ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- גבורת חנניה
- דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
1. שתי השיטות העיקריות והנפקא מינות ביניהן
המקום הראשון הוא במסכת בבא בתרא (נ"ד ע"ב): "אמר רב יהודה אמר שמואל: נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר, כל המחזיק בהן זכה בהן; מ"ט? עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה, ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה, הלכך הרי הן כמדבר, וכל המחזיק בהן זכה בהן. א"ל אביי לרב יוסף: מי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא, ומלכא אמר: לא ליקני ארעא אלא באיגרתא! א"ר יוסף: אנא לא ידענא..".
הרשב"ם 1 על אתר מבאר את יסוד דינא דמלכותא:
"האמר שמואל דינא דמלכותא דינא - כל מסים וארנוניות ומנהגות של משפטי מלכים שרגילים להנהיג במלכותם, דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו, והלכך דין גמור הוא ואין למחזיק בממון חבירו על פי חוק המלך הנהוג בעיר משום גזל".
כלומר, לדעת הרשב"ם תוקף דין המלכות נובע מקבלה מרצון של כל בני המלכות, וכעין דין 'קיבלו עלייהו' בהלכות דיינים כאשר אחד הדיינים הוא קרוב או פסול, אך שני הצדדים מקבלים עליהם מרצונם את מה שיפסוק.
המקור הבא הוא במשנה במסכת נדרים (כ"ח ע"א):
נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין, שהיא תרומה - אף על פי שאינו תרומה, שהן של בית המלך - אף על פי שאינן של בית המלך". המשנה מתירה להבריח מן המכס על ידי נדר, והגמרא מיד מקשה, כיצד יתכן שהמשנה מתירה לרמות את המוכס הרי הוא ממונה מאת המלך. וכך שואלת שם הגמרא: "והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא? אמר רב חיננא א"ר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה. דבי ר' ינאי אמר: במוכס העומד מאליו". כלומר הגמרא מתרצת שמדובר במשנה במוכס ממונה עקרונית מאת המלך אך אין לו קריטריונים לגביה מאת המלך וגובה כראות עיניו, ובזה אין דינא דמלכותא, או שמדובר במשנה במוכס שאינו ממונה כלל מאת המלך.
את האוקימתא האחרונה, שמדובר במוכס שאינו ממונה מאת המלך אלא עומד מאליו, מבאר הר"ן שם כך:
"שלא במצות המלך, וכתבו בתוספות דדוקא במלכי עובדי כוכבים אמר דדינא דמלכותא דינא מפני שהארץ שלו ויכול לומר להם אם לא תעשו מצותי אגרש אתכם מן הארץ, אבל במלכי ישראל לא לפי שארץ ישראל כל ישראל שותפין בה".
כלומר, לדעת הר"ן תוקף דין המלכות נגזר מהבעלות של המלך על הקרקע, שמכיון שכל הארץ שייכת לו הוא יכול להתנות ולומר שיגרש מאדמתו מי שלא יעשה כמצוותו. כל זה נכון לגבי חוץ לארץ, אך ארץ ישראל שייכת לכלל עם ישראל ולא למלך ולכן אין בארץ ישראל תוקף
לדינא דמלכותא 2 .
החתם סופר (חו"מ מ"ד) מציג את שני ההבדלים היוצאים לדינא בין הרשב"ם לר"ן:
א. האם בארץ ישראל יש דינא דמלכותא. כאמור לדעת הר"ן אין דינא דמלכותא בארץ ישראל, אך לדעת הרשב"ם שהכל תלוי בקבלת בני המדינה, אין חילוק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ.
ב. האם מותר להבריח ולהפקיע את חוק המלך. לרשב"ם אסור לעשות כן משום שתוקף דין המלכות הוא מכח קבלה מרצון של בני המלכות וכנ"ל, אולם לר"ן מותר להבריח משום שלא הייתה התחייבות מראש לחוקי המלך.
