ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- בחירת בן ובת זוג
- ספריה
- משפחה
- צניעות ונישואין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
אמרו חכמינו ז"ל (ירושלמי קידושין ד, ד): "שיהא אדם דבק בשבטו ומשפחתו", כי על ידי שנושא אשה מבנות משפחתו, האהבה והנאמנות ביניהם גדולה יותר. וכן מובא במסכת יבמות (יבמות סב, ב):
"...הנושא את בת אחותו…עליו הכתוב אומר: אז תקרא וה' יענה, תשוע ויאמר הנני".
ומבאר רש"י, שיש לאדם אהבה יתירה לאחותו, עוד יותר מאשר לאחיו, ומתוך כך אם ישא לאשה את בת אחותו – יאהבנה מאוד.
וכן עשו האבות, אברהם אבינו היה דוד של שרה אימנו, ורבקה אימנו היתה בת של בתואל שהיה בן דודו של יצחק אבינו, ורחל ולאה האמהות היו בנות דודו של יעקב אבינו. אולם לעומת זה רבי יהודה החסיד בצוואתו הזהיר מאוד שלא לישא את בת אחיו או את בת אחותו מפני הסכנה. וכמובן עולה השאלה, איך יתכן שר' יהודה החסיד שהיה בתקופת הראשונים, יחלוק על דברי חז"ל המובאים בתלמוד, שהרי כלל ידוע הוא שאין הראשונים יכולים לחלוק על דברי התלמוד, אלא רק לפרשו. ואכן יש מסבירים שהאבות שהתחתנו לשם שמים, דוקא אצלם נישואי הקרובים הצליחו יותר מאשר בסתם נישואים. אך לנו שאין כוונתנו לשם שמים בלבד, יש סכנה בדבר. ואכן המחקרים הרפואיים הוכיחו כדעת ר' יהודה החסיד, שבנישואי קרובים, גדלים הסיכויים שיוולדו ילדים עם בעיות. לכן למעשה, ראוי להשתדל להנשא לאדם אשר לפי מסקנת מדע הרפואה אין סכנה שהילדים יפגעו (ציץ אליעזר טו, מד).
שאלה: האם רצוי להקפיד להנשא עם בן זוג מבני אותה העדה או לא? תשובה: אמנם מוזכר באחד הספרים שעדיף שהחתן והכלה יהיו בני אותה העדה, או לפחות מעדות הקרובות זו לזו באורחותיהן ומנהגיהן, וזאת משום שבני אותה עדה יוכלו להסתדר ביניהם טוב יותר. אך האמת היא שאחר שההדרכה להתחתן עם בני המשפחה אינה חלה לגבינו, נדמה שאין לקבוע בזה שום כללים, ואדרבה מצינו הרבה מאוד זוגות של בני עדות שונות, שמסתדרים יפה מאוד ביניהם, ולהיפך השוני המסויים יוצר עניין וגיוון. ואומרים גם שהילדים של בני הזוגות המעורבים מוצלחים ובריאים יותר, שככל שיש יותר שוני ומרחק תורשתי בין הגנים של בני הזוג, כך הסיכון ללידת בנים חולים קטן יותר. בנוסף לכך ברור שאחד מהאתגרים הגדולים של תקופתנו הוא, מיזוג הגלויות ואיחוד העם לאחר אלפיים שנות פירוד וגלות, והנישואים בין בני העדות השונות תורמים את התרומה הגדולה ביותר למיזוג הגלויות. וכן כתב הרב קוק זצ"ל, ששיכחת יחוסם של השבטים, למרות שיש בזה ערבוב וחסרון, מכל מקום זה הכנה לאחדות האומה, שהיא התשתית לגאולת וישועת ישראל, ומתוך אורה של הגאולה יתגלה כוחו של כל שבט לפי עניינו ללא שום פגיעה באחדות (עיין באורות ע' מג).
ולכן כל אחד יבחן כל הצעה בכובד ראש, ללא שום התחשבות בנושא העדתי, ורק אדם שספוג כולו במנטליות העדתית, וכל חפצו הוא לשמר את כל מנהגי עדתו, כולל שמירה על המאכלים המקובלים, סגנון הלבוש, ואורחות החיים, רצוי שיחפש לו אשה מבנות עדתו.
