ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"ועשית שולחן עצי שיטים" (שמות כ"ה, כ"ג)
"ועשית מנורת זהב טהור" (שם שם, ל"א)
מרן הגאון הצדיק החסיד וכו' רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוקללה"ה אמר: הארון הוא המשפיע אור וקדושת חיים לכל המדינה והעם, ומתוכו נמשך שפע גם לשולחן ולמנורה, שהם שני הצדדים של החיים כולם, המנורה מסמלת את הרוחניות, את האור - אור התורה השכל, הדעת והחכמה. והשולחן מסמל את הגשמיות - לחם, אוכל וכלכלה. שני אלה מלווים אותנו כל חיינו. האנשים העובדים בחלק זה של המקדש, שבו נמצאים השולחן והמנורה - הרוחניות והגשמיות. הארון שבקודש-הקודשים, שייך למדרגתו הנעלה של הכהן הגדול ביום-הכיפורים. עבודת האמת צריכה להיות מושפעת ממדרגה נעלה זו המרוממת אותנו, אף-על-פי שהיא מובדלת בפרוכת, מובדלת אך לא מופרדת. ואור התורה שמאחורי הפרוכת יקרין עלינו ויעלה אותנו כלפי שמיים.
"ועשית מנורת זהב טהור" (שם שם, ל"א)
מרן הגאון הצדיק החסיד וכו' רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוקללה"ה אמר: הארון הוא המשפיע אור וקדושת חיים לכל המדינה והעם, ומתוכו נמשך שפע גם לשולחן ולמנורה, שהם שני הצדדים של החיים כולם, המנורה מסמלת את הרוחניות, את האור - אור התורה השכל, הדעת והחכמה. והשולחן מסמל את הגשמיות - לחם, אוכל וכלכלה. שני אלה מלווים אותנו כל חיינו. האנשים העובדים בחלק זה של המקדש, שבו נמצאים השולחן והמנורה - הרוחניות והגשמיות. הארון שבקודש-הקודשים, שייך למדרגתו הנעלה של הכהן הגדול ביום-הכיפורים. עבודת האמת צריכה להיות מושפעת ממדרגה נעלה זו המרוממת אותנו, אף-על-פי שהיא מובדלת בפרוכת, מובדלת אך לא מופרדת. ואור התורה שמאחורי הפרוכת יקרין עלינו ויעלה אותנו כלפי שמיים.
"ויקחו לי תרומה ... ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, פס': ב', ח')
האדם מקדש קטן
על הפסוק (שמות כ"ה, ח'): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", מקשה האלשיך הקדוש (בפירושו לתורה, שם): למה נאמר בלשון רבים: "ושכנתי בתוכם"? הרי מן הדין היה לכתוב: "ושכנתי בתוכו"? וכותב האלשיך בהמשך פירושו על הענין, וזו לשונו: "כי נפשותם הם המשכן האמיתי, ומהם יתפשט אל המקום המיוחד ההוא, כי אין חפץ השם לשכון בארץ כי אם על-ידי השראתו בנפשות ישראל שמהם עושה עיקר ובהינשאם מהיותם מרכבה אל השכינה, ינשאו משכנות לאביר יעקב לעומתם, כי מהם ימשך ובהעדרם מהיות ראויים לכך עזוב יעזוב את המשכן או המקדש אשר בחר לשכן את שמו שם". עכ"ל.
ניתן להבין את דבריו על פי מה שידוע ("הכוזרי" מ"ב, "נפש החיים" ש"א ועוד) שאיברי האדם מכוונים כנגד כלי המשכן.
ובאמת הקשר בין הרוחני לגשמי, מתבטא במשכן, שהרי הוא היה עשוי מעצי שיטים - דבר גשמי, ובו השכינה שורה, דהיינו, הרוחני מתדבק לגשמי. קשר זה קיים גם באדם עצמו שהרי האדם מורכב מגוף ונשמה - גוף גשמי ונשמה א-לוהית והם מחוברים יחד. וזהו פירוש "ומפליא לעשות" (שו"ע, חאו"ח, סי' ו, סע' א') לפי הסבר הרמ"א על ברכת "אשר יצר" שהפלא הוא חיבור הרוחני והגשמי.
אל יפלא שהאדם מכונה גם כן מקדש קטן (מהר"ל - "נצח ישראל" פ"ד) שהרי אותו חיבור בין רוחני לגשמי הקיים במשכן ובמקדש, ישנו גם באדם. וזהו הפשט שהובא לעיל שאיברי האדם מכוונים כנגד כלי המשכן.