אולם החתם סופר מוסיף שאף לדעת הר"ן יתכן דינא דמלכותא בארץ ישראל: "ומכל מקום נראה לי דלא פליג אלא במסים ומכס שמטיל על כרחם, סבירא ליה לא שייך לומר בני מדינה ניחא להו אלא משום שהוא אדון הארץ, ואם כן יש לחלק בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם. אבל במנהגים ונימוסים (כמו ב"ב נ"ד ע"ב) מודה ר"ן דהטעם משום דניחא להו, ואין לחלק בין מלכי ישראל לאומות העולם".
אם כן לדעת החת"ס אף הר"ן מודה שיש בארץ ישראל דינא דמלכותא בדינים שהם נוחים לבני המדינה ונעשו לטובתם.
2. פרשת המלך
ישנו מקור נוסף הקשור בעניין דינא דמלכותא בארץ ישראל, הלא היא פרשת המלך בספר שמואל א' (ח', י"א-י"ז):
וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ: וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ: וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת: וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו: וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו: וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ: צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים:
ובגמרא (סנהדרין כ' ע"ב) נחלקו לגבי פרשה זו האם היא נאמרה להלכה והמלך מותר לעשות כן, או שאין ההלכה כן ומטרת שמואל הייתה להפחיד את ישראל שביקשו להם מלך:
"אמר רב יהודה אמר שמואל: כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו. רב אמר: לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם, שנאמר (דברים י"ז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. כתנאי, רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו, רבי יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך".
לשיטה הסוברת שבארץ ישראל אין דינא דמלכותא יש הכרח לפסוק כדעה האומרת שפרשה זו לא נאמרה להלכה והמלך למעשה אסור בכל הדברים המוזכרים שם, אך השיטה האומרת שגם בארץ ישראל יש דינא דמלכותא פוסקת כדעה האומרת שפרשה זו היא להלכה.
הדברים מתבארים בפירוש המאירי (נדרים כ"ח ע"א) שכתב כך:
"כבר ביארנו בהרבה מקומות שלא נאמר דינא דמלכותא דינא אלא בדבר שהמלך עושה חוק קבוע דרך כלל, ולא שיחדש דבר לאיזה יחיד בפרט. וכל שעשהו דרך כלל דין גמור הוא ואסור בהעלמתו או בהברחתו כגניבה גמורה, ודבר זה אין בו חלוק בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם שהרי אף במלכי ישראל פסקנו בשני של סנהדרין שכל האמור בפרשת מלך על יד שמואל הנביא מלך מותר בו. ובתוספות כתבו שלא נאמר כן אלא במלכי אומות העולם אבל מלכי ישראל אין ידם תקפה לחדש בדינין כלום. והביאם לכך דעת האומר שכל האמור בפרשת מלך אף הוא אסור בו ולא נאמר אלא ליראם ולבהלם, ואם כן תפוק ליה משום דדינא דמלכותא דינא ואין צורך בכך, שהרי פסקנו כל שבפרשת מלך מלך מותר בו".
3. השיטה השלישית ביסוד דד"ד
שיטה שלישית בהבנת תוקף דין המלכות היא דעתו של רבינו יונה (ב"ב נ"ה ע"א):
"...שלא הוזכר דד"ד אלא להפקעה, שנכסים מופקעים מבעליהם בדיני המלך, וכעניין הפקר בית דין הפקר, ומי שיורד בהם במצות המלך זוכה בהם בחזקה, אבל כל זמן שלא החזיק בהם לא זכה בהם, הלכך כיון שהמוכר מסתלק מן הנכסים בקבלת הדמים אינו זוכה בהם ממילא בדינא דמלכותא".