17 - נישואין עם גרושה או אלמנה
כתב השולחן ערוך (שו"ע אה"ע ב, י): "לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה". במלים אחרות, כשאדם בוחר לו את בת זוגו, הוא צריך לדעת שבחירה זו היא לכל החיים, כמובן שאם תתעוררנה בעיות קשות ולא צפויות מותר ואף מצווה להתגרש, אך מלכתחילה התוכנית צריכה להיות לכל החיים.
אבל המציאות לא פשוטה, וקורים מקרים של גרושין, ועולות כמה שאלות: כמה זמן צריך להמתין מהגרושין עד הזמן שיהיה מותר להנשא בשנית? וכן יש לשאול, האם טוב ורצוי להתחתן עם גרושה או אלמנה? לגבי הזמן, קבעו חכמים שאסור לאדם להתחתן עם גרושה, כל שלא עברו לפחות שלושה חודשים מאז שהיתה נשואה לבעלה הקודם, כדי שאם תלד אפשר יהיה להבחין בבירור אם הילד הוא בנו של הבעל הראשון או השני. וכן הדין לגבי אשה שהתאלמנה, אסור לה להתחתן בשנית כל זמן שלא עברו שלושה חודשים. וכדי למנוע כל טעות בעניין הזה, הוסיפו חכמים וגזרו, שאפילו אשה שאינה יכולה ללדת יותר, כגון זקנה או עקרה, לא תתחתן לפני שיעברו שלושה חודשים מזמן שנתגרשה או שנתאלמנה (שו"ע אה"ע יג, א). ולגבי הגבר, לאחר גירושין אין צורך להמתין כלל עד שיוכל לשאת אשה אחרת. אבל אדם שמתה עליו אשתו, אסור לו לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו כל שלושת הרגלים, כדי שעל ידי שמחת הרגלים יפוג כאב הזכרון של אשתו המנוחה, ויוכל להיפתח רגשית לקשר חדש. למעשה יוצא שאלמן צריך לחכות לכל הפחות מעט יותר מחצי שנה עד שיהיה מותר לו לשאת אשה בשנית, ולפעמים כדי שיעברו עליו שלושה רגלים עליו יהיה להמתין כמעט שנה שלמה. אולם ישנם מקרים מיוחדים של צורך גדול, כגון שיש לו ילדים קטנים שהוא אינו מצליח להתמודד עם הטיפול בהם, שאז מתירים לו להנשא לפני כן (שו"ע יו"ד רצב, א, ב).
ולשאלת עצם החתונה עם גרושה, ודאי שמצד הדין מותר להתחתן עם גרושה, ואפילו נתגרשה פעמים רבות. אך השאלה היא האם לפי הדרכת חכמים זה מומלץ. אכן מצאנו בתלמוד (פסחים קיב, א) שרבי עקיבא ציווה לתלמידו רבי שמעון בן יוחאי שלא ישא אשה גרושה בחיי בעלה. וכתב בעל החתם סופר (ח"א קלג) שמכל מקום אין בזה פגם גדול, וציוויו של רבי עקיבא אינו אלא משום צניעות, ורבים הנוהגים שלא להיזהר בזה.
אך בכל זאת, לכל הפחות צריכים ללמוד מהדרכתו של רבי עקיבא, שאין להחליט על חתונה עם גרושה בחפזון, ויש לבדוק היטב את תכונותיה, ואת הסיבות שגרמו לגרושין, ואם סיבות אלו עלולות לגרום שגם נישואיו שלו יעלו על שרטון.
18 - נישואין עם אלמנה
יש מהחכמים שאמרו, שאף שמצד הדין מותר לשאת אלמנה שלושה חודשים לאחר פטירת בעלה, מכל מקום המליצו שלא לשאתה תוך שנים עשר חודש מיום פטירת בעלה. וטעמם שעל פי הקבלה יכולה להיות הקפדה מצד נפש הנפטר כנגד הנושא את אלמנתו, והקפדה זו עלולה לגרום לסכנה לחתן או לאלמנה (שו"ת מהרש"ם ח"ב קמ"א), ויש גדולים שלא חששו לזה כלל (עיין נישואין כהלכתם ב, נג). אבל לאחר שנים עשר חודש ודאי שאין לחשוש, וכן נהג אפילו הגאון מווילנא שנשא בעצמו אלמנה.
