ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- ענינו של ראש השנה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
במה דברים אמורים?
מצות עשה אחת ייחודית לראש השנה: "יום תרועה יהיה לכם - לשמוע קול שופר". ואולם למרות שדרך כלל נקוט בידינו כי "מצוה בו יותר מבשלוחו", בכל זאת לא מצאנו קהל בישראל המהדר לאחוז איש איש שופרו בידו ולתקוע! גם אם עיקרה של המצוה אינה אלא שמיעת קול השופר (ולא התקיעה – כמחלוקת הראשונים ודיון הפוסקים), עדיין לכאורה מהודר יותר היה שכל אחד יתקע לעצמו, וזאת לא מצינו.
בדרשותיו שבספרו מדבר שור (דרושים יט-כ) לימדנו מרן הראי"ה זצ"ל שקיימת דרך לנצל את יתרון ההדדיות החיובית תוך שבד-בבד מנוטרלת ההדדיות השלילית: "לצד הזכות כח האחדות גובר, ולצד החוב כח הפירוד גובר". ראייה פשטנית הייתה רואה בכך תרתי דסתרי, ברם אליבא דאמת: איחוד הפכים.
מימד זה בא לידי ביטוי באופן יישומה של מצות השופר. בכוונת מכוון מתקיימת המצוה בדרך בה האחד תוקע והרבים שומעים, שכן דווקא כך מובלט תיקון של "ממילא" חיובי. כנגד הערבות ההדדית השלילית בה הזיק החוטא לרבים בדרך "ממילא", כך היפוכו של דבר נעשה חיובית בערבות ההדדית של תקיעת שופר, כאשר בדרך "ממילא" הוא דווקא מועיל לזולתו, "וזה תיקון גמור אל הקלקול".
כך נוצרת תרכובת: אחדות ציבורית בהיבט המצוותי מזה; פירוד ציבורי והשארת מימד פרטי בהיבט העבירתי מזה. תרכובת זו נרמזת בקולות השופר: התקיעה והתרועה. התקיעה, שהיא קול אחד, מורה על האחדות החיובית, בעוד שהתרועה, שהיא קולות מפורדים, מורה "שמצד הקלקול הם פרודים זה מזה". תקיעה לצד תרועה מעוררת אפוא חסד של "זכויות בכח האחדות – חובות בכח הפירוד".
במפתיע, הגם שהרב נודע כמי שארץ ישראל תפסה משקל מהותי ביותר במשנתו ההגותית, עם זאת בנוגע לנדון דידן הרב מציין דווקא תועלת שיש בגלות. האמור לעיל לימד שאחדות אינה תמיד טובה, שכן בכל שנוגע לחטאים ועבירות, ערבות הדדית דווקא מזיקה. מבהיר אפוא הרב שזו אחת ממטרות פיזורם של ישראל בגולה. גלות היא מצב בו ישראל אינם ציבור אחד אלא כל אחד נדון לגופו וללא השפעה – לרעה – על זולתו. מכל שכן כאשר עבירות נובעות מהשפעה זרה ושלילית של אומות העולם, הרי ודאי שיש בכך סנגוריה על עם ישראל.
דוגמה לפיצול זה של התייחסות שונה, אף הפוכה, לחיוב ולשלילה, באה לידי ביטוי בדברי הגמרא (ברכות לב ע"ב) אודות השיח שמנהלת כנסת ישראל עם הקב"ה: " 'ותאמר ציון עזבני ד' וגו' התשכח אשה עולה וגו' (ישעיהו מט, יד-טו)– אמרה לפניו, רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל. אמר לה 'גם אלה תשכחנה'. אמרה לפניו, רבש"ע הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני, אמר לה 'ואנכי לא אשכחך' ". זכרון ושכחה, אצל הקב"ה, משמעם הותרת רושם כלפי מעלה או אי-השארת רושם, ואם כן הם הם הדברים: מעשה סיני מותיר רושם בו בזמן שמעשה העגל מנוטרל.
בדרך זו מבאר הרב את המעמד הייחודי שתופס דווקא יוסף בראש השנה. הן כך אמר דוד המלך (תהלים פא, ד-ו): "תקעו בחודש שופר... עדות ביהוסף שמו..." והגמרא (ראש השנה י ע"ב) מבהירה שתשועתו של יוסף הייתה בראש השנה. הלוא דבר הוא, מה פשר זיקתו הייחודית של יוסף לראש השנה! אלא שאותו פסוק נחתם: "שפת לא ידעתי אשמע". בגמרא (סוטה לו ע"ב) הוסבר שישועת יוסף נבעה מהכרתו את כלל שבעים לשונות אומות העולם. בכך מכיל יוסף ייצוג של פירוד: כל עם ושפתו, תרבותו ומקומו (בראשית לו, ו; ויקרא רבה ד, ו). ברם, לצד זה, יוסף דובר את לשון הקודש שבאחדותה "היא כוללת כל הלשונות" (תנחומא נח, יט). בכך מזוהה יוסף עם אחדות ישראל, ולא בכדי "כל ישראל נקראין על שמו" של יוסף (רש"י עמוס ה, טו). יוסף מגלם אם כן איחוד הפכים, ולכן אין מתאים ממנו לתפוס מקום משמעותי בראש השנה – מאחד ההפכים.
הראי"ה מוסיף שישנה מדרגה שעוד מתעלה מעל דרגת איחוד הפכים זה שהתבסס על ניטרול השלילה. מדרגה עילאית זו נחשפת אצל ראובן. מדברי המדרש (בראשית רבה פד, יט) משתמע שראובן הוא הראשון שעשה תשובה: "א"ל הקב"ה, מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחילה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה ואיזה, זה הושע, שנאמר 'שובה ישראל עד ד' אלהיך' ". מדרש זה אומר דרשני, שכן מן הידועות שזה כבר קדמו לראובן אדם הראשון וקין ששבו בתשובה, ומדוע מוצג ראובן כביכול הוא הראשון לתשובה! מבאר אם כן הרב שייחודה של תשובת ראובן נעוצה בכך שהוא לא הסתפק בתיקון חטאו הפרטי אלא ראה לנכון להעביר מסר כללי אודות אפשרות החטא וכוחה של תשובה: "אפשר ליחיד שיהיה כמו רבים, כשכל מעיניו לזכות את הרבים וכל דאגתו בתשובתו שלא תארע תקלה לרבים על ידו ולטהר הפגם שלא יענשו אחרים בסיבתו". זו אם כן מדרגה עילאית שבה איחוד מועיל אפילו למישור השלילי, ולחידושו זה של ראובן אכן לא קדמוהו אדם וקין שהסתפקו בתיקון חטאם-הם.
חז"ל לימדונו כי השטן "מתערבב" בשעת התקיעות (ראש השנה טז ע"ב) וראשונים ואחרונים שיברו קולמוסיהם לבאר זאת. לפנינו עתה ביאור נוסף: לא קל להכיל מורכבות הממזגת לחטיבה אחת איחוד-פירוד ומשלבת הפכים. הוא שנאמר "חוק לישראל הוא" !
שנה טובה וחג מבורך לכל בית ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
