ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- סוכות
- שבת ומועדים
- סוכות
- הסוכה והלכותיה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
השולחן ערוך בהלכות סוכה 1 פוסק כך:
אוכלים בסכה בליל יו"ט הראשון חובה, אפי' אכל כזית פת יצא ידי חובתו, מכאן ואילך רשות, רצה לאכול סעודה סועד בסוכה, רצה אינו אוכל כל שבעה אלא פרות וקליות חוץ לסוכה", ובהמשך 2 פוסק "ירדו גשמים הרי זה נכנס לתוך הבית...
הרמ"א מגיה:
וכל זה דוקא בשאר ימים או לילות של סוכות, אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסכה אף אם גשמים יורדים.
מקור המחלוקת
במשנה 3 מובאת מחלוקת ר"א וחכמים:
רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד.
התוס' מקשים שיש סתירה בין המשנה כאן לגמ' בברכות 4 . במשנה מבואר שלדעת חכמים יש חובה לאכול אך ורק בליל יו"ט ראשון של סוכות 5 , ובגמ' בברכות בדיון מתי צריך לחזור אם שכח לומר מעין המאורע כתוב "אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל הכי נמי דאי טעי הדר, אמר ליה אין", משמע שמשום החיוב לאכול בימים טובים ושבתות, אם שכח לומר מעין המאורע בברכה"מ צריך לחזור.
הרא"ש 6 מתרץ כך:
והא דאמרי' בסוכה מכאן ואילך רשות דאי בעי לא אכיל הכי קאמר רשות משום סוכה ולעולם חובה היא משום שמחת יום טוב. וא"ת הא בהא תליא דכיון שהוא אוכל צריך שיאכל בסוכה וי"ל משכחת לה כגון שהוא מצטער מפני ירידת גשמים ואינו חייב לאכול בסוכה אבל חוץ לסוכה חייב לאכול משום שמחת יום טוב, ודוקא מלילה ראשונה ואילך רשות אבל בלילה ראשונה בכל ענין חובה ואפי' יורדין גשמים חייב לאכול כזית בסוכה דילפינן מחג המצות.
היינו שיש הבדל בין חובת אכילה מצד יו"ט לבין חובת אכילה מצד מצות סוכה. מצד חובת אכילה ביו"ט אזי אין הפרש בין אכילה זו לשאר אכילות החג, אלא שזו חיובית וזו בחירית, וכאשר יורדים גשמים אזי אדם פטור מדין 'מצטער פטור מן הסוכה'. אך בליל יו"ט ראשון התחדשה חובת אכילה מדין מצות סוכה וגם כאשר יורדים גשמים חייב אדם לאכול בסוכה.
הרשב"א 7 מקשה שלא יתכן לומר שיש חובת אכילה בסוכה ביו"ט ראשון אף כשיורדים גשמים, שהרי לרבי אליעזר חייב אדם לאכול ארבע עשרה סעודות, ולא מצאנו שהוא חולק על דין מצטער פטור מן הסוכה 8 ועל דין הולכי דרכים 9 . וכיון שגשמים לרוב הראשונים זה דין מצטער שפטור משום "תשבו כעין תדורו", א"כ גם לרבנן בסעודת ליל יו"ט ראשון, אם יורדים גשמים צריך להיות פטור מדין מצטער.
הריטב"א 10 מתרץ את הסתירה באופן אחר. מצד חיוב אכילה ביו"ט ושבת אזי יש חובה לאכול רק כזית פת, וחובת האכילה בתוך סוכה הינה רק מכביצה. חכמים חידשו שבליל יו"ט הראשון אזי יש חובת אכילה מצד מצוות סוכה וממילא גם כזית חייב לאכול בסוכה 11 .
נמצאנו למדים שהשו"ע פסק כשיטת הרשב"א 12 שגם במקרה שיורדים גשמים אדם פטור מלאכול בסוכה מדין מצטער. והרמ"א סובר כשיטת הרא"ש, שבלילה הראשון התחדש שגם אם יורדים גשמים חייב אדם לאכול בסוכה.
