ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- דרכי לימוד
- לימוד בעיון
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
המשנה באבות אומרת: "הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד...".
ישנם שתי אפשרויות להסביר למה מתכוונת המשנה:
1. לוקח חמש שנים ללמוד מקרא ועשר ללמוד משנה וכו'. זאת אומרת, גם מי שמתחיל ללמוד בגיל מבוגר צריך ללמוד בסדר הזה. יש מדרשים המספרים שר' עקיבא התחיל ללמוד בגיל מבוגר יחד עם בנו הקטן.
2. צריך שתהיה התאמה בין צורת הלימוד לבין יכולת התפיסה והכשרון בלימוד. זאת אומרת, מי שמתחיל ללמוד בגיל מבוגר יתאים את הלימוד על-פי כשרונו. יש מדרשים המסבירים שדוקא בזכות זה שר' עקיבא למד עם בנו את היסודות יחד עם העיון הוא הצליח להגיע לדרישה בכתרי אותיות התורה.
פער הדורות
מדוע אנו לא לומדים על-פי הסדר הפשוט של המשנה? מדוע אנו מגיעים למצב הזה שאנו בגיל מבוגר וחסר לנו הרבה תוכן?
בגמרא בבא-מציעא אומר רבה בר אבוה לאליהו "בארבעה [סדרי משנה] לא מצינא, בשיתא מצינא?". אנו רואים שתפיסת האמוראים היתה פחותה משל התנאים.
הים של שלמה בהקדמה למסכת חולין אומר שלא נכתב תלמוד בבלי על סדרים זרעים וטהרות משום שהיה פחות עיסוק בסדרים אלו כיון שיכולת התפיסה של האמוראים היתה פחותה משל התנאים, כל-שכן וכל-שכן לדורות שלנו.
לכן לא ניתן להאשים רק את מערכת החינוך שלא מלמדת כשיטה שנכתבה במשנה. יש לנו יכולת תפיסה מוגבלת. אי-אפשר לצפות שנהיה בקיאים ומעיינים בכל הש"ס. השאלה כעת היא כיצד האנשים הפשוטים שלא מסוגלים ללמוד הכל צריכים להוציא את המיטב בלימוד?
מתוך כך התפתחה גישה שלמרות שיש הדרכה של חז"ל ללמוד קודם בקיאות ואחר-כך עיון, כיון שאנו לא מסוגלים לתפוס הכל נלמד לפחות בקיאות. זו היתה גישת המהר"ל שיצא כנגד לימוד תוס'. מצד שני, הגישה שפחות או יותר התקבלה בזרם הישיבות האשכנזיות היא שאדם יתפוס חלק וילמד אותו בעיון. היו אף גישות שאמרו לרכז את כוחות הלימוד סביב סדרים נשים ונזיקין וזה יהווה בסיס לתלמיד-חכם לתת פירות גם בתחומים אחרים.
ניתן להביא הוכחות לכאן ולכאן. בכל אופן, האתגרים שעומדים בפנינו לתת הדרכות רוחניות מעשיות ולקרב את התורה לנפש הדור מחייבים אותנו להיות שייכים ללימוד עיון. זהו המפתח להמשך קיום התורה שבעל-פה בתוכנו, בצורה חיונית שתאפשר לנו להמשיך ולהיות ממוסרי ויוצרי התורה. בדורנו הקב"ה עשה חסד ונתן לנו כלים לבקיאות כגון ריבוי ספרי המפתחות או כל מאגרי המידע במחשב. אנו מחויבים לדעת כיצד לעבד את כל היכולות הבקיאותיות לבהירות ועומק בתורה.
הלימוד תלוי בנפש האדם
למעשה, אין כל-כך נפקא-מינה בויכוח הזה משום שהרבה תלוי בנפש האדם. כפי שאנו מוצאים במשנה באבות בה ר' יוחנן בן זכאי מוצא את הקשר בין צורת הלימוד לבין הנפש של כל תלמיד ותלמיד:
"רבי אליעזר בן הורקנוס: בור סיד שאינו מאבד טפה" היה בעל עין טובה - מבטא את התפיסה החיצונית, בקיאות.
"ורבי אלעזר בן ערך: מעין המתגבר" היה בעל לב טוב - מבטא את התפיסה העמוקה הפנימית, עיון.
התקופה בה האדם עדיין מנסה לעמוד על טיבו מה מתאים לו היא התקופה הקשה ביותר מפני שהוא עדיין לא רואה תוצאות. אלו הם השנים הראשונות. ככל שאדם מתקדם בשנים, יותר ברור לו מהי דרכו. עצם הידיעה שצריך להקדיש תקופה מסוימת רק בכדי להתעצב ולבחון מהי הדרך הנכונה לאדם, צריכה להרגיע אותו שלא להיות כל הזמן מוטרד האם הוא בדרך.
