ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- מועדים
- והגדת לבנך
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
סיפור יציאת מצרים אינו רק מאורע שהיה לאבות אבותינו בעבר הרחוק, אלא זה מאורע שהשפעתו נמשכת על כל הדורות כולם, ועל כל יחיד ויחיד בכל דור ודור. שהרי יציאת מצרים היא מקור גדולתם של ישראל, מתוך בחירת ד' אותם לעמו. ממנה כל משמעותו של עמנו והיא התוותה לנו את הדרך שבה אנו הולכים ואת הגדלות של כל מעשינו. כשחכמים אומרים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", כוונתם שכל אחד ואחד חייב להבין שכל מציאות עם-ישראל בנויה על יציאת מצרים וכל הנעשה אתנו וכל מה שאנו עושים נובע מיציאת מצרים.
דור יציאת מצרים היה דור של גאולה, דור של מהפכה. מהפכה אלוקית גלויה של יציאת מצרים וישראל שותפים לה כשנענו לצו ד'. כך כל דור צריך לראות את עצמו לא רק כממשיך בעלמא של הדורות הראשונים, לא רק כשומר על הקיים, אלא כאילו הוא יצא ממצרים, דור של חידוש, דור של מהפכה בהיותו שומע ומקבל את צו ד', "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", ו"המלמד תורה לעמו ישראל" ו"בת קול יוצאת בכל יום מהר חורב" (שמות רבה מא, ז). זהו הביאור המיוחד לדורנו באמירה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
יציאת לחירות – בכל שנה!
מובן נוסף לדברי חכמים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" הוא שכאשר אדם יושב בליל הסדר ומספר ביציאת מצרים לבניו, הרי הוא צריך לראות ולהרגיש שכאילו הוא מספר על מה שקרה לו בעצמו. וזאת מפני שביציאת מצרים לא הייתה רק השתחררות מעבדות חיצונית, אלא ביציאת מצרים יצאנו לחרות עולם. ביציאת מצרים נטעה בנו נשמה חדשה חופשית, בת חורין שטבועה בה התכונה האלוקית וכל נשמות ישראל שבכל הדורות יצאו ביציאת מצרים לחרות עולם. וכמו שאמרו חז"ל, שכל נשמות ישראל שבכל הדורות היו במעמד הר סיני, כן כל נשמות ישראל יצאו ממצרים לחרות עולם.
זאת ועוד. בכל שנה ושנה בליל התקדש חג הפסח, בליל הסדר, מתחדשת אותה הארה האלוקית שהייתה אז ביציאת מצרים. אמנם ההארה הזו עמוקה ופנימית מאוד, בלתי מורגשת בחושים הגלויים. השכל לא מזהה את ההופעה הפנימית הזו, הרגש לא חש בצורה מוחשית את הגודל המתגלה. רק אנשים מיוחדים בעלי כוחות רוחניים עמוקים היודעים להאזין לקול הנשמה הפנימית שבתוכם הם יודעים ומרגישים את ההתחדשות ההארה שהייתה אז ביציאת מצרים. לכן אמרו חכמים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", כי אכן בתוך תוכו, בנשמתו הפנימית, מבזיקה הארה עליונה הפועלת עליו ומעלה אותו.
יש המשיבים מטעם זה על שאלת הראשונים: מדוע אין מברכים ברכת המצות על אמירת הגדה של פסח? שהרי כמו שיש ברכה לפני כל מצוה, כך הייתה צריכה להיות ברכה אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לספר ביציאת מצרים! אלא מפרשים, מפני שעיקר מצוה זו אינה הגדה בפה, אלא עיקרה הוא ההבנה וההרגשה והחוויה הפנימית. כלומר העיקר הוא מה שקורה בלב ועל דברים שבלב אין ברכה (גבורות ה' למהר"ל, פרק סב). אין סיפור ההגדה כשאר מצוות. הוא אינו כמצות תלמוד-תורה שאדם מקיים גם אם הוא לא מבין את מה שהוא קורא, וכן מצוות מקרא מגילה, אדם יוצא ידי חובתו גם אם אינו מבין את הכתוב בה, וכן אמירת הלל. מה שאין כן הגדה של פסח, עיקר המצווה להבין לדעת להרגיש לכוון להרגיש את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. ולכן אין ברכה על ההגדה. כי סיפור ההגדה צריך להיות ספונטני מתפרץ מעומק הלב חי. לא רק חוקה ומסגרת של אמירה, אלא תחושה מחודשת של הגאולה ויציאת מצרים של אז, כאילו היא עכשיו - זה עניינו של ליל הסדר.
בשבילי הייתה יציאת מצרים
כל אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ויותר מכך, האדם צריך לחשוב שיציאת מצרים הייתה בעבורו, כי הוא דמות מיוחדת שעדיין לא הייתה בעולם והוא בא לעולם לתת פן מיוחד בעבודת ד'. והרי בשביל שעם-ישראל יעבוד את עבודת ד' הייתה יציאת מצרים. לכל דור יש את היעוד שלו, בכל דור חדש מתגלה יותר הערך של יציאת מצרים. מתגלה עד כמה ארוכה השפעתה של יציאת מצרים שנמשכת ונמשכת עוד ועוד. כל תוספת בעבודת ד' זו תוספת של חרות של יציאה משעבוד ומצמצום זו יציאת מצרים ממש. "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
