ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
ב אָמַר לוֹ הַכּוּזָרִי: אָכֵן דְּבָרֶיךָ מַסְפִּיקִים, אַך אֵינָם נְאוֹתִים לְבַקָּשָׁתִי, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי כִּי נַפְשִׁי זַכָּה וּמַעֲשַׂי מְכֻוָּנִים אֶל רְצוֹן אֱלֹהִים, אֲבָל הָיְתָה תְּשׁוּבָתִי כִּי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֵינֶנּוּ רָצוּי אַף עַל פִּי שֶׁהַכַּוָּנָה רְצוּיָה, וְאִם כֵּן אֵין סָפֵק שֶׁיֵּשׁ מַעֲשֶׂה מְסֻיָּם שֶׁהוּא רָצוּי בְּעַצְמוֹ, לֹא כְּפִי הַמַּחְשָׁבוֹת. וְאִם לֹא כֵן, הִנֵּה הַנּוֹצְרִי וְהַמֻּסְלְמִי אֲשֶׁר חִלְּקוּ אֵת הַיִּשּׁוּב נִלְחָמִים זֶה בָּזֶה, וְכֹל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם כְּבָר זִכֵּך כַּוָּנָתוֹ לֵאלֹהִים וְהִתְנַזֵּר וּפָרַשׁ וְצָם וְהִתְפַּלֵּל, וְהוּא הוֹלֵך נֶחֱרָץ לַהֲרֹג אֶת חֲבֵרוֹ, וּמַאֲמִין שֶׁבַּהֲרִיגָתוֹ זְכוּת גְדוֹלָה וְהִתְקָרְבוּת אֶל אֱלֹהִים, וְהֵם נִלְחָמִים זֶה בָּזֶה, וְכֹל אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם מַאֲמִין שֶׁהֲלִיכָתוֹ אֶל גַּן עֵדֶן. וְלַחְשֹׁב שֶׁשְּׁנֵיהֶם צוֹדְקִים לֹא יִתָּכֵן אֵצֶל הַשֵּׂכֶל.
ג אָמַר הַפִילוֹסוֹף: אֵין בְּדַת הַפִילוֹסוֹפִים הֲרִיגַת אֶחָד מֵאֵלֶּה, הוֹאִיל וּמְגַמָּתָם הַשֵּׂכֶל.
ד אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיזוֹ תְּעִיָּה גְּדוֹלָה אֵצֶל הַפִילוֹסוֹפִים מֵאֱמוּנָתָם בַּחִדּוּשׁ, וְשֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּשִׁשָּׁה יָמִים, וְשֶׁהַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה מְדַבֶּרֶת עִם אִישׁ מִבְּנֵי אָדָם, כֹּל שֶׁכֵּן עִם הָרוֹמְמוּת הַזֹּאת שֶׁמְּרוֹמְמִים הַפִילוֹסוֹפִים אוֹתָהּ מִידִיעַת הַפְּרָטִים. וְעִם זֶה, הָיָה רָאוּי לְפִי מַעֲשֵׂי הַפִילוֹסוֹפִים וְחָכְמוֹתֵיהֶם וְהִשְׁתַּדְּלוּתָם בָּאֱמֶת, שֶׁתִּהְיֶה הַנְּבוּאָה מְפֻרְסֶמֶת אֶצְלָם וּמְצוּיָה בֵּינֵיהֶם, לְהִדָּבְקָם בָּרוּחָנִיּוֹת, וְשֶׁיְּסֻפְּרוּ עֲלֵיהֶם אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים וְנִפְלָאוֹת. וְיֵשׁ שֶׁאָנוּ רוֹאִים הַחֲלוֹמוֹת הַצּוֹדְקִים לְמִי שֶׁלֹּא הִתְעַסֵּק בַּחָכְמָה וְלֹא בְּזִכּוּך נַפְשׁוֹ, וְנִמְצָא הֵפֶך זֶה בְּמִי שֶׁהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ. וְזֶה מוֹרֶה כִּי יֵשׁ לָעִנְיָן הָאֱלֹהִי וְלַנְּפָשׁוֹת סוֹד זוּלַת מַה שֶּׁהִזְּכַּרְתּוֹ, הַפִילוֹסוֹף.
___________________________
לפי שזה עזר – מידות טובות מסייעות להגיע לאמת השכלית. עם ההגדלה – הערצה לא-ל. באיזה אופן תכנע – אין זה משנה איזה מעשה מצווה תעשה. תגדל – תעריץ ותאמר דברי שבח לאלוה. בדה לעצמך וכו' – כל אדם יכול לבחור לעצמו את האופן שבו הוא עובד את האלוה, והאופן שבו משפחתו ובני מדינתו יעבדו. בר הלב – טהרת הלב. אינם נאותים לבקשתי – אינם 'מספקים' את מה שאני מחפש. תשובתי – המענה שקיבלתי בחלום. חלקו את הישוב – העולם מתחלק בין שתי דתות עיקריות אלו. נלחמים – מלחמות הנוצרים והמוסלמים. ופרש – התנהג בפרישות. נחרץ – בבירור. אין בדת וכו' – הפילוסופים סוברים שאסור להרוג בן דת אחרת. הואיל ומגמתם – של הפילוסופים [הערת הרב שילת]. תעיה – נטייה מן האמת, טעות. מאמונתם בחידוש – אמונתם של בעלי הדתות, הנצרות והאסלאם, בבריאת העולם. שהסבה הראשונה מדברת – נבואה. כל שכן עם הרוממות וכו' – כל שכן שאמונת ההשגחה עומדת בסתירה לכך. ועם זה – ובנוסף. אצלם – אצל הפילוסופים. החלומות הצודקים – חלומות אמתיים. מורה – מלמד. סוד זולת מה שהזכרתו – ישנו הסבר אחר לקשר הבורא בנבראים.
