ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
וְצִוָּה יִתְעַלֶּה בְּמִזְבַּח הָעוֹלָה וּמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְהַמְּנוֹרָה, וְאַחַר כֵּן בָּעוֹלוֹת וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וְשֶׁמֶן הַמָּאוֹר וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. אָמְנָם מִזְבַּח הָעוֹלָה, הֲרֵי הוּא בַּעֲבוּר שֶׁתִּקָּשֵׁר בּוֹ הָאֵשׁ הַגְּלוּיָה הַמְפֻרְסֶמֶת, וּמִזְבַּח הַזָּהָב לְאֵשׁ יוֹתֵר חֲבוּיָה וַעֲדִינָה. וְאָמְנָם הַמְּנוֹרָה, הֲרֵי הִיא בַּעֲבוּר שֶׁיִּקָּשֵׁר בָּהּ אוֹר הַחָכְמָה וְהַהַשְׁרָאָה, וְהַשֻּׁלְחָן בַּעֲבוּר שֶׁיִּקָּשְׁרוּ בּוֹ הַשֶּׁפַע וְהַטּוֹבוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַחֲכָמִים: "הָרוֹצֶה שֶׁיַּחְכִּים יַדְרִים, הָרוֹצֶה שֶׁיַּעֲשִׁיר יַצְפִּין". וְכֹל זֶה כָּבוֹד לָאָרוֹן וְלַכְּרוּבִים, אֲשֶׁר הֵם בְּמַדְרֵגַת הַלֵּב וְהָרֵאָה מְרַחֶפֶת עָלָיו. וְהֻצְרְכוּ לָאֵלֶּה כֵּלִים וּמְשַׁמְּשִׁים, כְּמוֹ כִּיּוֹר וְכַנּוֹ וּמֶלְקָחַיִם וּמַחְתּוֹת וּקְעָרוֹת וְכַפּוֹת וּמְנַקִּיּוֹת וְסִירוֹת וּמִזְלָגוֹת וְזוּלַת זֶה, וְהֻצְרַך אֶל מַה שֶּׁיִּשְׁמוֹר אוֹתָם, הַמִּשְׁכָּן וְהָאֹהֶל וּמִכְסֵהוּ, וּשְׁמִירָה לַכֹּל — חֲצַר הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו.
וְהֻצְרַך לְנוֹשְׂאִים לְכֹל אֵלֶּה, וּבָחַר ה' לָזֶה בְּנֵי לֵוִי, לְפִי שֶׁהֵם הַמְקֹרָבִים, כָּל שֶׁכֵּן מֵעֵת הָעֵגֶל, כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר "וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי". וּבָחַר לַנִּכְבָּד שֶׁבָּהֶם, וְהוּא אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, הַדְּבָרִים הַנִּכְבָּדִים וְהָעֲדִינִים בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וּמִנְחַת הַתָּמִיד וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה", אֵלֶּה אֲשֶׁר נִתְלֵית בָּהֶם הָאֵשׁ הָעֲדִינָה וְאוֹר הַחָכְמָה וְהַהַשְׁרָאָה, וּמַה שֶּׁיּוֹתֵר מִזֶּה: אוֹר הַנְּבוּאָה בָּאוּרִים וְהַתֻּמִּים. וְלַנִּכְבֶּדֶת שֶׁבְּכִתּוֹת הַלְוִיִּם אַחֲרָיו, וְהֵם בְּנֵי קְהָת, נְשִׂיאַת הָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים, הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם, וּבָהֶם נֶאֱמַר: "כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ", כְּמוֹ שֶׁאֵין לָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים עֲצָמוֹת שֶׁעוֹזְרִים עַל נְשִׂיאָתָם, אֶלָּא הַכֹּחוֹת וְהָרוּחוֹת נוֹשְׂאִים אוֹתָם, עִם הֱיוֹתָם קְשׁוּרִים אֶל מַה שֶּׁצָּמוּד אֲלֵיהֶם. וּלְמִי שֶׁתַּחְתָּם, בְּנֵי גֵרְשׁוֹן, נְשִׂיאַת הָאֵיבָרִים הָרַכִּים הַחִיצוֹנִיִּים, כִּירִיעוֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֹהֶל מוֹעֵד, מִכְסֵהוּ וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְּמַעְלָה. וּלְמִי שֶׁתַּחְתָּם, בְּנֵי מְרָרִי, נְשִׂיאַת הָאֵיבָרִים הַקָּשִׁים, קְרָסָיו, קְרָשָׁיו, בְּרִיחָיו, עַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו. וְנֶעֶזְרוּ שְׁתֵּי הַכִּתּוֹת בִּנְשִׂיאָתָם בָּעֲגָלוֹת, כְּפִי מַשָּׂאָם, שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת לְגֵרְשׁוֹן וְאַרְבַּע הָעֲגָלוֹת לִמְרָרִי כְּפִי עֲבוֹדָתָם.
