ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- עשרת ימי תשובה
- ספריה
- הלכות חגים
- אלול וראש השנה
א. עשרת ימי תשובה, שמם מורה עליהם שהם מיוחדים לתשובה. וכל אדם מחוייב אז לשוב בתשובה שלמה לפני ה' ית"ש קודם בוא היום הגדול והנורא יום הכיפורים, שנאמר: "לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז ל). ונאמר: "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיה נה ו), וארז"ל: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים (שו"ע תרב סע' א). לכן צריך האדם בימים אלו לפשפש במעשיו ולשוב ממעשיו הרעים. וספק עבירה צריכה יותר תשובה מעבירה ודאית, כי יותר מתחרט האדם כשהוא יודע שעשה עבירה מאשר אינו יודע. ולכן קרבן אשם תלוי צריך להיות יותר יקר מקרבן חטאת (רמ"א תרג ונו"כ שם).
ב. יש נוהגין לא לקדש את הלבנה עד מוצאי יום הכיפורים, שאז אנו בטהרה ובשמחה, ויש אומרים דאדרבה, טוב לקדשה קודם לכן כדי להוסיף בזכויות, ונהגו לברך במוצאי יום הכיפורים (רמ"א תרב סע' א. משנ"ב ס"ק י. כה"ח שם ס"ק יט. עיין נתיבי עם סי' תכו סע' ב. תרב על מנהגי האר"י ומנהגי בית אל).
תפילת ימי התשובה
ג. יש נוהגין להתפלל תפילת י"ח בראש השנה וביום הכיפורים בקול רם, כדי לעורר את הכוונה וכדי שישמעו אלה שאין בידם סידור או שאינם יכולים לקרוא. אמנם אם רוב גדול של הקהל אינו זקוק לקריאת שליח הציבור, יש להתפלל בלחש כמו בכל השנה. ולפי הזוהר יש להקפיד ולהתפלל בלחש ממש שאפילו אוזניו לא ישמעו את פיו רק "שפתיה נעות וקולה לא ישמע" (שו"ע תקפב סע' ט. כה"ח תקפב ס"ק זך).
ד. ישתדל להתפלל בכוונה בהכנעה ובתחנונים בלב נשבר ונדכה, הגם שאנו בטוחים שה' יוציא משפטנו לאור, אנו יודעים שביום הזה יש נידונים לחיים ויש להיפך ח"ו. ואם באה לו בכייה מאליה סימן שבאותה שעה הוא נידון (עיין כה"ח תקפב ס"ק ס ואחרונים).
ה. יש נוהגים מנהגים שונים בתפילת ראש השנה שאינם מדוייקים על פי ההלכה. ואעפ"כ, לא ימהר אדם לשנות מנהג שנקבע מדורי דורות, אלא רק חכם הקהל יכול לשנות את המנהג בהסכמת רוב מניין ורוב בניין של הציבור. וזאת גם באופן שלא תיווצר מזה מחלוקת, שאם לא כן יצא שכרו בהפסדו.
ו. יזהר לדקדק בתפילתו היטב שלא ישנה את הנוסח, וצריך להדר אחר סידור או מחזור שהוא מדויק היטב להתפלל מתוכו.
המלך הקדוש
ז. כל השנה אומרים בתפילה "האל הקדוש", ומליל ראש השנה עד לאחר נעילה של יום כיפור צריכין לומר "המלך הקדוש", לפי שבימים אלו הקב"ה מראה מלכותו בעולם (רש"י, ברכות יב ב. שו"ע תקפב ס"ע א).
טעות בתפילה
ח. אם טעה ואמר "האל הקדוש", או שהוא מסופק אם אמר "האל הקדוש" או "המלך הקדוש", אם נזכר תוך כדי דיבור - אומר "המלך הקדוש" ואין צריך לחזור לראש. אבל אם לא נזכר רק לאחר פרק הזמן של "תוך כדי דיבור" או שכבר התחיל את הברכה הבאה "אתה חונן" - חוזר לראש. ואפילו נזכר בסוף התפילה צריך לחזור לראש התפילה מפני ששלוש הברכות הראשונות נחשבות כאחת (שו"ע תקפב סע' א ונו"כ). ויש אומרים שאם נזכר לפני שהתחיל "אתה חונן" אפילו אחרי "כדי דיבור" - יאמר מיד "המלך הקדוש" וימשיך "אתה חונן" (שד"ח מערכת ראש השנה סימן ג סעיף ט"ז. כה"ח תקפב ס"ק ט).
ט. שליח ציבור שטעה בחזרת התפילה ואמר "האל הקדוש" יאמר מיד תוך כדי דיבור "המלך הקדוש" ואם נזכר אחר "כדי דיבור" או שהתחיל "אתה חונן", צריך לחזור לראש חזרת שליח הציבור. וצריכין הוא והציבור לומר קדושה פעם שנייה (בא"ח ניצבים יח - כה"ח תקפ"ב ס"ק ה').