שיטה שלישית
מעשה שהיה אצל הגרי"ד סולובייצ'יק, שירדו גשמים ואכל כזית בסוכה והלך לישון. הרב משה סולובייצי'ק חיכה שיפסיק לרדת גשם וכאשר הגשם פסק הוא העיר אותו. הגרי"ד שאל למה הערת אותי, ממה נפשך, אם מצטער חייב אכלתי בזמן ואם מצטער לא חייב אז לא חייבים לאכול בסוכה מדין מצטער.
בספר 'מעשה רב' 13 כתוב שאם יורדים גשמים יש להמתין לשעת הכושר ולאכול בסוכה, ואסור לישון כל הלילה שמא יהיה זמן ראוי לאכילה.
וכ"כ החיי אדם 14 , וכן הביא המשנ"ב דעה זו 15 .
לשיטה זו שצריך להמתין שהגשם יפסק יש מקור בראשונים.
התוספות בברכות 16 כותבים:
ואם תאמר מאי נפקא מינה אם צריך לאכול בשביל יו"ט או בשביל סוכות, ומיהו אומר רבינו יהודה דנפקא מינה כגון שירדו גשמים ואכלו חוץ לסוכה דהשתא אם לכבוד יו"ט שפיר אבל אם בשביל סוכה ביו"ט ראשון צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות אבל בשאר ימים אינו צריך.
לכאורה קשה על תוספות ממה נפשך. אם מצטער פטור, למה להכריח את האדם לבוא אחר שיפסיקו הגשמים? ואם מצטער חייב שיאכל בגשם!
בשיטה זו מתבאר שאף שמצטער פטור מן הסוכה, אין זה פוטר את האדם מחובת האכילה שחלה עליו משום ליל יו"ט ראשון של סוכות, אלא שמפני הגשמים האדם מנוע מלקיים את חובתו משום שצורת המצווה היא 'תשבו כעין תדורו', וכאשר יורדים גשמים אזי אין על הסוכה שֵם דירה, ועל האדם להמתין עד שיפסקו הגשמים ולקיים חובתו.
שתי שיטות או שלוש
היה אפשר לומר שהריטב"א מסכים לשיטת התוס', והוא רק חולק על הרא"ש. אך בתרומת הדשן 17 מבואר לא כך. התרומת הדשן מביא סמ"ג ואור זרוע שחולקים גם על הרא"ש, וגם על תוס' שאמר לאכול אחר הגשמים. וכן נראה בביאור הגר"א בהערותיו על השו"ע שכתב:
ושו"ע השמיטו (לשיטת התוס' שיש להמתין לפסיקת הגשמים) לפי שהרשב"א 18 וסמ"ג ואור זרוע ושאר פוסקים חולקים על זה ואמרו משום ימים טובים סגי כזית ואפי' בכביצה פת דלא בעינן סוכה, ודעת התוס' עיקר.
א"כ מצוה להבין מה הסברא בשיטת הריטב"א ודעימיה. לכאורה התורה חייבה את האדם לאכול בסוכה בט"ו, וכשיורדים גשמים אי אפשר לקיים חובה זו בסוכה. לשיטת הרא"ש התחדשה חובה לאכול אף בגשמים, אבל לולא דבריו צריך לומר שהחובה הראשונה נשארת, אלא שכרגע אין האדם יכול לקיים חובה זו מפני שאין לו סוכה, אבל ברגע שיפסקו הגשמים חייב האדם לקיים חובת אכילה בסוכה.
צ"ל שהריטב"א סובר שהחיוב של קיום מצות סוכה הוא אך ורק בדרך ארץ והתורה חייבה את האדם שיסעד את סעודת הלילה הראשון של סוכות בסוכה (ואין לו רשות לוותר על הסעודה, ואם עושה כן מבטל לא רק את חובת סעודת יו"ט אלא גם את חובת הסוכה). אבל כל שבדרך ארץ לא יתכן לאכול את סעודת הלילה בסוכה, אדם נפטר מחובת הסוכה. ולכן כשיורדים גשמים ואדם אוכל בביתו שוב פטור הוא מלאכול בסוכה, כי לא היה חייב לחכות שיפסקו הגשמים, וגם לא יתכן שיצטרך לאכול פעמיים סעודת לילה, וגם אם יאכל שוב זאת לא תהיה סעודת הלילה האמיתית שלו באותו הלילה. הוכחה לכך ניתן למצוא בשיטת ר"א, שכתב שחובה זו אינה רק בלילה הראשון אלא כל ימי החג, ולא מצאנו שר"א מחייב להתנהג בצורה יוצאת דופן ע"מ לאכול בסוכה בימי החג, אלא הכל כמנהג דרך ארץ.
