצהרתיות
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
393 - הרחבת ההתיישבות
394 - מצוות שמגלות את מלכות ה'
395 - הנוצרים שמקיימים את נבואת ישעיהו
טען עוד
דווקא על מצוות אלו מקבלים שכר בעולם הזה
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" (דברים ז, יב). פירשו חכמים שהכוונה לעבירות שאדם דש בעקביו (רש"י). כלומר עבירות שנראות קלות, חיצוניות, "ערקתא דמסאנא", שאינן מבטאות את התכנים העמוקים, אבל דווקא באמצעותן אנו מבטאים את הברית עם ה', ובזכותן מקבלים שכר כבר בעולם הזה: "וברך פרי בטנך ופרי אדמתך... על האדמה... ברוך תהיה מכל העמים, לא יהיה בך עקר ועקרה..."
והעניין הוא, שהמצוות המבטאות את המוח והלב, כמו לימוד תורה או "ואהבת לרעך כמוך", עיקר שכרן הוא שכר רוחני בעולמות העליונים, בגן עדן. ואילו כאן בעולם הזה, עיקר השכר הוא על המצוות המעשיות, על המצוות שנראות כלפי חוץ. מצוות שמדייקות את המעשים בעולם הזה, ושעל ידן אדם מצהיר קבל עולם שהוא נאמן לברית שכרת ה' עם ישראל. ועל ידי כך העניין האלוקי משתלשל ויורד ומתגלה עד העולם הזה, ונמשכים חיים אלוקיים לענייני העולם הזה, בברכת הילדים, בבריאות ובפרנסה טובה.
ולכן בראש השנה, היום בו נברא העולם ובו אנו נידונים על השנה החדשה, עלינו לקבל את מלכותו, להתחזק במצוות שמבטאות את הברית, ועל ידי כך נזכה לשנה טובה.
שהציציות ייראו
הציצית היא המצווה שהתורה נתנה לנו כדי שנבטא על ידה את נאמנותנו לתורה ולמצוות, שנאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם" (במדבר טו, לט). ועיקר המצווה שהציציות ייראו, וכפי שכתב בשולחן ערוך (או"ח ח, יא): "עיקר מצוות טלית קטן ללובשו על בגדיו".
ואמנם בשם האר"י כתבו שטלית קטן צריכה להיות תחת הבגדים. אולם ביאר בעל ה'מגן-אברהם' (ח, יג) שכוונתו היא שבגד הטלית קטן צריך להיות תחת הבגדים, אבל את הציציות עצמן צריך להוציא כדי שייראו. וכן נפסק ב'משנה ברורה' (ח, כו). ולא זו בלבד, אלא שיש ספק לשיטתם אם מי שמסתיר את ציציותיו מקיים את המצווה. ומו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת 'מרכז-הרב', היה חוזר ומזכיר לתלמידים את ההלכה שצריך להוציא את הציציות כך שייראו.
ואמנם הספרדים נהגו שלא להוציא ציציות (יחו"ד ב, א). אולם לעניות דעתי נראה, שזה משום שהיו רגילים בארצות המזרח וצפון אפריקה ללבוש חלוק (ג'לביה), וכיוון שהיו צריכים להסתיר את הטלית כדברי האר"י, לא היתה אפשרות להוציא את הציציות. אבל מי שהולך במכנסיים וחולצה, יכול להסתיר את הבגד ולגלות את הציציות, ולקיים בזה את המצווה בהידור. וכך משמע מדברי האר"י בעצמו, שצריך להסתכל בציצית בכל שעה ובכל רגע (שער הכוונות ז, ג).
מצווה זו חשובה במיוחד למי שנמצא בעבודתו עם ציבור שאינו שומר תורה ומצוות, שעל ידי הוצאת הציציות הוא מצהיר לעצמו ולסובבים אותו שהוא מחויב לתורה ולמצוות, ואינו מתבייש בכך כלל, ומקבל מזה כוח לעמוד בניסיונות.
כיפה
מספרים בשם הרב נריה זצ"ל, שאמר ביחס לתלמידים שנחלשים, שאם אחד לא הניח תפילין שבועיים, לא צריך לדאוג, אפשר לחזק אותו. אבל אם הסיר את הכיפה, אזי צריכים לדאוג מאוד. ולמרות שהכיפה היא רק מנהג, ואילו התפילין מצווה דאורייתא, ולדעת מקצת מהראשונים המבטל מצוות תפילין אפילו יום אחד נקרא "פושע ישראל בגופו", ו"קרקפתא דלא מנח תפילין" (ר"ה יז, א). למרות זאת, הכיפה מבטאת קבלת עול מלכות שמיים, ולכן הסרתה היא חילול השם, וחבישתה קידוש שם שמים, שיש בכך הצהרת נאמנות פומבית לה' ולתורתו.
ולכן ראוי להדר במצווה זו, ולחבוש כיפה שמכסה את רוב הראש כדברי רבי שלמה קלוגר. ולכל הפחות כיפה נאה שתיראה מכל הצדדים.
