(מב. שורה 5 – מב: 8 שורות מלמטה.
נדלג בשלב הראשון על הקטע הראשון שעוסק בפת הבאה בכיסנין)

א. המשך ברכה על מאכלים במהלך הסעודה[1]

(הכל לפי שיטת תוס').

א. מאכל שלאחר המזון (לפני ברכהמ"ז)
לעיל (בדף הקודם) רב פפא – מברך לפני ואחרי (משמע – כל מאכל, אפילו בשר וכד'. וגם אצלנו אומר רב פפא – סיים אסור מלאכול עוד ללא ברכה ראשונה).
מה נחשב "לאחר הסעודה"?

רב הונא בריה דרב נתן חשב - לאחר סיום אכילת הלחם, אך בגמרא יש שלבים אחרים:

1. 1. רב פפא - לאחר סילוק הלחם/שולחן (ולכן אכל)

יוצאי דופן:

1. ר' זירא כשהתארח אצל ראש הגולה - אין סיום, כיון שלא יודע מה יביאו להם ומתכוון להמשיך לאכול עד ברכהמ"ז (וכן כל אורח).
2. רב – גם לאחר הסילוק, אם רגיל למשוח ידיו בשמן, השמן מעכב (וכן רב כהנא).
3. 2. ר' חייא בר אשי-רב – נטילת ידיים (מים אחרונים).

ב. [משנה] - יין ופרפרת שלאחר המזון
בדף הקודם ראינו שמברך לפני מאכל שבתוך המזון אם אינו חלק מהסעודה, ומברך לפני ואחרי מאכל שלאחר המזון. כעת מחדשת המשנה שני יוצאי דופן:

A. אם ברך על היין/פרפרת שלפני, פטור מברכה ראשונה על מה שאחרי.
(מנהגם היה לאכול יין ופרפרת לפני ואחרי הפת).
הערות על זה:
1. מגבילה הגמרא: (תחילת הגמרא) דווקא כשקובע סעודתו על היין (כלומר שמתכוון כבר בהתחלה לאוכלם גם אחרי). אצל רוב האנשים זה בשבתות או כשיוצא מבית המרחץ וכד', אך זה לאו דווקא (אביי למשל לא קבע על היין גם ביו"ט, וברך על כל כוס כי נמלך לשתות).

2. שואלת הגמרא: (מב: שליש) האם גם יין שבתוך הסעודה פוטר את היין שאחרי?

רב ור"נ – כן,

רב כהנא, רב ששת, ר"ה, ר"י ותלמידי רב – לא (כי היין שבאמצע נועד לשרות המזון והוא שתייה פחות חשובה).

והקשו על רב ור"נ ממשנתנו "בא להם יין בתוך המזון... לאחר המזון", ובשניהם יש ברכה! ומתרצים שמדובר בשני מקרים נפרדים.

B. פרפרת שבתוך הסעודה – (מב: שליש תחתון)

פירות וכד' בתוך הסעודה - לעיל לרב פפא – מברך לפני ולא אחרי.
כעת מחדשת המשנה - אם הפרפרת היא סוג של פת הבאה בכיסנין (תוס') –
הפת פוטרת אותה, אך להפך לא.

בית שמאי חולקים "אף לא מעשה קדירה", כלומר:

1. 1. על הרישא (שברך על הפת) - שלדעתם הפת לא פוטרת פרפרת, ואף לא מעשה קדירה.
2. 2. על הסיפא (שברך על הפרפרת) - שברכה על הפרפרת לא רק שלא פוטרת פת, אלא גם לא פוטרת מעשה קדירה.

ב. פת הבאה בכיסנין

מה זה?

1. 1. רש"י – פת הבאה עם הקליות אחרי ברכהמ"ז, עם הרבה תבלינים ואגוזים (אחרונים – כי אין כזית בכדי אכילת פרס).
2. 2. ר"ח – כיסים (כמו בורקס).
3. 3. רה"ג – כעכים (קשים ופריכים).
4. 4. רמב"ם – בצק עם שמן ודבש וכו'.

מה דינו?

רב יהודה בר חביבא, ובברייתא: ר' מונא-ר"י, וכן פסק שמואל – המוציא.