(כה: באמצע – כו: באמצע)

הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו

א. המחלוקת

גירסה א -

לר"י – בכל מקרה אסור,
לר"ש – אם לא התכוון – מותר, אא"כ אפשר להימנע – שאז יש מחלוקת: אביי – מותר, רבא – אסור.

גירסה ב –

לר"ש – הגורם היחיד הוא הכוונה.

לר"י – אם לא התכוון, אסור רק אם היה אפשר להימנע.
אם אי אפשר להימנע, אך כן התכוון – המחלוקת: אביי – מותר, רבא - אסור.

(כו: שליש עליון)
ב. דחיית הגירסה הראשונה

מוכרי כלאיים יכולים ללבוש אם לא מתכוונים ליהנות (למרות שיכולים לשים על מקל) = אפשר ולא מתכוון,
בגירסה א' לרבא זה לא מסתדר לאף שיטה.
בגירסה ב' ניתן להעמיד כר"ש.

ג. ראיות לאביי ורבא בתוך גירסה ב – "לא אפשר והתכוון" -

ראיה לאביי שמותר -
ריב"ז ישב בצל ההיכל – "לא אפשר והתכוון".
תשובה – זאת הנאה שלא כדרכה מקירות ההיכל.

ראיות לרבא שאסור -

1. 1.A. גירסא ראשונה - הכניסו את מתקני קה"ק בתיבות סגורות שלא יראו.

תשובה – ראייה זה מדרבנן (ר"ש בן פזי), והחמירו לגבי קה"ק.

B. איכא דאמרי – ר"ש בן פזי אמר שראייה אינה אסורה מדאורייתא אך כן מדרבנן,
ולכאורה מתייחס למי שבהיכל (לא אפשר ומכוון), ומסתמא רבנן לא יאסרו אם באיסורי הנאה דאורייתא אינו אסור.

תשובה – שם זה "אפשר ומכוון" (אנשים מבחוץ למקד שמתקרבים כדי לראות) ולכן אסור.

1. 2.הכניס פרה אדומה לרבקה עם אמה ודשה – "לא אפשר ומכוון" ואסור.

תשובה – זאת חומרא בפרה אדומה (ועגלה ערופה) מזה שכתוב "עוּבד",

(אך גם זה דווקא בכיוון, אך הרישא שם מדברת על "לא כיוון" ולכן מותר ("עבד" כתיב).

1. 3.לא ישטח אבידה כשיש אורחים ("לא אפשר ומכוון").

תשובה – שם זה אסור כי אולי האבידה תינזק (גניבה, עין הרע).

ד. מאמר מוסגר – ר"ש בן פזי קול מראה וריח אין בו משום מעילה.

A. קשה לגבי ריח – "והמריח בה (בקטורת)... מעל".

תשובה – אכן בריח יש מעילה, ור"ש פטר רק בקטורת שכבר נעשתה מצוותה.

B. דבר חד פעמי, שכבר נעשתה בו מצוותו – אין מעילה.

קשה ממקרים שבהם יש מעילה אפילו שנעשתה מצוות!

תשובה – יוצאי הדופן לא מלמדים על הכלל, כי:

1. 1.שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים.
2. 2.יש בהם מיעוטים מיוחדים.

[יוצאי הדופן:

1. 1.תרומת הדשן ("ושמו אצל המזבח").
2. 2.בגדי הכהן ("והניחם שם". לרבנן, ר' דוסא חולק).
3. 3.עגלה ערופה ("וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל... הָעֲרוּפָה בַנָּחַל")].