בגדים צנועים לבנות
אצל נשים, לבוש צנוע הוא ההצהרה הפומבית על נאמנות לתורה ולמצוות. והניסיון קשה, מפני שהרצון להתייפות הוא בריא וטוב, אבל היצר הרע מטה את הלבבות להיגרר אחר האופנה שבאה מהגויים. וצריך להתחזק לקראת השנה החדשה בקבלת עול מלכותו, ולהחליט שלפני הכל החשוב ביותר הוא שהבגדים יהיו כשרים למהדרין לפי ההלכה.
יש נשים הסבורות שעיקר הבעיה היא שבגדים לא צנועים עלולים לעורר מחשבות זרות אצל בנים, ואם כן הן טוענות, מדוע שיחמירו עלינו? שיתגברו הבנים על יצרם! אולם צריך לדעת שבעיית המחשבות של הבנים היא הקלה ביותר. היסוד הראשון הוא שהצניעות מבטאת את הקדושה הישראלית, את הפניית המבט אל הפנימיות, את הנאמנות לייעוד האלוקי, ואת הנאמנות לבן הזוג. והיסוד השני הוא שלא ללכת בחוקות הגוים, שכל הנגרר אחר אופנת בגדיהם נגרר אחריהם גם בתפישות העולם, ובוגד בתפקידו כיהודי.
כיוון שאין דבר גלוי יותר מהבגדים, כל פשרה בעניין זה מבטאת חוסר נאמנות לתורה ולמצוות, וממילא יש בכך חילול השם. ולהיפך, כל מי שמקפידה על ההלכה בדקדקנות תוך תשומת לב גם להופעתה היפה, מקדשת שם שמים ברבים.
כבוד בית הכנסת
גם השמירה על כבוד בית הכנסת, ובכלל זה זהירות שלא לפטפט בתפילה, היא מהמצוות שמגלות את מלכות ה' בעולם. שבכל בית כנסת יש גילוי מסוים של בית המקדש - מקדש מעט (מגילה כט, א). ועל ידי שאדם מתפלל בבית הכנסת תפילתו מתקבלת, שמתוך שהוא מכבד את הופעת השכינה בעולם, גם בקשותיו על ענייני העולם הזה מתקבלות (ברכות ו, א). והשוקד על דלתות בית הכנסת, מגיע לפני שהתפילה מתחילה ויוצא לאחר שהיא מסתיימת, זוכה לאריכות ימים (ברכות ח, א).
עניית אמן בקול
אמרו חכמים (שבת קיט, ב): "כל העונה 'אמן' בכל כוחו - פותחים לו שערי גן עדן, שנאמר (ישעיהו כו, ב): פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים". בעניית אמן מבטאים את האמונה בה', שהוא 'א-ל מלך נאמן'. ומי שלמרות החושך וההסתר שבעולם הזה שומר אמונים לה' ועונה 'אמן' בכל כוחו, הרי שהוא דבק בה' באמת, ופותחים לו שערי גן עדן.
ומהי "עניית אמן בכל כוחו"? "בכל כוח כוונתו" (רש"י ותוס'). וכיוון שמדובר בכוונת הלב, הרי שהשכר על כך הוא בגן עדן.
אולם יש גם מעלה לומר את האמן בקול ובנעימה יפה, שעל ידי כך מתקדש שמו של השם בעולם הזה, וזהו שאמרו חכמים (ברכות מז, א) שלפי הדרך שבה אדם עונה אמן נמשכות לו הברכות בעולם הזה, ש"כל המאריך ב'אמן' - מאריכין לו ימיו ושנותיו". ומאידך, מי שמתרשל בכך אין הברכה נמשכת לו לחיי העולם הזה. "כל העונה אמן יתומה (שאינו מקפיד לאומרה מיד בסיום הברכה) - יהיו בניו יתומים; חטופה (עונה אמן לפני שהמברך סיים את הברכה) - יתחטפו ימיו; קטופה (עונה בשפה רפה וקול חלש) - יתקטפו ימיו".
וכאשר הציבור עונה יחד אמן בקול רם, יש בזה קידוש השם גדול יותר, וכפי שכתבו התוספות (שבת קיט, ב) על פי המדרש: "כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים יהא שמיה רבא מברך בקול רם, מבטלים גזירות קשות".
מתוך ברית הנאמנות נשמע ונעמיק
קבלת המלכות היא היסוד, הכלי לקבלת הברכה, אבל היא אינה מספיקה. לאחר ה'נעשה' צריך להמשיך לעלות אל מדרגת 'נשמע', כדי למלא את המעשים בתוכן, ולכוון אותם בשלימות, ועל כך אנחנו צריכים להמשיך לשקוד בעשרת ימי תשובה.
ויהי רצון שנזכה כולנו בראש השנה הבא עלינו לטובה לקבל את מלכותו באהבה, ומתוך כך נזכה לשנה טובה ומתוקה. נקבל עלינו לעשות את כל המצוות המעשיות, ומתוך כך נשמע, נבין ונתחבר אל טעמיהן העמוקים. נבטא בלבושנו את נאמנותנו להלכה, ומתוך כך נזכה לאורו המקיף המעניק השראה ורוממות לנשמתנו. ובמקום שנחקה את לבושי הגויים נתעטף בבגדי צניעות, והקב"ה יפרוש סוכת שלומו עלינו ועל כל עמו ישראל ועל כל העולם כולו.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