וְכֹל זֶה בְּמַעֲרָך וְסֵדֶר חָכָם, אֱלֹהִי. וְאֵינֶנִּי פּוֹסֵק וְגוֹזֵר חָלִילָה שֶׁהַכַּוָּנָה בָּעֲבוֹדָה הַזֹּאת הִיא הַסֵּדֶר הַזֶּה אֲשֶׁר אֲנִי אוֹמֵר אוֹתוֹ, אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא יוֹתֵר נִסְתָּר וְנַעֲלֶה, וְשֶׁהִיא תּוֹרָה מֵאֵת ה', וּמִי שֶּׁקִּבְּלָהּ קִבּוּל שָׁלֵם מִבְּלִי שֶׁיַּחְקֹר בְּשִׂכְלוֹ וְיִתְחַכֵּם הוּא מְעֻלֶּה מִמִּי שֶׁהִתְחַכֵּם בָּהּ וְחָקַר. אַך מִי שֶׁיָּצָא מֵאוֹתָהּ הַמַּדְרֵגָה הַנַּעֲלָה אֶל הַמֶּחְקָר, הֲרֵי מוּטָב שֶׁיְּגַלֶּה בָּה פָּנִים שֶׁל חָכְמָה מִשֶּׁיַּעַזְבֶנָה לִסְבָרוֹת רָעוֹת וְלִסְפֵקוֹת מְבִיאִים אֶל אֲבַדּוֹן.
___________________________
הרוצה להחכים ידרים – כיוון שהמנורה בדרום המקדש ומשפיעה שפע חכמה לצד דרום. וכל זה – כלי המקדש. הראה מרחפת עליו – אלו הכרובים. לאלה – לעבודת המקדש וכליו. מנקיות וסירות – כלים שונים. לנושאים – שיישאו את המשכן ממקום למקום. שתי הכתות – שני גרשון ובני מררי. הסדר הזה – השוואה שבין השכינה לרוח החיים שבאדם.
ביאורים
כאן מוסיף החבר משמעות נוספת להקבלה בין המקדש ובין האדם. המקדש הוא לוח הבקרה של העולם כולו. מקור חיי הרוח – החכמה, ומקור חיי החומר – הפרנסה. בעבודת המקדש אין פניות זרות, אינטרסים או אנוכיות; הכול טהור ונקי, ונעשה לשם שמים. האצילות הזו, שנמצאת במעגל הפנימי ביותר של העולם שלנו, מקרינה ומשפיעה על המעגלים שסביבה, כדי שגם החכמה והפרנסה של האדם הפרטי ישמשו אותו, כחולייה נוספת בשרשרת היהודית, לתיקון העולם, ולא למטרות נפסדות. בדומה לאדם, גם במקדש קיים דירוג והבחנה בין החלקים הגסים לעדינים יותר, גם בכלים וגם בעובדים. החבר מוסיף בסיום ההסבר המופלא הסתייגות. נתינת טעם למצוות התורה, על פי שכלנו האנושי, הוא בדיעבד ולא לכתחילה. המאמין התמים עדיף על החוקר בשכלו. כאן צריך להבדיל בין לימוד אמונה לבין הבנת טעמי מצוות. כל עניינו של ספר הכוזרי הוא הסברה והבנה מעמיקה של יסודות התורה ושורשי האמונה, ובזה החבר בוודאי לא רואה שום פגם. הלימוד הזה מכוון לשאלת ה'מה'. המטרה היא הבנת המשמעות והתוכן של האמונה בה', סגולת ישראל וקיום התורה. בטעמי המצוות, לעומת זאת, הלימוד חותר להבין 'למה'. אנו מנסים להתחקות אחר רצון הבורא ולהכיל אותו בשכל האנושי, ובזה מטיל החבר טעם לפגם. בוודאי שישנה חכמה רבה ועמוקה במצוות, אך דווקא מהטעם הזה לא ראוי לגמד ולצמצם אותה כפי יכולת הקליטה שלנו. רק במקרה שהיציבות הרוחנית של האדם מתערערת, טוב וצריך לעסוק בטעמי המצוות כ'קרש הצלה' ושיקום של האמונה.
הרחבות
1. העיסוק בטעמי המצוות
ריה"ל נותן פה טעם לכל פרטי עבודת המקדש. אולם, ישנה מחלוקת עקרונית לגבי העיסוק בשאלת טעמי המצוות. האם ראוי בכלל לעסוק בכך? בסיס המחלוקת הוא בגמרא בסנהדרין [דף כא], שם ר' שמעון, "דריש טעמא דקרא", ור' יהודה, "לא דריש טעמא דקרא". מחלוקת זו ממשיכה גם בדורות הבאים, כאשר ישנם ראשונים הסוברים כרמב"ן [דברים כב, ו] שיש לתת טעם לכל מצווה, ומצווה שאיננו מוצאים טעמה, הרי זה בגלל עיוורון שכלנו. וישנם ראשונים הסוברים שאין משגיחים בטעמים הללו, "וברוך היודע טעם גזרותיו" [למשל הרשב"א, שו"ת הרשב"א, חלק ד', סימן רנג].
הרצון ליישב בין שתי הגישות הללו הביא רבים מחכמינו לחלק בין סוגי המצוות. ישנם מצוות שמעיות, חוקים שאותם אנו לא מבינים, כגון: פרה אדומה. וישנם מצוות שכליות, אלו המשפטים, שאותם אנו יכולים להבין בעזרת השכל, כמו: מצוות כיבוד אב או איסור רציחה. [עיין אמונות ודעות לרס"ג מאמר ג, אותיות א-ג. שמונה פרקים, פרק ו].
שאלות לדיון
מה הקשר בין מנורה לחכמה?
עדיף להיות תמים, או חוקר אחר האמת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
