ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אברהם בן רוחמה
בשעת קודש זו, שעת המנחה של שבת קודש שבין כסה לעשור ובעוד קצת יותר ממעת לעת יכנס יומא רבה יום הכיפורים.
זה הזמן שבו עלינו לעשות חשבון נפש כנה ונוקב האם המדרגה הרוחנית שאנו נמצאים בה מספקת אותנו, את המדרגה הזו נבסס, נשפץ, ובה נתקדם, או שאנו רוצים מדרגה אחרת לחלוטין.
תפילה בכוונה
ואבאר את דברי. האם מספקת אותנו התפילה שאנו מתפללים, האם העובדה שאנו מתפללים ולא רואים באופן ממשי איך התפילה מתקיימת ומתגשמת, האם בתת ההכרה עובדה זו לא ממעטת את אמונתנו בכוחה של התפילה.
הנה הגמרא בראש השנה י"ח. אומרת: היה רבי מאיר אומר: שנים שעלו למטה וחוליין שווה וכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינם שווה זה ירד וזה לא ירד זה ניצל וזה לא ניצל, מפני מה זה ירד וזה לא ירד זה ניצל וזה לא ניצל, זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה. ומפני מה זה נענה וזה לא נענה - זה התפלל תפילה שלימה נענה וזה לא התפלל תפילה שלימה לא נענה.
כאשר מתפללים תפילה בכוונה כן נענים ואם לא נענים יש כנראה חיסרון בשלימות הכוונה בתפילה. יש כוונה ויש כוונה. כשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא זה בתורה היה בוכה – "ודורש אל המתים" זה שמרעיב עצמו והולך ולן בבית
קברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה היה בוכה, ומה המרעיב את עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה, המרעיב את עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה. אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו שנאמר: כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. אמר רבא אי בעו צדיקי ברו עלמין שנאמר עונותיכם היו מבדילים. רבה ברא גברא שדריה לקמיה דר' זירא הוה קא משתעי בהדיה ולא הוה מהדר ליה אמר ליה מן חבריא את הדר לעפרך. רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו עיגלא תילתא ואכלי ליה 1 . מכאן אתה למד שאפשר להגיע למדרגות רוחניות של כוחות נפלאים אבל המטרה אינה לעשות מופתים אלא לעלות למדרגה חדשה של עבודת ד', של דבקות שהיא מלאת תוכן שהיא פועלת בעולם.
הגמ' בתענית 2 מספרת: רב נקלע למקום אחד שהייתה בו בצורת קשה. גזר תענית ולא ירדו גשמים ירד אדם אחד לפני התיבה אמר: משיב הרוח ונשבה הרוח, מוריד הגשם וירד הגשם, שאלו מה מעשיך אמר מלמד תינוקות אני ומלמד אני לבני העניים כבני העשירים ומי שאינו יכול לשלם איני נוטל ממנו מאום ויש לי מחילות של דגים וכל תלמיד שמתקשה בלימודו משחד אני אותו מהם ומסדר את יומו ונפשו ומפייסו ומתחשב במצבו עד שחוזר ולומד.
התפילה יש לה כוח אבל רק כשהיא בכוונה ויש לה כיסוי במעשים.
עניית אמן
תנו רבנן בברכות מ"ז: אין עונים לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו.
בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים, חטופה יתחטפו ימיו, קטופה יתקטפו ימיו, וכל המאריך באמן מאריכים לו ימיו ושנותיו.