כלומר, לדעת רבינו יונה יש למלכות כח של בית דין להפקיע את הבעלות של היחיד על ממונו ולהפקירו, וכעין הפקר בית דין הפקר. מקור הדברים הוא בפסוקים הבאים (עזרא פרק י, ז-ט) שמהם לומדת הגמרא (גיטין ל"ו ע"ב) את המקור לכח בית דין הפקר בכל העניינים:
"וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ יְרוּשָׁלִָם: וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה". את הביאור בשיטה זו מביא ספר דבר אברהם (סימן א' ענף ב') ומדייק מלשון הפסוק "השרים והזקנים" שמדובר לאו דווקא בבית דין אלא הוא הדין גם למלכות. וכתב כך: "והנראה לי דדעת רבינו יונה ז"ל היא דדינא דמלכותא דינא גם בקניינים ובדברים שבין אדם לחברו ידעינן לה מההוא קרא גופיה דילפינן מיניה בגיטין (ל"ו ע"ב) הפקר בית דין הפקר מקרא ד"וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת השרים והזקנים...". וסבירא ליה דלא נאמרה הלכה זו על בית דין של ישראל בתור בית דין אלא בתור שררה וממשלה, שהרי שרים וזקנים כתיבי בקרא, ובאמת היינו הך כמתבאר בסנהדרין (ה' ע"א)". ושם מתבאר שיש סמכות לראשי הגלויות בבבל לרדות את ישראל ונלמד מהפסוק "לא יסור שבט מיהודה", ורש"י פירש שם "שבט לשון שררה ויש להם רשות להפקיר דהפקר בית דין הפקר, דכתיב וכל אשר לא יבוא..".
לשיטה זו דין המלכות שייך גם במלכי ישראל באר"י, ודינא דמלכותא היא מדאורייתא 3 .
4. פסיקת ההלכה
הרמב"ם נקט שדין המלכות שייך בין במלך גוי בין במלך ישראל, וכ"כ השו"ע (חו"מ שס"ט, ו'):
"מוכס שפסקו המלך ליטול דבר קצוב, והעמיד מוכס ישראל לגבותו למלך, ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך, אינו בחזקת גזלן, משום דדינא דמלכותא דינא. ולא עוד אלא שהמבריח ממכס זה, עובר על לא תגזול (ויקרא יט, יג), מפני שהוא גוזל מנת המלך, בין שהיה מלך ישראל בין שהיה מלך עובד כוכבים. וכן אם ישראל קנה המכס מהמלך, המבריח עצמו הרי זה גוזל ישראל שקנאו".
אמנם על מנת להבין את דעת הרמ"א עלינו להתבונן בסוגיה נוספת העוסקת בתוקף שטרות הנעשות על ידי ערכאות, וממנה ניתן ללמוד באיזה נושאים חל דינא דמלכותא. הדברים מתבארים בסעיף הבא.
^ 1.בשיטה זו גם עומדים הרמב"ם ועוד פוס'.
^ 2.לדעת הר"ן ניתן לצרף את שיטת רמב"ן ועוד פוס' לפיה תוקף דין המלכות נובע מפעולת הכיבוש של המלך באותה הארץ, שבכך שכובש את האדמה היא נהפכת להיות שלו וקניינו כולל את כל הגופים הנמצאים שם. לכן, מסתבר שתוקף חוקי המלכות הוא רק במה שנוגע לעניינים הקשורים לקרקע. ישנה שיטה החולקת וסוברת שאין לגוי קניין בקרקע על ידי כיבוש, אלא שעל ידי שכובש ישנו יאוש בעלים וקונה מן ההפקר.
^ 3.רוב הפוסקים סוברים שדינא דמלכותא הוא מדאורייתא, אבני מילואים (אבן העזר כ"ח ס"ק ב'), חתם סופר (יו"ד שי"ד), וכן העלה הציץ אליעזר (הלכות מדינה פרק ו' עמוד קפ"ד), ולא כדעת בית שמואל באבן העזר (שם ס"ק ג') שסובר שדינא דמלכותא דינא הוא מדרבנן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