י. אם אירע ששליח ציבור או אדם פרטי צריך לחזור על תפילתו בצום גדליה, אף על פי שאמר "עננו" בפעם הראשונה יחזור ויאמר "עננו" בפעם השניה (שד"ח מערכת ראש השנה סעי' ג' סימן ט"ו).
יא. בכל השנה אם טעה ואמר "המלך הקדוש", אינו צריך לחזור (כה"ח קיח ס"ק ג).
יב. בתפילת ערבית של שבת בברכת "מעין שבע" - "מגן אבות וכו'", אומרים "המלך הקדוש שאין כמוהו". ואם טעה שליח הציבור ואמר "האל הקדוש שאין כמוהו", אם נזכר מיד (תוך כדי דיבור), חוזר ואומר "המלך הקדוש שאין כמוהו" וממשיך כרגיל. ואם נזכר לפני שאמר שם ה' של "ברוך אתה ה' מקדש השבת" - חוזר ואומר "המלך הקדוש שאין כמוהו" וממשיך על הסדר. ואם הזכיר שם ה' או שסיים את הברכה - יש אומרים שאינו חוזר אך לפי האר"י ז"ל צריך לחזור לראש, וכן נוהגים (עיין בא"ח ניצבים יח. כה"ח תקפב ס"ק יח, ועיין שו"ע רס"ח סעי' י"ג שמשמע שסובר שברכה מעין שבע נקראת תפילה וכדעת האר"י ז"ל).
המסופק אם טעה
יג. מי שמסופק אם אמר "המלך הקדוש", ומסתפק בעניין תוך כדי תפילה, הרי הוא בחזקת שאמר "האל הקדוש" וצריך לחזור. אמנם אם ידע קודם התפילה שצריך לומר "המלך הקדוש" וגמר תפילתו ורק אז התעורר אצלו הספק - אין צריך לחזור. (עיין מ"ב קיד ס"ק לח).
יד. מי שמסופק בראש השנה אם אמר "המלך הקדוש" אך ברור לו שהתחיל "לדור ודור המליכו", או שאמר "ובכן יתקדש" או שברור לו שאמר "ובכן תן פחדך" אינו חוזר, כי מסתמא סיים "המלך הקדוש" (עיין כה"ח תקפב ס"ק ו - שד"ח ראש השנה סימן ג' אות ח').
טו. מי ששכח לומר בראש השנה וביום הכיפורים "ובכן תן פחדך", וחתם "המלך הקדוש", אפילו לא אמר עדיין אלא רק "ברוך אתה ה'", חותם "המלך הקדוש". וממשיך "אתה בחרתנו" ואינו צריך לחזור. וישלים אחר "אלקי נצור" את מה שדלג.
טז. אין מועילה אמירת תשעים פעמים "המלך הקדוש" כמו שמועילה לגבי "ותן טל ומטר", כיון שבברכה זו אי אפשר יכול לומר את כל הברכה "ברוך אתה ה' המלך הקדוש" שזה הזכרת שם שמים לבטלה. אם יאמר רק "המלך הקדוש" - אין לזה קשר להרגל לשונו בתפילה (עיין מג"א תקפ"ג לאפוקי פר"ח וברכ"י, ועיין שד"ח סי' ג' סעי' ד', הגר"ז תקפ"ב סעי' ב', מ"ב).
המלך המשפט
יז. כל השנה אומרים בתפילה "מלך אוהב צדקה ומשפט" מלבד הימים שממוצאי יום טוב של ראש השנה עד לאחר יום הכפורים שאומרים "המלך המשפט", לפי שבימים אלו הקב"ה מראה מלכותו לשפוט את העולם (כה"ח שם ס"ק א. קיח ס"ק א).
יח. אם טעה ואמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", או שהוא מסופק אם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט" או "המלך המשפט". אם נזכר תוך כדי דיבור - אומר "המלך המשפט". אם נזכר אחר כך - אינו צריך לחזור כיוון שהזכיר "מלך אוהב צדקה ומשפט" (עיין בא"ח נצבים יט. ועיין תשובות הרמב"ם החדשות סי' קפב ויש חולקים בענין זה, אך כך ראוי להורות, כיון שבנוסח שלנו אומרים "מלך" בכל השנה כולה - ועיין שו"ע סימן תקפ"ג וסי' קי"ח וברמ"א סימן קי"ח, ועיין כה"ח קי"ח אות א' שגם בתורת נדבה לא יתפלל ואפילו עם תנאי).
יט. בכל השנה אם טעה ואמר "המלך המשפט" - אינו צריך לחזור (כה"ח קיח ס"ק ג).
זכרנו ושאר הוספות
כ. בעשרת ימי תשובה מוסיפים "זכרנו", "מי כמוך", "וכתוב לחיים", "ובספר". כמובא בסידורים.