ביאורים
מלך כוזר מזהה מיד את הבעיה שעמדת הפילוסוף יוצרת. הרי הפילוסוף טוען שהקשר אל הא-ל הוא חד-סטרי. הא-ל אינו פונה אל האדם, אלא האדם פונה אל הא-ל כדי להשיג את השלמות. יתרה מזאת, הדרך להשגת השלמות איננה קבועה ומסוימת אלא אישית ואינדיבידואלית. התיאוריה הזאת אינה עומדת במבחן המציאות עמה הוא נפגש, שהרי התגלות המלאך אל מלך כוזר, הראתה לו מעל לכל ספק שלא די בשאיפה לקיים את רצון הא-ל על פי הכוונתה, אלא יש צורך גם בהדרכה והכוונה מדויקת באופן הפנייה אל אותו הא-ל.
דרכו של הפילוסוף סטרילית, נקייה. אין סיבה להיאבק על משהו. איש באמונתו יחיה כל עוד היא מובילה אותו אל היעד שהציב לעצמו מראש. אלא שכאן בדיוק עולה גם המצוקה הגדולה. אם לא-ל אין עניין במעשיי, ואם למעשיי אין בעצם כלל משמעות בפניו אז מה הטעם במעשים הללו. מה גם שהמלך זכה להתגלות שהורתה לו שלא-כך הדבר. כלומר, שיש מעשה רצוי בפני הא-ל. הפלורליזם הרוחני של הפילוסוף אולי יכול להישמע מעניין אך כולו מעשי ידי אנוש. הא-ל נגזר ממה שהאדם חושב אודותיו. ואם כך – צל הספק מעיב לעולם על אמונה שכזו.
הרחבות
1. חשיבות המעשים
וּדְבַק בַּדְּרָכִים הַיְּשָׁרוֹת בַּמִּדּוֹת וּבַמַּעֲשִׂים, לְפִי שֶׁזֶּה עֵזֶר בְּצִיּוּר הָאֱמֶת... הפילוסוף טוען שאין חשיבות למעשים, אלא רק להשגת המושכלות. נגד טענה זו יוצא ר' יוסף אלבו [ספר העיקרים מאמר ג פרק ג] וטוען שלא ייתכן שהשגת המושכלות היא שלמות האדם וזאת מכמה טעמים: א. מי שהגיע למושכלות הם רק בודדים והדבר אינו מתקיים בכל הדורות. לא ייתכן שרוב האנושות לא תוכל להגיע לשלמות ולכן היא תהיה שוות ערך לבעלי חיים. ב. גם לפי שיטת הפילוסופים ייתכן שיהיו פילוסופים שלא יגיעו לשלמות(!). הסיבה לכך היא שיש ביניהם מחלוקות שונות, למשל האם העולם קדמון או נברא. נמצא שמי שסובר כשיטה אחת סובר שהפילוסוף שאוחז בדעה השנייה אינו אוחז במושכלות ולכן אין טעם לקיום היות שהוא מאמין לדברים בטלים... הרב אלבו מגיע למסקנה שחייבים שיהיו גם מעשים בנוסף לדעות, שהעושים אותם יזכו לחיי נצח.
2. ביטולו של המלך
אָכֵן דְּבָרֶיךָ מַסְפִּיקִים, אַך אֵינָם נְאוֹתִים לְבַקָּשָׁתִי. המלך אינו מתווכח עם טיעוניו ההגיוניים של הפילוסוף אלא מביא טענות כנגד מהמציאות המוחשית. המציאות שאותה אנו קולטים באחד מחמשת חושינו היא הרבה יותר ודאית מכל להטוט שכלי ומפולפל. " טוב מוּחש אחד ממלוֹא חופניים רְעוּת רוּח החקירות" [ פירוש אוצר נחמד על הכוזרי]
3. סיכום טענות המלך
המלך דוחה בשלוש טענות את הפילוסוף: א. חלום האמת שיש לי, מעיד שיש מעשה נרצה. ב. לבעלי הדתות שמרכיבים את רובו המוחלט של העולם יש להט דתי מעשי עד כדי הריגה והדבר מעיד שאין האמת נמצאת רק בידיעות הפילוסופיות המופשטות. ג. אין הרבה פילוסופים שקיבלו נבואה והיינו מצפים שדרכם תצא תורה. בעל קול יהודה טוען שעל הטענה הראשונה לא ענה הפילוסוף מפאת כבוד המלך (למרות שיכול היה לענות). על השנייה ענה שאין ההריגה מוסכמה פילוסופית אצל הפילוסופים ומכאן שאינה השכלה מוכרחת ולכן בעלי הדתות טועים. ועל השלישית לא היה לו מה לומר...
שאלות לדיון
הפילוסוף טוען שעבודת המידות נצרכת להבנת המושכלות. האם עבודת המידות היא כלי עבור מטרה כלשהי או שמא יש בה ערך עצמי?
המלך לא דוחה את הלוגיקה של הפילוסוף אלא עונה לו שהוא 'חלם חלום' ושהנוצרים והמוסלמים מאמינים. האם חלום יכול לדחות את טענותיו השכליות של הפילוסוף? אולי הנוצרים טועים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
