ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- שבת
הרב עקיבא כהנא
מובא בגמרא בשבת (פא ע"ב) שאדם שלקח פרפיסא (עציץ נקוב – רש"י) שהיה מונח על האדמה ישירות, והניח אותו על יתידות חייב משום תולש.
רש"י מוסיף (ד"ה חייב) שאין הכוונה שהוא חייב מדאורייתא משום תולש, שהרי הגמרא עצמה כותבת שחכמים התירו בשבת לקנח עם חול שיש בו עשבים (צרור שעלו בו עשבים), ואם זה נחשב כתולש מהתורה, לא היו מתירים לעשות זאת בשבת גם מפני כבוד הבריות.
אמנם הרמב"ם (שבת ח, ד) כותב שאדם שתולש רגב עפר שיש בו עשבים ממקומו, חייב משום תולש. ומבאר המגיד משנה שהרמב"ם באמת לא מביא את ההיתר שכתוב בגמרא לקנח בשבת בצרור שעלו בו עשבים, כי סובר שזהו איסור דאורייתא (או שסובר שמותר לקנח בעשבים, אם הם מונחים על יתידות, כי אז לא ביצע פעולת תלישה) מרכבת המשנה מבאר שלרמב"ם מה שאסור לשים את העשבים על יתידות, זה רק אם מניח אותם שם זמן רב, ואז העשבים מתייבשים ומתים, אבל אם רק מקנח איתם, ומחזיר אותם מיד לקרקע, אינו עובר על איסור תולש. האור שמח (שם) מבאר שיש הבדל בין אם לוקח עשבים שגדלים על הלחות של החול שאיתם, אז אם לוקח את החול יחד איתם אינו תולש, אמנם אם לוקח עציץ שיונק מהקרקע נחשב כתולש מהתורה.
שולחן ערוך פסק (שלו, ח) שיש להזהר מלהרים גם עציץ שאינו נקוב, מהרצפה על יתידות. והגר"א מבאר (ח) שמכיוון שיש מחלוקת בין רש"י לתוס' בגיטין (ז ע"ב) לרש"י עציץ מעץ גם אם אינו נקוב נחשב כמו נקוב כי הלחלוחית עוברת דרך העץ, ולדעת תוס' עציץ של חרס גם אם אינו נקוב נחשב כנקוב, לכן יש להזהר גם בעציץ של חרס וגם בעציץ של עץ מלהרים אותם מהקרקע. וכן כתב בביאור הלכה (ד"ה אפילו) שאין לומר ששו"ע חשש לדעת הרמב"ם, כיון שבסימן שיב סעיף ג כתב שניתן לקנח בצרור שעלו בו עשבים, שלא כדברי הרמב"ם (אמנם לשיטת האו"ש ומרכבת המשנה שהזכרנו אין ראייה).
ניתן ללמוד מכאן שלדעת הרמב"ם גם אם רק מחליש יניקה של עציץ מהקרקע ולא תלש ממש, נחשב לתולש. אמנם, האור שמח (מאכלות אסורות יד, יד) מחלק בין מלאכות שבת שיש בהם שיעור ובהן אם החליש את הכח, לא ניתן לומר שחייב, ולכן אינו חייב לדעת רש"י אם העביר עציץ נקוב מקרקע ליתידות, אמנם בכיבוי שאין בה שיעור וגם כלשהו חייב, לכן גם אם מחליש את כח הנר קצת, בזה גם כן יעבור על כיבוי. לעומתו האגלי טל (זורע כב) כותב שיש להבדיל בין מלאכות שבת שהיו במשכן כמו השקיה שבהם גם אם מוסיף זריעה, ולמרות שהדבר כבר היה זרוע חייב, אמנם במלאכות שלא היו במשכן כמו עציץ שמעלה אותו מקרקע ליתידות, בזה אינו חייב כיון שהוא כבר זרוע.
ומכח זה הר צבי (או"ח א, ריא) דן אם מותר לפתוח בשבת גג זכוכית שנמצא מעל גינה שנמצאת בתוך הבית (פטיו) על מנת להוסיף אור לגינה, האם יהיה בזה תולדה של זורע, כיון שהוא מוסיף עוד אור וצמיחה? ההר צבי מקל כי סובר שבכל מקרה זה זורע רק באופן של גרמא ולא בידיים. אמנם לעומתו היחוה דעת (ה, כט) והשש"כ (כו, ט) מחמירים כי חוששים משום זורע, ומקילים רק באופן שפתיחת החלון נועדה בשביל אוויר, ורק מועילה לצמחים כפסיק רישא במלאכה דרבנן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
