כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקים עָשָׂה אֶת הָאָדָם | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

מדורים
פרשת שבוע

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
נח

2 דק' קריאה

בסוף פרשתנו התיר הקב"ה לנח ולצאצאיו אכילת בשר, מה שהיה אסור לבני האדם עד כה. בהזדמנות זו חוזרת התורה ומדגישה את מה שהיה אסור עד עכשיו והוא איסור הרציחה. וזה לשון הכתוב:
"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט' ו).
לאחר חג הסוכות, בו זכינו לשבת בצלה של הסוכה ננסה לברר יותר לעומק את פשרו של ה"צל" ומתוך כך גם נוכל אולי לברר קצת יותר את פשר המושג "צֶלֶם אֱלֹקים".

מבחינה הלכתית, החלק החשוב ביותר של הסוכה הוא הסכך היוצר את הצל. אין כל בעיה הלכתית לצמצם את הדפנות עד למינימום - שתי דפנות והשלישית אפילו טפח, כשגם שתי הדפנות יכולות להיות מאוד מאוד חלקיות (לא נכנס במסגרת זו לפרטי ההלכות). לעומתן, הסכך חייב לענות להגדרה המחייבת של "צלתה מרובה מחמתה". חכמי האמת מגדירים את הסוכה דווקא כך: "ועל דא כתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכות כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסכות תחות צלא דמהימנותא" (זוהר פרשת אמור דף קג עמוד א).

בספר תהילים אנו מוצאים את הצל לא רק במשמעות של הצללה, אלא גם במשמעות של הצלה. נדגים זאת בעזרת שני מקורות:
א. "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן:...כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת" (צ"א א-ג).
ב. "יְקֹוָק שֹׁמְרֶךָ יְקֹוָק צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה" (קכ"א ה-ו).
הצורך במחסה ובהגנה הוא צורך בסיסי של כל אדם, לפי זה, המקלט הבטוח ביותר הוא הסוכה, שמבחינה רוחנית יכולה לספק את המחסה הטוב ביותר.
אם אכן הרוחניות היא המחסה והמגן הטוב ביותר, נוכל להבין אחרת גם את פרשיית בריאת האדם שם נאמר:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א' כו-כז)
(במאמר מוסגר נציין כי בפסוקים הבאים מצוי המקור לאיסור אכילת בשר).
נסביר כי הצל = הצלם אלקים שמגדיר את האדם ומבדילו משאר בעלי החיים, הוא זה שמאפשר ויוצר את הקשר עם בורא עולם, מה שמעניק משמעות הרבה יותר עמוקה לחייו.
הסכנות הגשמיות מקבלות מימד מצומצם יותר, כאשר הדגש הוא על הרוחניות ועל הנשמה ולא על הגוף.
אם כך, קל יותר להבין את משמעות בריאתה של האשה דווקא מן הצלע כמתואר בכתוב:
"וַיַּפֵּל יְקֹוָק אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" (בראשית ב' כא – כב).
שותפות זו שעיקר הגדרתה רוחנית, היא המאפשרת לחסות בצל השכינה, בבחינת "זכו שכינה עמהם".

מי שלא הבין זאת נכונה היה למך, שקשריו עם אשתו צלה לא היו דרך לחסות בצלו של הקב"ה, אלא שהיא נקראה "על שם שיושבת תמיד בצלו [של למך]" (רש"י על פי המדרש).

הבה נתפלל כי נזכה להביא לידי ביטוי בצורה המירבית את היותנו נבראים ב"בְּצֶלֶם אֱלֹקים"
ולחסות כמה שאפשר תמיד בצל השכינה.

נח

פרשת שבוע

עוד בנושא פרשת שבוע