ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
- משפחה חברה ומדינה
- מנהיגות
- הדרך להנהגה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
צריך ללמוד ענווה ממשה רבנו. הקדוש-ברוך-הוא קורא למשה לבוא ולהנהיג את עם ישראל ומשה רבנו מסרב. משה אומר אינני ראוי.
בסתר ליבם של אנשים רבים מקנן חלום להיות מנהיגים. הם חולמים שהם נקראים להיות מנהיגים, והם מדמיינים לעצמם איך הם ינהיגו. אילו חלומם היה מתממש והיו פונים אליהם: בואו להנהיג, הם היו קופצים על ההצעה ללא פקפוק. והנה משה רבנו מסרב. הקדוש-ברוך-הוא אומר לו: "לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים". ומשה משיב: "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים". משה אומר: אני לא מתאים לתפקיד הגדול הזה. משה רבנו רוצה בישועתם של ישראל. הוא כואב את סבלם. ודווקא משום כך הוא מסרב. משום שלפי דעתו הוא לא יוכל למלא את השליחות הגדולה הזו בצורה טובה. הוא עלול לקלקל ולכן הוא מסרב.
בימינו המנהיגים לא רק שאינם מסרבים, אלא הם בעצמם רצים לתפקיד ההנהגה. כל אופי ההנהגה שונה אצל מנהיג שהתמנה שלא ברצונו, שכן מנהיג כזה אין לו רצון אישי בתפקיד וכל שיקוליו הם טובת הציבור בלבד. הוא רואה את עצמו משרת את הציבור ואישיותו הפרטית בטלה לרצונות הכלל אותו הוא מנהיג. מנהיג כזה רואה את האחריות הכבדה המוטלת עליו ואין פלא שהוא נרתע מקבלת התפקיד.
משה רבנו ראה את גודל התפקיד של הנהגת ישראל, גם כלפי פנים, לשאת את משא העם על כל צרכיו הכלכליים והרוחניים והחברתיים. וגם כלפי חוץ, הצורך לעמוד מול פרעה באומץ, בביטחון, ולומר את דבר ד' בצורה הנכונה ביותר, לא להיכנע לתכתיבים, לא לוותר גם כשהלחץ קשה מנשוא.
משה רבנו לא נמשך לכבוד שיש בהנהגה, לא היה לו חפץ במעמד האישי של מנהיג, אלא הוא ראה בתפקיד המנהיג שליחות, לשרת את העם, להוציא את ישראל מבית העבדים לחרות עולם, להפוך את ישראל לעם בן חורין עובד ד'. אמנם השאיפה לגאולת ישראל מלאה אותו. אבל דווקא מפני הכרתו את גודל המשימה ודווקא הרצון הגדול שלו שעם ישראל יצא ממצרים במהרה, הוא שגרם לו לסרב לקבל את התפקיד, מפני שהוא סבר שהוא לא מתאים והוא לא יועיל, אלא אולי יזיק.
זהו שאמר משה "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ד'". הדגש על המלה "לי", הן לא יאמינו לי. אם אני אבוא, לא יאמינו, כי מי אני. אם יבוא מישהו אחר, הם בודאי יאמינו, כי ישראל מאמינים בני מאמינים, אבל אם אני אבוא, לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי. כל אחד אחר יוכל למלא את השליחות טוב ממני, שלח נא ביד תשלח. לא איש דברים אנכי. ואני ערל שפתים. איני רוצה לקלקל את השליחות הגדולה והחשובה.
דווקא הענווה הזו היא שהביאה לבחירתו של משה להנהיג את ישראל להוציא אותם ממצרים. זהו מנהיג אמיתי, שהנהגתו היא עבדות לעם ולא שררה. אך מי שבסתר לבו חולם על הנהגה - חלומות אלו עצמם מורים שאין הוא ראוי להנהיג ולא בזה בחר ד'. הקב"ה בוחר במי שחושב שהוא אינו מתאים. העניו מכל אדם החושב שכל אחד אחר יותר טוב ממנו, הוא הוא הראוי להיות הגואל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
