ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן שמחה
פרק אין עומדים
(ל: תחילת הפרק – לב. שליש עליון)
א. המקור לתפילה בכובד ראש (הדחייה בסוגריים)
- 1. והיא מרת נפש (דווקא חנה)
- 2. אשתחווה אל היכל קדשך ביראתך (דווקא דוד)
- 3. השתחוו לה' בהדרת קדש – חרדת קודש (אולי כפשוטו – הידור)
- 4. עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה.
ב. אגב זה – המעטת השמחה בעוה"ז
- 1. שני סיפורים על אביי ור' ירמיה ששמחו יותר מדי (וגילו ברעדה, בכל עצב יהיה מותר), ותירצו שהם עם תפילין.
- 2. שני סיפורים על שמחה יתירה בחתונה, ואבי החתן (שברו כוס יקרה כדי להרגיע).
- 3. השיר של רב המנונא בחתונות – וי לן דמיתנן.
- 4. רי"ח – אסור למלא שחוק פיו בעוה"ז, עד שיהיה "הגדיל ה' לעשות עם אלה".
(נשים לב שבהתחלה אין קשר לחורבן, ורק ב-4 יש).
(לא . רבע)
ג. תפילה מתוך -
- 1. במשנה – כובד ראש.
- 2. ברייתא א – מתוך הלכה פסוקה.
(3 דוגמאות להלכה פסוקה – ההחמרה של בנות ישראל גם על דם נידה כזיבה, ההיתר לפטור ממעשר תבואה למאכל בהמה, מועלים בדם הקזה).
- 3. מתוך שמחה של מצווה.
אגב – כשנפרד מחברו ייפרד בדבר הלכה/דרשה, ומתוך כך זוכרהו.
(דוגמא – רב כהנא ורב שימי בר אשי).
(לא. רבע תחתון)
ד. הנהגות בתפילה –
A. ת"ר – צריך שיכוון לבו (תכין לבם, תקשיב אזנך). דוגמא מר"ע.
B. ר' חייא בר אבא
מדניאל -
- 1. חלונות.
- 2. 3 פעמים ולא כל היום.
- 3. לירושלים ולא לכל כיוון.
עוד -
- 4. דוד – ערב ובוקר וצהריים ולא יחד,
- 5. חנה – לא ישמיע קולו
- 6. שלמה - קודם רינה (שבח) ואז תפילה (בקשת צרכים) (לשמוע אל הרינה ואל התפילה)
C. לימודים חנה
רב המנונא -
- 1. לכוון לבו ("היא מדברת על לבה")
- 2. יחתוך בשפתיו
- 3. לא יגביה קולו
- 4. שיכור אסור להתפלל
אגב, עוד לימודים מחנה –
ר' אלעזר – דרשות עם מוסר
- 1. הרואה דבר בחברו צריך להוכיחו
- 2. ומצד שני – הנחשד ואין בו, צריך להודיעו
- 3. החושד בכשר צריך לברכו (עלי ברך את חנה).
- 4. שכור המתפלל = ע"ז (בת בליעל)
דרשות על הסיפור
- 5. ה' צבקות – חנה הראשונה שפנתה כך, ואמרה מכל צבאי צבאות שבראת – קשה לך לתת לי בן אחד?!
- 6. אם ראה תראה –
["ונקתה ונזרעה זרע – ר' ישמעאל – עקרה נפקדת, ר"ע – הלידה/עובר משתפרים].
לרי"ש - חנה איימה שתיסתר וישקו לה מי סוטה ותתברך בילד,
לר"ע – דיברה כלשון בני אדם.
נוספים (לא: באמצע) -
- 7. 3 פעמים "אמתך" - לא עברתי על 3 בדקי מיתה (נידה, חלה, הדלקת הנר).
- 8. "זרע אנשים" -
מצד אחד – יוצא דופן – 1. רב – גבר שגברים. 2. שמואל – שמושך שני מלכים (שאול ודוד), 3. רי"ח – ששקול כמשה ואהרן.
מצד שני – רבנן – שמובלע בין אנשים (רב דימי – לא גבוה/נמוך, חכם/טיפש וכו').
- 9. אני האשה הניצבת עמכה – שגם עלי עמד – אסור לשבת בד"א של המתפלל.
עוד מר' אלעזר -
10. אל הנער הזה התפללתי – שרצו לדונו למיתה על שפסק הלכה בפני רבו עלי ששחיטה כשרה בזר.
11. וחנה היא מדברת על ליבה – למה נתת לי דדים אם איני מניקה?
12. חנה הטיחה דברים כלפי מעלה (ותתפלל על ה'). (לא: 2-)
וכן אליהו ומשה הטיחו דברים בכך שכביכול האשימו את ה' בחטאי עם ישראל (יצה"ר, יותר מדי שפע גשמי).

גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.












