ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- דרכי לימוד
- הדרכות כלליות
הגמרא במועד-קטן (ט, ע"א-ע"ב) מביאה סתירה בין שני פסוקים. פסוק אחד אומר "פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו", פסוק שני אומר "אורח חיים פן תפלס". ומסביר רש"י את הסתירה, יש מצוות שבהן יש להעדיף הקטנה על הגדולה, ויש מצוות שבהן יש לעשות כל מצוה שבאה לידך, והגמרא מתרצת - כאן במצוה שיכולה להיעשות על-ידי אחרים, כאן במצוה שלא יכולה להיעשות על-ידי אחרים. אומר רש"י, מצוה שיכולה להיעשות על-ידי אחרים - פלס מעגל רגלך, שתעשה אתה הגדולה וחבריך הקטנה, מצוה שלא יכולה לעשותה על-ידי אחרים - עשה אותה, בין גדולה ובין קטנה. בהמשך - קושיה מפורסמת יותר, כתוב "כל חפציך לא ישוו בה (=בתורה)", הא חפצי שמים (=מצוות) ישוו בה, וכתיב "כל חפצים לא ישוו בה", דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה, והתירוץ דומה, מצוה שיכולה להיעשות על-ידי אחרים אינה דוחה תלמוד תורה, מצוה שלא יכולה להיעשות על-ידי אחרים דוחה תלמוד תורה.
הגמרא בקידושין - תלמוד גדול
ישנה גמרא נוספת בקידושין (מ, ב). נשאלה שאלה: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר - מעשה גדול. נענה רבי עקיבא ואמר- תלמוד גדול. נענו כולם ואמרו- תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה. עד כאן הגמרא. יש הרבה לדקדק בגמרא זו, אבל השאלה הפשוטה היא - על מה מדברת הגמרא, האם השאלה היא מה גדול יתר בצורה סגולית, או שהשאלה יותר פרקטית-מעשית. אמנם יש גם להתבונן בצורת הצגת הדיון, שאלה בלי נימוקים, דעות בלי נימוקים, ולבסוף הכרעת הלכה מנומקת. ומי זה 'נענו כולם', גם מי שנחלקו קודם? אבל השאלה העיקרית - מה השאלה?
לפי מסקנת הגמרא בקידושין "תלמוד גדול" לא מובנת הגמרא במועד-קטן
אם נבין שהשאלה כאן קשורה לגמרא במועד קטן, והשאלה היא כאשר מזדמנים שנים (תלמוד תורה ומצוה) מה יש לתפוס, אם כך - ישנה שאלה: מסקנת הגמרא בקידושין היא שתלמוד גדול, ותלמוד תורה נחשב בפשטות למצוה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים, שהרי זו מצוה המוטלת עלי, ואחר לא יכול לעשותה במקומי, ומדוע הגמרא במועד קטן אומרת שמצוה שאינה יכולה להיעשות על-ידי אחרים דוחה תלמוד תורה? בשלמא אם מצוות גדולות מתלמוד תורה - מובן, כי שניהם אינם יכולים להיעשות על ידי אחרים, ובנוסף לכך מעשה גדול, אבל לפי רבי עקיבא שתלמוד גדול, מדוע מצוה שאינה יכולה להיעשות על-ידי אחרים דוחה תלמוד תורה? הרי גם התלמוד הוא מצוה שאינה יכולה להיעשות על-ידי אחרים?!
הסתייגויות: הקושיה היא רק על מצוות מזדמנות, וכן השאלה 'מה אם כבר עוסק במצוה' לא מתבארת כאן.
שאלה: לכאורה לפי המהלך של הקושיה בטלו כל המצוות?
תשובה: מסתבר שהגמרא שאמרה "יקרה היא מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה" לא דיברה על מצוות שאדם חייב בהן כסדר. תפילה, תפילין, תקיעת שופר, ביעור חמץ וכדומה. הגמרא מתלבטת רק לגבי מצוות מזדמנות. בהגדרה למדנית אפשר לומר שבזמן המצוות התדירות אדם אינו מחויב כלל בתלמוד תורה. ישנה שיטה שאסור ללמוד לפני תפילה, כנראה שבזמן זה אין כלל חובת תלמוד תורה, וממילא אין גם התנגשות גורפת בין תורה למצוות.
