ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- שופטים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ורד מעינה בת יהודית עדנה
לאור הנחיות להלן, ננסה לשתף את הציבור במה שקורה ברשת בתי הדין שלנו - "ארץ חמדה-גזית".
בתחילת הפרשה אנו מוצאים את הציווי:
"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים ט"ז כ).
גם בדברי חז"ל וגם בדברי הראשונים, מצאנו גישות שונות המציעות הבנה לפסוק זה.
בדברינו לפרשת שופטים תש"ע , הבאנו את דעת רב אשי: "אחד לדין ואחד לפשרה. כדתניא: צדק צדק תרדף - אחד לדין ואחד לפשרה" (סנהדרין דף לב ע"ב) והסברנו מדוע יש להציע פשרה בתחילת הדין.
הפעם נשתדל להאיר את הנושא מכיוון אחר ושונה.
בסוגיא בריש מסכת סנהדרין (דף ו ע"ב) מצאנו את הדעה הבאה: "רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע, וכל הבוצע - הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר 'וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְקֹוָק' (תהלים י' ג), אלא: יקוב הדין את ההר, שנאמר 'כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא' (דברים א' יז).
רבי אליעזר איש הגליל מבטא כאן עמדה נחרצת כנגד ה"ביצוע" כלומר כנגד הפשרה. לא רק הדיין המפשר בין בעלי הדין הוא חוטא, אלא שכל מי שמעודד את מגמת הפשרה בבית הדין הרי שהוא בבחינת "מנאץ" - מחלל שם שמים.
עיון בדרשה מקבילה מבהיר עוד יותר את פשר הביקורת. מצינו בסוגיא בבבא קמא (דף צד ע"א): "ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי שגזל סאה של חטין, טחנה, לשה ואפאה והפריש ממנה חלה, כיצד מברך? אין זה מברך אלא מנאץ, ועל זה נאמר: 'וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ יְקֹוָק' (תהלים י' ג)".
ההקבלה בין שתי הדרשות הופכת את הדיין הפוסק פשרה במקום לפסוק דין, לגזלן ח"ו.
מה עומד ביסוד דעות אלה?
רבי אליעזר טוען כי בבית הדין חייבים לפעול על פי מידת הדין. כיון שאלקים משמעותו הופעת שכינה במידת הדין לכן 'אלהים' הוא שמם של הדיינים. כאשר התובע בא לבקש צדק בבית הדין אין לדיין רשות להכניס שיקולי צדקה, חסד ומידת הרחמים לתוך אולם המשפט או למערכת שיקוליו. לפי דעת רבי אליעזר, בנו של רבי יוסי הגלילי, הקו המנחה צריך להיות "יקוב הדין את ההר". לכן, כל ניסיון לפגע בזכויותיו של התובע, לקבל את המגיע לו על פי דין, יכול להיחשב כחטא ואפילו כגזל. לכן, גם מי שנותן "ישר כח" לדיין שלא מילא את חובתו כ"אלהים" הרי זה מנאץ.
אי לכך, בבתי הדין "ארץ חמדה –גזית" לעולם לא יכפו הדיינים מראש פשרה על הצדדים.
ננצל את הדיון בסוגיא זו כדי להאיר היבט נוסף.
מצינו בירושלמי סנהדרין: "ר' יוסי בר חלפתא אתון תרין בר נש מידון קומוי (כאשר באו שני אנשים לידון לפניו) א"ל על מנת שתדיננו דין תורה (ואמרו לו על מנת שתדון אותנו דין תורה). אמר לון (ענה להם) אני איני יודע דין תורה" (פרק א ה"א).
יש דיינים שלמדו מכאן כי בימנו צריך תמיד לדון בפשרה, כיוון שאם רבי יוסי לא ידע לדון דין תורה, מי יכול לומר שהוא כן יודע? לכן הם כופים פשרה כדי שלא יסתכנו בפסיקה שלא כהלכה.
הבנה זו אין לה מקור, שהרי לא כתוב כאן שהוא לא דן אותם, אלא שהכריז בענוותנות שאיננו יודע. מכאן ועד להורדת האחריות המרחק רב. ענוותנות יתירה גם היא פסולה.
גדולי ישראל שבכל הדורות נשאו את האחריות הכבדה על כתפיהם. להיות ענוותן על גבו של מי שזכאי לקבל את מלא כספו על פי מידת הדין אין זו מידה טובה. דיינים מסוג זה מרחיקים את הציבור מבתי הדין ואינם מאפשרים למלא את רצון העם הדורש צדק משפטי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