מטרה
צריך לשאוף לגדולות, אולם הצבת מטרה גדולה לא מספקת. אדם צריך להציב לעצמו מטרת ביניים. בישיבה אנו רגילים בכל זמן להתמקד במסכת אחת.
השאיפה העיקרית של האדם לאחר לימוד מסכת בזמן היא להרגיש שהמסכת כביכול שלו. זאת אומרת, הוא מרגיש שסוג הסברות שבכל דבר שהוא פוגש מאותה מסכת שייך לו, ש"התורה דיליה".
לזה מגיעים דרך שילוב בין הבקיאות לעיון. האדם צריך להיות כמה שיותר מרוכז בנושא בו הוא עומד וללמוד רק סביבו, כפי שאומרת הגמרא בעירובין "אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות - מתמעט". כך יוצאים יותר פירות. אין טעם להתפשט על הרבה נושאים.
צריך לשאוף שחלק מהסוגיות יילמדו בעיון והשאר יושלמו בבקיאות. העיון צריך להקרין על הבקיאות, להכיר לאדם את סוג הסברות שבאותה מסכת. כמובן השאיפה המינימלית להספיק את כל המסכת, אך אם אדם לא מצליח לקלוט את כולה ילמד לפחות את הנושאים המרכזיים. בישיבות הורגלו ללמוד גמרא רש"י ותוס'. אם התוס' גורם לאי-יכולת לצאת עם בהירות בסוגיא יש ללמוד רא"ש במקום תוס'.
לימוד בקיאות
בגמרא בשבת (דף סג) ישנה הדרכה ללמוד בקיאות ואחר-כך עיון. אנו ניישם הדרכה זו לפחות בלימודים הבאים:
א. לפי לימוד המסכת בתלמוד, יש לשנן את המסכת במשנה בתור בסיס בקיאותי בכדי לתת רושם כללי על המסכת. זה לא דורש כל-כך הרבה זמן. לימוד המשנה נותן יותר ידיעה ורושם על הנושא מאשר התפשטות על כל המסכת בגמרא עם רש"י.
ב. בסוף הזמן לקרוא את הרמב"ם על הנושאים שנלמדו בישיבה, כפי שאומר הרמב"ם בהקדמתו, שהוא כותב בכדי שיוכלו ללמוד תורה שבכתב ושבעל-פה בצורה הפשוטה, הבסיסית.
ג. בלימוד עיון אדם חייב קודם ללמוד את כל הסוגיא בבקיאות.
סידור הסוגיא
יש בעיה גדולה בלימוד עיון, שמרוב עיון אדם לא רואה את הבקיאות. זאת אומרת, מרוב עיון לא שמים לב לפשט או אפילו מגיעים לדבר הפוך ממה שכתוב בגמרא. כביכול מתוך עיסוק בתורה שבעל-פה באים לסתור את התורה שבכתב.
לכן אדם צריך ללמוד קודם בקיאות. זה ישים לו גבולות בלימוד העיון שלאחר-מכן ואז גם לימוד העיון יצא בהיר. השלב הראשון בלימוד העיון הוא הצורך לחלק את הסוגיא לנושאים, לסדר ולהגדיר את סדר העיסוק בנושאים שבסוגיא.
גם השלב האחרון הוא להיות במצב שניתן על רגל אחת לסכם את הסוגיא בעל-פה לפי סדר הנושאים שנלמדה. בכל נושא לסכם את הדברים שנתבהרו. ראשית מחלוקות הראשונים הבסיסיות ואחר-כך הסברות הבסיסיות לכל מחלוקת. חשוב בסיכום להדגיש אם יש דברים שלא נתבהרו או נשארו בתימה. המחויבות להגיע לשלב אחרון זה גורמת לאחריות ומחויבות במהלך כל זמן לימוד הסוגיא. לשלב האחרון נקרא שלב "טיול" שבו אדם לוקח את החברותא שלו לטיול וכל אחד מוסר את הסוגיא לחבירו בעל-פה.
היחס בין הסדר לשיעור
עיקר הלימוד הוא הלימוד העצמי. יש להקדים בכל מקרה את הלימוד העצמי לשמיעת השיעור. השיעור הוא כלי שבו האדם משווה בין מה שלמד בעצמו לבין מה ששמע בשיעור.
