ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- שביעי של פסח
- ספריה
- מועדים
- דרשות לימי הפסח
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
השירה נאמרת כשהאידאל מתאחד עם המציאות, הפנימיות עם החיצוניות, תת-ההכרה עם ההכרה. כשתנאי החיים מכתיבים לאדם צורת חיים שאינה הולמת את אופיו הפנימי השמחה אינה שורה עליו, תמיד ניכרים עקבות של התרוצצות במעשיו, לפעמים פעולותיו סותרות אחת את השניה. אין הוא שבע רצון מחייו, מרגיש הוא כי חסר לו משהו ואיננו יודע מה. אדם זה אין לו שירת חיים. בזמן שהאדם חי את עצמו, מביע את עצמו בפעולותיו, מרגיש איך הוא בא לידי בטוי, אז הוא מגיע לדרגת השירה.
המהות הישראלית קשורה בחי העולמים ב"ה, כל תוכן חיים שאיננו מביא לידי ביטוי את ערגה זו של הנפש הישראלית לצור מחצבתה אינה ממלאת אותה. ויש ותנאי החיים, הסביבה החילונית סביבתו, הגויים שכחי אלקים, משכיחה גם מישראל את מהותם הפנימית. הם אינם חיים את עצמם, הם חיים את מישהו אחר. הרגשה זו ממלאה אותם חוסר בטחון, חוסר סיפוק, והתרוצצות נפש פנימית. קליפה עבה של הזדהמות נרקמת למעלה על התוכן הלבבי, הפנימי, היסודי, ויש והיהודי איננו מכיר את עצמו, הוא חי בהתחפשות ובהתנכרות לעצמו. הוא חי, הוא פועל ועוסק ונושא ונותן, אבל חדות החיים חסרה לו, הוא מחפש והוא מתרוצץ, הוא לא ישיר.
בתקופת גלות מצרים, שעליה נאמר (שהש"ר ב'): "הללו עובדי ע"ז והללו ... 'גוי מקרב גוי'", תקופה ששכבה עבה של אבק גילולי מצרים רבץ על הנשמה היהודית, עד שאי אפשר היה להכיר באופן חיצוני מהו ההבדל שבין אלה לאלה. "הן לא יאמינו לי", טוען מרע"ה. והקב"ה משיבו: "ושמעו לקולך", הם מאמינים בני מאמינים, הפנימיות שבהם תתפרץ בלבת אש, ואף אם אינך רואה, ואף אם בצורה חיצונית הכל מכחיש את המצאות הפנים הזה. אולם זו היתה רק התפרצות. עוד רגע, משנחו, והכל חזר כבתחילה, והמדובר הוא על סיר הבשר, ועל הבצלים והאבטיחים. ועל דברי השידול באה הבעיטה: "חדל ממנו ונעבדה את מצרים". אף על פי שהאמינו, חזרו ולא האמינו.
אולם, בסופו של דבר, נבקעה הקליפה החיצונית העבה. הדבר שהיה נרדם מתחת לסף ההכרה התגבר על המכשולים ששמו עליו דרכי חייו. ועל הים, כשנתגלה כח המסירות נפש של כניסה לתוך הים, התאחדה המציאות עם השאיפה הנרדמת הפנימית, החלום התגשם והנשמה הישראלית נשמה לרוחה - "'אז ישיר'. לא אמרו שירה אלא בזכות האמונה".
והיתה זאת "שירה חדשה", סוג חדש שלא נשמע עדיין, שעיקרה לא הודאה על גאולת הגוף, כי אם על פדות הנפש, על החיים שקבלו את תכנם האמיתי, של "הודו והמליכו ואמרו ...". אכן, הגיעו ישראל אז למדרגה גבוהה של "זה אלי ואנוהו", התינוקות הראו באצבע, זהו אשר חלמנו עליו, זהו אשר שאפנו אליו, זהו אשר התרפקנו לעברו גם כשלא ידענוהו.
אבל התפעלות זו שהשפיעה למעמד הר סיני, חזרה ודעכה אח"כ. התגברו צורות חיצוניות של אלילי נכר והנפש מלאה קרעים, התרוצצות והתבוללות שתכנם השכחה העצמית, שהביאה לידי פירודים פנימיים, שסופם חורבן וגלות. רק פעם אחת, אומרים חז"ל (שם במדרש), אמרו ישראל "זה אלי", קריאה חד פעמית, קריאה שחסר לה ההד.
לעתיד לבוא, עתידים לומר שני פעמים: "ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו" (שם).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