צריך להבין מדוע כה חמור העונש על עניית אמן שלא בשלמות. מדוע אם חטף את האות הראשונה והבליע אותה כלומר לא ביטא את האות א' בפתח אלא בחטף - בגלל זה יתקצרו ימיו. ומדוע אם אמר אמן יתומה דהיינו לפי רש"י שלא שמע את הברכה אלא שמע שעונים אמן ואינו יודע על איזה ברכה וענה אמן זו אמן יתומה - מדוע עונשו כה גדול שיהיו בניו יתומים. מה חמור בזה שאדם אמר אמן סתם בלי קשר עם ברכה הרי אין כאן הזכרת שם שמיים לבטלה. ואכן אור החיים בספרו ראשון לציון על מסכת ברכות מקשה קושיא זו ומתרץ שמדובר במקרה שהיה יכול לשמוע את הברכה ולא שמע, כלומר הוא גרע מהאמן את מקורה שהיא הברכה שהיא כביכול אביה ועשה את האמן יתומה - כאשר עשה כן יעשה לו שיתיתמו בניו. אך גם זה צריך ביאור: הרי הוא ביטל עשה דרבנן האם בגלל זה ראוי הוא לעונש חמור כזה. הקושיא מחריפה כאשר מתבוננים בדברי הזוהר על חומרת מי שמזלזל באמן. וכך אומר הזוהר: מי ששמע ברכה ולא התכוון באמן עליו נאמר: ובוזי יקלו, ועונשו חמור כמי שלא פתח פתחים של מעלה כך כשהוא זקוק לבקשה אין פותחין לו ועוד מורידין אותו למדור התחתון בגהינום. יש בגהינום מדורים מדורים והמדור התחתון ביותר הוא כפול, חלקו העליון נקרא שאול וחלקו התחתון נקרא תחתית וגם נקרא אבדון וממנו אי אפשר לצאת. מהשאול אפשר לעלות שנאמר: מוריד שאול ויעל, אבל מאבדון אי אפשר לצאת ולשם מורידין את מי שמבזה לענות אמן ודנים אותו על אמנים שאבדו לו ושם נאבד ואין משם פתח לעלות אלא מי שעשה תשובה. וזה מה שכתוב: אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים. אלו דברי הזוהר בפרשת וילך ל"ו.
ושוב נשאלת השאלה וגדולה התמיהה: מדוע המבטל אמן נענש בעונש כה חמור.
אמנם כאשר לומדים על המעלה הגדולה שיש באמירת אמן יותר מובן איזה חיסרון נוצר בביטולו. וכך אומר הזוהר באותו מקום: כאשר מכוונים באמן כפי שצריך נפתחים המון פתחים של ברכה, וטובה נמצאת ושמחה בכול. אמירת אמן ממשיכה ברכה מהמקור העליון ומשם נמשכים ברכות לעליונים ולתחתונים, וקול יוצא שתו משקה ברכה שהוציא פלוני שהוא עבד של המלך הקדוש, ושכרו בעולם הזה ובעולם הבא, בעולם הזה בשעה שיש צרות בעולם על ידו נפתחים פתחים, נפתחים השערים לשמוע ולקבל את תפילתם של ישראל. וממשיך הזוהר לבאר שלכל אות יש משמעות מיוחדת כפי שדרשו חכמים - אל מלך נאמן. נוטריקון של אמן דהיינו מאות א' שהיא מרמזת על המקור העליון, המבוע של הברכות, נמשכות ברכות למדרגת המלך ומשם למדרגה שתחתיה שממנה ועל ידה מתחלקות הברכות לכול.
זאת אומרת אמן זהו כרטיס מגנטי שעל ידיו אפשר לפתוח פתחי ברכה ושפע לעולם, לעולמות עליונים ולעולם הזה. שימוש בלתי נכון בכרטיס זה מסוכן מאוד כי יש לכרטיס הזה עוצמה אדירה ואם הפתחים נפתחים בצורה לא נכונה זה חמור מאד מאד. על כן מי שבולע את האלף של אמן זו אמן חטופה ובאופן זה אינו ממשיך את הברכה ממקורה העליון וזה חמור ומשבש את הסדר, וכן מי שקוטף את האמן שאינו מסיים את האות נון ובולע אותה - כאשר עשה כן יעשה לו.