לכאו' ניתן להביא הוכחה לשיטת הריטב"א מהגמ' בדף מז, א:
'אמר רב יוסף נקוט דרבי יוחנן בידך דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו בסוכה בשמיני ספק שביעי מיתב הוו יתבי ברוכי לא בריכי. ודלמא סבירא להו כמאן דאמר כיון שבירך יום טוב ראשון שוב אינו מברך, גמירי דמאפר אתו".
הגמ' דנה לגבי יו"ט שני של גלויות האם מברכים לישב בסוכה. ר' יוחנן סובר שאין מברכים, והגמ' מביאה הוכחה לר' יוחנן מכל גדולי הדור שישבו בסוכה בשמיני ספק שביעי ולא בירכו, וידוע שהם לא ישבו בסוכה כל ימי החג עד אותו יום כמ"ש רש"י "למדתי מרבותי שהן באו מן האפר, שבהמותיהן רועות שם, ולא ישבו בסוכה כל ימי החג". כיצד כל גדולי הדור פטרו עצמם מישיבה בסוכה כל החג בשביל לרעות בהמות? לשיטת הריטב"א הדבר מובן, הולכי דרכים פטורים מישיבה בסוכה ואפי' לילה ראשון.
התוס' מתרצים לשיטתם "באין מן האפר שבהמותיהן רועות שם ולא ישבו בסוכה כל ימי החג. ואף על גב דאמרי' סוכת רועים, לא היה להם".
^ 1.. סימן תרל"ט סעיף ג.
^ 2.. שם, סעיף ה.
^ 3.. סוכה כז, א.
^ 4.. אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל וכו'. מט, ב.
^ 5.. בגמ' כז,א מבואר שחיוב זה נלמד בג"ש מחיוב אכילת מצה בליל יו"ט ראשון של פסח.
^ 6.. ברכות פ"ז סו"ס כג.
^ 7.. שו"ת הרשב"א ח"ד סימן עח.
^ 8.. סוכה כה, ב ו-כו, א. עבודה זרה ג, ב.
^ 9.. סוכה כו, א. דין זה הוא משום מצטער.
^ 10.. בראשונים יוחס תירוץ זה לרשב"א. אך הרשב"א בברכות מתרץ כתוס' בסוכה ע"ש.
^ 11.. רע"א מתרץ את התוס' שמה שצריך שיעור כביצה כדי להתחייב בסוכה משום שזהו שיעור אכילת קבע, אך בשבת ויו"ט עצם חיוב האכילה ואפי' של כזית חשיב סעודת קבע, וכ"כ הצל"ח.
^ 12.. וכ"כ הריטב"א.
^ 13.. אות ריז'.
^ 14.. ח"ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קמז סעיף ט.
^ 15. . סימן תרל"ט ס"ק לה. החיי"א והמשנ"ב הגיעו למסקנה דומה למש"כ במעשה רב, אלא שהם כתבו כן מצד חומרא של שתי השיטות, ובמעשה רב שיטה זו היא שיטה שלישית כמובא לקמן.
^ 16.. מט, ב. ד"ה אי בעי אכיל.
^ 17.. ח"א סימן צה, ח"ב סימן קס.
^ 18.. עיין לעיל הערה 10.
הרב נחשון רבינשטיין
ר"מ בישיבת בית אל.
ערב עיון לזכרו של הרב משה ארנרייך זצ"ל - תשפ"ה דין 'שבתון' בשיטת הרמב"ן
ערב עיון לזכרו של הרב משה ארנרייך זצ"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