[איננו מדברים על אדם שכבר עוסק במצוה קטנה, אם צריך להפסיק בשביל מצוה גדולה, שברור שאסור לו להפסיק, שהרי העוסק במצוה פטור מהמצוה, ויש אומרים אפילו מצוה מדרבנן. ולכאורה גם בתורה זה כך, שאסור לו להפסיק, אבל רשום בזיכרוני שיש דיבורים על כך, איזה מהכללים גדול: "יכולה/לא יכולה להיעשות על ידי אחרים", או "העוסק במצוה פטור מהמצוה". יש דברי יחזקאל ויש הרב פרנק אבל נחזור לעניננו].
כל זה בתנאי שאנו מבינים נכון ששאלת הגמרא היא "מה קודם למה".
לפי שיטות שמעשה גדול - אין קושיה
באמת ישנן שיטות שמעשה גדול: רש"י בבבא-קמא יז. והשל"ה. אמנם קשה עליהם מהגמרא בקידושין שאמרה בפירוש "גדול תלמוד", אבל זו כבר קושית התוספות על רש"י בבבא-קמא, והתוספות חולקים על רש"י בביאור הסוגייא בבבא-קמא 'מי נתלה במי, הוי אומר קטן בגדול'.
חילוק בין ימי הבחרות לימי הבגרות ויישוב הסוגיות
התוספות מביאים הסבר חדש: מי שנמלך אם ללמוד תחילה או לעסוק במעשים, עדיף שילמד. אבל מי שכבר למד, עדיף שיעסוק במעשים. בשטמ"ק בבבא-קמא מופיע הסבר לגמרא בקידושין: השאלה היא מה עדיף שיעשה אדם בבחרותו: יעסוק במעשים או שילמד, והתשובה היא שעדיף שילמד, כי המעשה גדול, ואם ילמד כעת יעשה הרבה מעשים בהמשך ימיו. בגמרא בבבא-קמא מדובר בסוף ימיו, ולכן מעשה עדיף. כך מעמידים הראשונים הללו את הסוגיה בקידושין.
וזה אולי מסביר לנו את השקלא וטריא בגמרא בקידושין. שאלנו: במה נחלקו בהתחלה, מי זה "נענו כולם", ומדוע המסקנה? בהתחלה - דנו במישור העיוני-סגולי אם תלמוד גדול או מעשה גדול, אבל למעשה, גם רבי טרפון מודה שתלמוד גדול, כי תלמוד מביא לידי מעשה.
ישנו גם תוס' ר"י הזקן אצלנו בקידושין:
"שהתלמוד מביא לידי מעשה - ...כלומר שמי שיודע התורה עושה המצוות וירא מן החטאים בשלמות, אבל מי שלא ידע התורה, לא זה יראוי, שכבר נאמר, 'אין בור ירא חטא ולא עם-הארץ חסיד', מצורף לזה שבא לרמוז שחכם מצד חכמתו יגיע אל המעשה השלם והטוב והוא קנין המידות הטובות והממוצעות, מי שהוא בעל תכונות טובות לבד לא יגיע אליו חכמה שהוא בעל מידות טובות, וגם מעשיו שעושה אינם על דרך נכונה ולא על דרך אמת, שנאמר 'אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד'...".
אם נבאר את הגמרא בקידושין לפי הראשונים הללו, יתיישבו הגמרות בקידושין ובמועד-קטן: באמת מעשה גדול, והגמרא בקידושין התייחסה רק לימי הבחרות, והגמרא במועד-קטן באמת אינה מתייחסת לימי הבחרות. ומעשה גדול. רבי עקיבא מסתבר יחלוק על כך, כי סובר שהתלמוד גדול, ולכן הוא יקדום אף למצוה שאינה יכולה להיעשות על-ידי אחרים לא רק בימי הבחרות. ומסקנת הגמרא בקידושין נראית כרבי טרפון, "שהתלמוד מביא לידי מעשה".