אמנם ידוע שיש החושבים שעל פי הקבלה צריכה האלמנה שלא להנשא כל ימי חייה, משום שרוחו של בעלה הראשון נשארת קשורה אליה, והדבר יכול לסכן את מי שישאנה לאשה (עפ"י זוהר ח"ב קא, ב), אך האמת הפוכה, ומובא בספר בני-יששכר בשם המגיד ממזריץ', גדול תלמידי הבעל שם טוב, ורבם של גדולי החסידות, שלא רק שאין לחשוש לכך שהאלמנה תנשא, אלא שאם האלמנה ראויה להנשא, כל זמן שאיננה נישאת, אין עלייה לנפש בעלה המנוח. וזאת מפני שכביכול בגללו אלמנתו נשארת בודדה ומסכנה, והדבר נזקף לחובתו.
ואם לאלמנה ישנם ילדים, הרי בנישואין עימה מקיימים מצווה כפולה ומכופלת, נוסף על מצוות הנישואין יש בזה משום חסד וצדקה בדרגה עילאית. שהרי מובא בתלמוד במסכת כתובות (כתובות נ, א) הפסוק האומר: "אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת" , ושואלים חכמים: וכי אפשר לו לאדם לעשות צדקה בכל עת? ואם כן מי הוא זה המאושר שעושה צדקה תמיד? ועונה רבי שמואל בר נחמני: זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן.
19 – השדכן
מסופר בתלמוד מסכת תענית (תענית כו, ב), שלא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין, ומחוללות בכרמים, והבחורים והבחורות היו נפגשים שם כדי למצוא את בן זוגם. אולם כנראה שלא כולם היו מוצאים בעצמם את בן זוגם, ורבים היו נעזרים בשידוך. ותקופות ארוכות כמעט כל החתונות נערכו בעזרת שדכנים, שמתפקידם היה להכיר טוב את החתן והכלה ואת משפחותיהם, ועל פי שיקול דעת שכלי, להציע הצעות מתאימות.
והואיל ומצוות הנישואין מרכזית וחשובה, ממילא ברור שישנה מצווה, למי שיכול, לעסוק בשדכנות. ואף יש בזה משום הידבקות במידותיו של הקב"ה, ראשית בזה שהשדכן גומל חסד עם בני הזוג. ועוד שהמדרש בפרשת צו מזכיר שהקב"ה עצמו עוסק בשדכנות ועוזר לבני הזוג למצוא זה את זה. ומובא בשם החוזה מלובלין ששדכן המכוון לשם שמים יזכה לבנים תלמידי חכמים.
לגבי התשלום לשדכן, הכלל העיקרי הוא שהכל לפי המנהג המקובל באותו חוג שבו נעשה השידוך. ישנם חוגים שנוהגים לשלם לשדכן אחוזים מסויימים מסכום הכסף שההורים מקציבים לרשות החתן והכלה, וברור שאם נעשה שידוך במקום שנוהגים כך, אף שלא דובר על שכר השדכן, ודאי שחייבים לשלם לו כמקובל. וישנם היום חוגים שבהם אין נוהגים לשלם, ורק אם המדובר בשדכן מקצועי שהשדכנות היא פרנסתו - משלמים לו. אבל כאשר ידיד או קרוב עזר בשידוך, נוהגים לתת לו מתנה כהוקרה על עזרתו, אך אין משלמים סכום קבוע.
וצריך אולי להוסיף, שעיקר שכר השדכנות שפעם כולם נהגו לשלם, היה על ההסכמים הכספיים שבין שתי המשפחות.
כי רוב מלאכתו של השדכן היתה, לערוך את ההסכמים שבין שני הצדדים, איך תערך החתונה, איזה בית יעניקו ההורים לזוג, כמה יתן כל צד וכו' וכו'. ולכן באותם החוגים שבהם השדכן אינו מתערב כלל בנושאים הממוניים, נוהגים היום שלא לשלם לשדכן, אבל מעניקים לו מתנה (עיין נישואין כהלכתם פרק ד').
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