בסדר לא צריך לחזור "כמו תוכי" על מה שנלמד בשיעור, אלא לראות מה השיעור הוסיף להבנת הסוגיא, אילו סברות או דרכים התווספו. האדם לא צריך להיות צמוד לשיעור, אולם ערך השיעור הוא בכך שהוא מתייחס ללימוד העצמי. השיעור יכול גם להיות הכלי שמעודד משא ומתן בין רב לתלמיד. הרב הוא התורה שבעל-פה החיה שהתלמיד יכול להיפגש עימה. מכל שיעור צריך ללמוד את דרך הלימוד העקרונית של הרב.
לימוד העיון
האם עדיף ללמוד קודם גמרא עם רש"י, תוס' וראשונים ורק אז להתחיל לעיין, או ללמוד גמרא, לעיין, רש"י ולעיין וכו'? זה תלוי באדם. ככל שהאדם פחות מפותח בסברות הוא נזקק ליותר חומר, יותר כלים ללימוד. כל אדם לומד עם הזמן להעריך את כוחותיו. אדם שמרגיש שהוא מפסיק להיות פורה בשלב מסוים לא יתעקש להמשיך בו אלא יתקדם הלאה. אדם לא יתקע במקום אחד ללא התקדמות. ככל שאדם מתקדם בלימוד, הוא יכול לגבש את דעתו בענין לפני שרואה את מחלוקות הראשונים. זה מאפשר אחר-כך בלימוד הראשונים לעמוד על נקודת החידוש שבדבריהם.
היעזרות בסביבה
בלימוד עיון חייבים חברותא. בויכוח עם החברותא צריך להתאמץ מאוד להיפתח ולהקשיב לעוד סברות ולא "להיתקע" על הסברה הראשונית, שאם לא כן הרי זה אינו לימוד אמיתי.
אם החברותא לא עוזר בהעמקת הלימוד צריך להיעזר בסביבה שבבית-המדרש, לשאול אחרים איפה כדאי להעמיק. הידיעות צריכות לעבור בישיבה מאחד לשני בכל מקום שנפגשים. כמובן שניתן לשאול זאת אף את הר"מים.
לאחר שאדם אומר סברה לא ישמור אותה לעצמו אלא יספר לעוד אנשים, לפחות לחברותא. זאת בכדי לשכלל אותה וגם משום שערך לימוד התורה נמדד ביכולת הקלטה של הסברה גם לאחרים. סברה שאדם לא יוכל להעבירה לאחר, יש לפקפק בה.
שיטת הלימוד בישיבה
ישנם ישיבות שנתפסו לשיטות לימוד מסוימות. אנחנו לא הגענו לשיטת לימוד מסוימת אלא אנו מנסים לתפוס כל מיני סגנונות. אין סגנון לימוד משותף לכל הר"מים בישיבה. זהו דבר חיובי משום שכנקודת פתיחה, הבניין נוצר דוקא מההתרגלות לשמיעת ריבוי הסגנונות. אולם ודאי שראוי לשמוע ר"מ אחד לאורך תקופה עד שישנה תחושה שדרכו של הר"מ נקלטה כראוי ורק אז לשמוע סגנון של עוד ר"מ. בדור שלנו יש מציאויות נדירות של "רב מובהק", שבהם אדם ילמד את כל תורתו ושיטתו מרב אחד.
בנוסף ללימוד הרגיל, כדאי להקדיש זמן קצוב להכיר סגנונות נוספים של אחרונים:
א. להתרגל לסוג הסברות שניתנות להיאמר.
ב. לדעת כיצד לדמות מילתא למילתא.
ג. להכיר את דרך התפתחות התורה שבעל-פה בדרכי העיון.
בסופו של דבר האדם צריך להגיע לכמה שיותר בהירות בלימוד. ר' חיים אמר שחידושים של תורה אינם רק חידושים במובן הפשוט אלא כל התבהרות בכל דבר. בעצם זהו עיקר החידוש שלנו בבית-המדרש, שלא להוסיף מהלכים וחידושים אלא להבין את מה שלומדים בצורה בהירה ועמוקה. זה משולב גם עם תפיסת האמונה שלנו, שלא רק לדעת במדויק את כל המחלוקות המוגדרות בנושא האמונה, אלא לראות בכל דבר את המושג המופשט והרוחני יותר, את התוכן שמאחורי הדברים.
הרב ש. יוסף וייצן
רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל.
נתיבות עולם - הרב ש. יוסף וייצן אהבת הדומה והשונה - הרחבת החיים והעשרתם
נתיב אהבת ה' למהר"ל, פרק א' (2)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