עוד רמזו חכמים בדרך הרמז. הגמטריה של אמן היא 91 ושווה היא לשני שמות - שם הויה ושם אדנות. שניהם ביחד גם בגימטריה 91. הרמז הוא אחד מדרכי לימוד התורה וכל אדם צריך ללמוד את התורה בארבעה דרכים בפשט בדרש ברמז ובסוד. והרמז הזה מלמד שבאמירת אמן מתחברים שני שמותיו של ריבונו של עולם. כל שם הוא הופעה אלוקית ובהתאחדות שני השמות נמשכת השפעה משם אל שם מבחינה לבחינה - וכך מתגלה השפע ונמשכת הברכה.
וכך אמרו רבותינו במסכת שבת קי"ט אמר ריש לקיש: כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן שנאמר: פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמנים. מאי אמן, אל מלך נאמן. ומבאר המהר"ל בנתיב העבודה פרק י"א: מי שמברך בלי כוונה יצא כי אמר דבר בעל משמעות, אבל מי שאומר אמן בלי כוונה לא יצא כי כל עניין האמן הוא אמונה ובלי הבנה ותשומת לב אין אמונה. הוי אומר: אמן משמעותו אמונה, דבקות עמוקה בקדוש ברוך הוא שהוא כל יכול - וזה כמובן מחבר אותו אל הנצחיות אל גן העדן הנצחי. ופותחין לו שערי גן עדן.
ואפשר לבאר שכבר עתה בעולם הזה הוא זוכה למעין עולם הבא כי על ידי האמונה והדבקות כל ההסתכלות שלו על העולם מתעלה והוא רואה את טוב ד', והוא רואה שהכול לטובה, ורואה על ידי האמונה השלימה את עולמו בחייו.
ואפשר גם לומר שמה שאמרו חז"ל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים ואמן חטופה יתחטפו ימיו ואמן קטופה יתקטפו ימיו - הדברים אמנם אינם יוצאים מידי פשוטם, אבל אולי עומק הפשט שלהם הוא במובן הרוחני מי שאמונתו פגומה חייו הרוחניים ריקים, יבשים, מחוסרי טעם, מחוסרי סיפוק, חיים של לאות רוחנית, עייפות נפשית, חיים של קוצר רוח - אלו חיים של סבל. יש אנשים שזוכים לאורך ימים במובן זה שימיהם מלאים בתוכן עשיר מספק שנותן אושר ושמחה. ויש אנשים שימיהם מתקצרים לא במובן שחיים מעט שנים אלא שהימים נבובים, מתוחים, הימים כאילו מתקצרים הימים מתקטפים הימים מתחטפים - כשם שהם קצרו את אמונתם, קצרו את האמן. באור זה מאיר לנו את דברי חכמים על עונשו של מי שמזלזל באמירת אמן. אכן גם אם נפרש כפשוטו של דבר שהחיים בעצמם מתקצרים וכו' אחר שהבינונו את עומק המשמעות של אמן יותר קל להבין מה גדול עונשו של מי שמבזה את עניית אמן. נמצא שאדם יכול לחיות שנים רבות בלי שיחדור לעומק המשמעות של מעשיו וכל חייו חיצוניים ורדודים. אדם עושה את כל המצוות, מתפלל, מברך, עונה אמן, מניח תפילין, מתעטף בציצית ועושה הכול - ובעצם הכל רדוד הכל דל משמעות. ואמנם גם מעשים אלו הם רבי ערך לגבי מי שכלל אינו מקיים מצוות. אבל אפשר לחשוף שכבות עמוקות יותר, להגדיל את משמעות החיים, להעשיר אותם, ולהגיע לכך שהתפילה ממלאה את החיים בתוכן פנימי מרומם והתפילה נענית כי היא בכוונה והמחיצות המבדילות בין האדם ובין קונו מסתלקות - והוא נעשה שותף לקדוש ברוך הוא בבריאת עולמו ושורה עליו שכינה ורוח הקודש מקשקשת לפניו כזוג.
^ 1.סנהדרין סה:
^ 2.כד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