כא. מי ששכח ולא אמר אחד מהם ונזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה'", יאמרם במקום שנזכר. אם נזכר אחרי שאמר "ה'", גומר את הברכה ומתפלל כסדר ואין צריך לחזור (שו"ע תקפב סע' ה).
כב. מי ששכח לומר "זכרנו", יאמר אותה ב"שומע תפילה". אם לא אמר ב"שומע תפילה", יאמר ב"אלהי נצור". בשבת או ביום-טוב שאין אומרים בהם "שומע תפילה" - יאמר ב"אלהי נצור".
כג. אם שכח לומר "וכתוב לחיים טובים" או "ובספר" - יאמרם ב"אלהי נצור" (בא"ח ניצבים כ - כה"ח אות ל"ב).
כד. "מי כמוך" אינה "בקשה" אלא "שבח", ולכן אם שכח לאומרה, לא יאמרנה ב"אלהי נצור" (בא"ח שם).
כה. אם שכח "וכתוב", ועדיין לא הזכיר שם ה' של החתימה - יחזור מ"ויהללו"; ואף על פי שמזכיר פעם נוספת "האל ישועתנו וכו'" אין בכך איסור שהזכרת שם זה אינה כ"ברכה שאינה צריכה" (שד"ח מערכת ראש השנה ג', ג'. פמ"ג ועיין מ"ב ס"ק ט"ז).
כו. מי שטעה ובמקום לומר "וכתוב לחיים וכו'" אמר "בספר חיים וכו'" - צריך בברכת "שים שלום" לחזור ולומר "בספר חיים וכו'" כיון שמה שאמרו כבר אינו במקום שתיקנו חז"ל לאומרו. (ר"פ ח"ג סי' ט"ל).
כז. בשבת אומרים במוסף ובמנחה "מי כמוך אב הרחמים" במקום "הרחמן".
כח. אומרים "ה' הוא האלהים וכו'" לפני "ה' מלך וכו'" (כה"ח תקפב ס"ק יג) וכן אומרים "שיר המעלות ממעמקים" אחרי "ישתבח" (כה"ח שם ס"ק יד).
כט. בסיום השמונה עשרה מסיימים ואומרים "עושה השלום". אמנם בקדישים אומרים "עושה שלום" כרגיל, חוץ מקדיש "תתקבל" שאחרי חזרת השליח ציבור בשחרית ובמנחה שאומרים "השלום", כיוון ש"עושה השלום" של קדיש זה הוא המשך תפילת שמונה עשרה (כה"ח נו ס"ק לח).
ל. בסידורי אשכנז כתוב לאומרו בכל הקדישים ויש סידורים שאין שינוי זה מופיע בהם כלל.
לא. יש משנים את נוסח הקדיש שאומרים מראש השנה עד יום הכיפורים, ואומרים "לעילא לעילא מכל וכו'", ומנהג חב"ד שאינם משנים כל עשי"ת ורק בנעילה כופלים "לעילא לעילא וכו'". אך הספרדים לא משנים מאומה מנוסח הקדיש (עיין כה"ח שם ס"ק יג).
אבינו מלכנו
לב. אומרים "אבינו מלכנו" בכל יום אחרי תפילת שחרית ומנחה.
לג. בשבת תשובה, אומרים "אבינו מלכנו". אלא שמדלגים על חמישה, והם: "אבינו מלכנו חטאנו", "מחול", "קרע", "מחוק" ו"מחה" והאשכנזים כלל אינם אומרים "אבינו מלכנו" בשבת. (עיין רמ"א תקפד סע' א. כה"ח שם ס"ק ח. שו"ת תורה לשמה סי' קסא).
לד. בראש השנה אומרים "אבינו מלכנו" אחרי תפילת שחרית ומנחה. רק מדלגים על "אבינו מלכנו חטאנו", "מחול", "מחה". בשבת מדלגים על חמישה: "חטאנו", "מחול", "מחה", וגם "קרע" ו"מחוק" (עיין כה"ח תקפד ס"ק ח). והאשכנזים אינם אומרים "אבינו מלכנו" כלל.
לה. אומרים ביום כיפור "אבינו מלכנו" גם בשבת, אף על פי שאין לאדם לשאול צרכים פרטיים בשבת, כיוון שזהו זמן הבקשות, ואם לא עכשיו אימתי? (ב"י תרכב ס"ק ג. כה"ח תרד ס"ק כה).
לו. יש נוהגים לפתוח ההיכל בעת אמירת "אבינו מלכנו", ויש נוהגים שש"צ יאמר בתחילה "אבינו מלכנו" ביחד עם הציבור, ומ"אבינו מלכנו החזירנו בתשובה" ועד "כתבנו בספר סליחה ומחילה" ש"צ אומר והקהל חוזר אחריו. ומנהג ירושלים אינו כן (אחרונים).
לז. בעשרת ימי תשובה במנחה כשהזמן קרוב לשקיעה, עדיף לדלג על "אבינו מלכנו" כדי להספיק לומר וידוי ונפילת אפיים לפני השקיעה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