מהרחבת דברי ר"י הזקן נראה שאין הכוונה ללימוד הלכה דווקא, אלא יש משקל הרבה יותר גדול: כל מבנה האישיות של האדם, סולם הערכים שלו והיותו בן תורה תלוי בימי הבחרות. וזה מה שנענו כולם ואמרו: יש תלמוד כזה ששוקל את כלל המעשה של האדם והוא איננו יכול להימדד רק בקנה המידה של הדקה הזו של התלמוד תורה, שודאי גם לה משקל עצום, אלא כל השעות והשנים של האדם על המכלול השלם שבהם, ושלמות המעשה התלוי בהם, כל אלו נותנים משקל עצום לשעת לימוד הזו, ולכן בשנים האלה התלמוד גדול. ולא דומה מי שעוסק במצוות מתוך תורה למי שלא כך: בזהירות, בזריזות, בנקיות, גם המסילת-ישרים אומר כך, הכל מתוך תורה. ואין דרך אחרת.
הכלל ההלכתי של הגמרא במועד קטן אינו חל בימי הבחרות
מה שכן, הכלל ההלכתי של הגמרא במועד קטן, שמצוה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים דוחה תלמוד תורה, אינו חל בימי הבחרות! משום שבאותם השנים התלמוד, שהוא תמיד מצוה שאינה יכולה להיעשות על-ידי אחרים, הוא בנוסף לכך גם גדול, לכן הוא ידחה אפילו מצוות שאינן יכולות להיעשות על-ידי אחרים.
הרא"ש בכתובות מביא מעשה מהירושלמי על אמורא ששלח את בנו ללמוד תורה, ושמע שהוא עוסק בלויות מתים. שלח לו אביו: הרי נמנו וגמרו שמצוה שיכולה להיעשות על-ידי אחרים אין צורך לעשותה. ר"י הזקן מסביר שאכן היו אחרים שהיו יכולים לעשותה. אבל אני חושב, אולי יש לתרץ את הבן. תוס' ר"י הזקן מסביר שזו היתה מצוה עוברת, וזו היתה ההוא-אמינא של הבן. אבל ניתן להסביר, וכן נראה בספר האשכול, שבאמת בהלוויות הללו לא היה מספיק כדי כבוד המת. הבן חשב שמכיון שזו מצוה שלא יכולה להיעשות על-ידי אחרים הוא מחויב לעשותה, ואביו שלח לו שהוא בחור, ולכן לגביו חל הפסק של עליית בית נתזה "גדול תלמוד". את הפרט הזה הבן לא ידע.
עכשיו, הכלל "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" מקבל משמעות גדולה הרבה יותר. אין הכוונה ללימוד סעיף זה בשו"ע שיביא לקיום הלכה פלונית זו. "גדול תלמוד", כלל תלמוד התורה, "שמביא לידי מעשה", כל המעשה של כל החיים, בכמות ובאיכות.
ועוד דבר אחד ברור. הלימוד של ימי הבחרות משפיע בצורה הרבה יותר רחבה. לא רק לימוד מעשי שמביא לקיום ההלכה. האדם נהיה אישיות אחרת, אישיות שמה שמדריך אותה הם חשבונות של תורה, האדם בלימוד בשנים הללו 'תופס' את התורה.
תלמוד תורה דוחה גם מצוות שלא יכולות להיעשות על-ידי אחרים הלכה למעשה
עד עכשיו הייתי אומר את הדברים הללו 'למעשה ולא להלכה'. לדעתי כך צריכה להיות ההדרכה לבחורי ישיבות, שאפילו מצוות שאינן יכולות להיעשות על-ידי אחרים בחורי ישיבה פטורים מהם [שוב, אין המדובר בתפילין וכדומה]. אחר זמן מצאתי את הדברים בשו"ע הרב בעל-התניא. הלכות תלמוד תורה עמ' 1684, ממש כל החשבון שאמרתי.
הרב חיים ירוחם סמוטריץ
ראש כולל בישיבת ניר - קרית ארבע,
השעורים באתר מזמן היותו
ראש כולל ור"מ בישיבת בית אל.
דרכי הגאולה "וכל בנייך לימודי ה'", תחילת מתוך התורה הגואלת
להחזיר עטרה ליושנה (חלק עשירי). מתוך התורה הגואלת (חלק א')
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
