ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הסביר הר"ן (מג ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה ת"ר כמה) שאין כוונת המשנה שבדווקא אסור להדיח אחרי סעודה שלישית, אלא רק אורחא דמילתא שאחרי סעודה שלישית לא אוכלים, אבל ברור שמותר להדיח, אם רוצה לאכול סעודה נוספת. לעומתו המאירי (קיח ע"א ד"ה קערות) כותב שאין חיוב אלא בשלוש סעודות בשבת, ומותר להדיח רק לצורך סעודה שחייבים בה בשבת, ולא לצורך סעודה שלא חייבים בה (והתנא שבגמרא שהזכיר שמדיחים שלוש פעמים סובר שחייבים לאכול ד' סעודות). וצריך ביאור מדוע יהיה מותר להדיח רק לצורך סעודה שמחויבים בה, הרי גם כשעושה סעודה נוספת צריך להדיח כלים? ומ"מ כתב יביע אומר (ז, או"ח לז, אות ו) שאין צורך להחמיר כדברי המאירי כיון שהוא איסור דרבנן.
הרמב"ם (שבת כג, ז) פסק שהאיסור להדיח קערות וכוסות לאחר סעודה שלישית הוא 'מפני שהוא כמתקן, אא"כ הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת בשבת'. והעיר עליו הראב"ד 'כל זה אינו אסור אלא מפני שהוא טורח לחול'. נשאלת השאלה מהי כוונת דברי הרמב"ם שהוא מתקן, הרי אם האיסור הוא מצד תיקון הרי שאסור גם לצורך שבת, ולמה הותר להדיח כלים אם צריך לאכול סעודה נוספת באותו יום? כתב המגיד משנה שהראב"ד לא בא לחלוק אלא רק לבאר את כוונת הרמב"ם שהאיסור הוא מצד שמתקן דבר לצורך חול, והכוונה טירחא ליום חול. אמנם מרכבת המשנה ביאר שלדעת הרמב"ם אסור להדיח כלים משום שבות של תיקון (ומסביר שהרמב"ם למד שכל שבות שגזרו חכמים גזרו משום מלאכה מסוימת) והתירו להדיח לצורך סעודת שבת. ומבאר הגרנ"א רבינוביץ' (יד פשוטה שם) שאם מדיח כלים לאותו היום אין זה דומה לתיקון כי זו מלאכה שלא עושה אותה שתתקיים לאורך זמן. לפי מרכבת המשנה ניתן לבאר גם שיטת המאירי שלדעתו ההדחה אסור משום שבות, אלא שהתירוה לצורך סעודת שבת, אבל לא התירו לסעודה שאין חייבים בה מן הדין.
הציץ אליעזר (יד, לז) דן באופן שאדם רוצה להדיח כלים כדי שהבית יהיה נקי יותר, או משום היגינה שהדבר לצורך היום, האם מותר להדיח כלים או לא? ואומר שלכאורה יש לתלות זאת במחלוקת הרמב"ם והראב"ד שלרמב"ם יהיה אסור להדיח, כי רק כשהוא צריך את הכלים לאותו יום התירו, ואילו לדעת ראב"ד רק אם הוא טורח לצורך יום חול אסור. ומסקנתו להיתר גם מכיון שלדעת המגיד משנה דעת הרמב"ם כדעת הראב"ד כפי שהזכרנו לעיל.
כמו כן המשנה הלכות (חלק ג מ – מא, חלק יא רפז) דן אם מותר לאדם להדיח כלים כאשר יש לו כלים אחרים מאותו מין בארון, האם מותר להדיח אותם, ולהשתמש בהם? ומסיק שגם זה תלוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד, ולדעת הרמב"ם אסור. אך כותב שאין הלכה כרמב"ם ולכן מתיר להדיח כלים גם אם יש לו כלים נקיים בארון. ונראה שלפירוש היד פשוטה ברמב"ם כיון שעושה לצורך שימוש בשבת, אין זה אסור גם לשיטת הרמב"ם כיון שזה לא דומה לתיקון כי לא מתקן לזמן ארוך.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