זוהי כוונת האלשיך הקדוש שעיקר המטרה היא: "ושכנתי בתוכם" משום שהאדם עצמו יש בו גם חלק מהשכינה, ולכן הקב"ה שוכן בו, ומכוח זה יורדת השכינה לשכון גם במקדש. ולכן מצאנו שכאשר עם ישראל חטא, דהיינו, סילק את השכינה מקרבו, הסתלקה גם השכינה מבית-המקדש ונחרב הבית.
לאור האמור לעיל, ניתן להבין את דברי חז"ל (ירושלמי יומא ה.): "כל דור שלא נבנה בית-המקדש בימיו, כאילו החריבו". והדברים טעונים הסבר, ואולי כוונתם, היות והאדם עצמו - כפי שנתבאר - הוא בעצם מקדש קטן, לכן אומר הירושלמי שכל מי שלא נבנה בית-המקדש בימיו, דהיינו, הוא לא בנה את מקדשו הפנימי, הוא מבריח מקרבו את השכינה, וזהו כפי שהוסבר גורם לסילוק השכינה גם מבית-המקדש. וזהו הפשט בחז"ל: "כאילו החריבו".
הנגלה והנסתר
בפירושו של האברבנל (בפרשתנו) על ענין הכרובים, מובא שלכרובים היו פני תינוק: "פורשי כנפיים למעלה" (שמות כ"ה, כ') - לומר לך שמקטנותו של אדם, יש להרגילו לקיים מצוות שבין אדם למקום. "ופניהם איש אל אחיו" (שם) - לומר לך שיש להקפיד מקטנותו, על המצוות שבין אדם לחבירו. הכרובים היו מונחים על הארון - גלויים, ולמעשה בתוך הארון היו שני לוחות הברית בבחינת נסתרים. שוב רואים אנו קשר בבית המקדש בין הנגלה לבין הנסתר. למעשה אותו רעיון אשר מסמלים הכרובים, מסמלים שני לוחות הברית - שהרי הלוח הימני כולל המצוות של בין אדם למקום, והלוח השמאלי כולל המצוות של בין אדם לחבירו.
עצם השראת שכינתו יתברך שמו בבית-המקדש גם-כן מסמלת ענין זה. שהרי מצד אחד: "אכן אתה א-ל מסתתר" (ישעיה מ"ה, ט"ו), ומאידך משכן העדות והשראת השכינה בו, היא עדות לכל באי עולם שנתכפר חטא העגל (עי' במדרש תנחומא - תרומה, ח'), דהיינו, זו עדות גלויה שאותו א-ל מסתתר מתגלה לעיני בני ישראל במשכן ולמעשה מתגלה לכל באי עולם.
בספר "מן הבאר" (פרשת תצוה) התעכב על ההבחנה בפסוק (ישעיה מ', כ"ו): "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה".
"מי" - הוא הענין הנעלם והנסתר, ואילו "אלה" - זהו הנגלה המתגלה לנגד עינינו. גם כשיש "אלה" צריך לדעת שהוא מבוסס בעיקר על ה"מי" הנסתר ואין לנתק בין ה"מי" לבין ה"אלה".
בתהלים - פרק י"ט - נאמר: "השמיים מספרים כבוד א-ל" וכו' - עד פסוק ח' מדבר על פלאי הטבע, ומפסוק ח' עובר לדבר על מעלות התורה, כנאמר: "תורת השם תמימה משיבת נפש" וכו'.
שואל המלבי"ם: מה הקשר בין שני חלקי המזמור?
נראה להסביר , שאלה הם שתי דרכים להגיע להכרת הבורא ולדבקות בו. דרך אחת היא התבוננות בטבע, וכמו שכתב הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ב, ה"ב): "היאך היא הדרך לאהבתו? על-ידי שיתבונן במעשיו הנפלאים". בספר המצוות (ה"ג) כתב הרמב"ם שהדרך לאהבתו היא על-ידי לימוד התורה. זוהי כוונת המזמור בתהלים - שבחלק הראשון מדבר על הדרך להגיע לאהבת השם על-ידי התבוננות בטבע, ואילו בחלקו השני מדבר על הדרך להגיע לאהבת השם על-ידי לימוד התורה.
נראה עוד להסביר בהתאם לרעיון הנ"ל שבלימוד התורה עיקר ההשפעה היא פנימית, יותר נשמתית, כנאמר: "תורת השם תמימה משיבת נפש", בעוד שהדרך של התבוננות בטבע היא ענין יותר מוחשי חיצוני. רואים אנו שגם בדרך להגיע לאהבת השם מתאחדים החיצוני והפנימי, הנגלה והנסתר.
חפץ של מצוה
במדרש (תנדא"ר פי"ז) מובא שכיון שבפרשה הקודמת (משפטים) נאמר שאמרו ישראל: "נעשה ונשמע", מיד ציוה עליהם הקב"ה בפרשתנו: "ויקחו לי תרומה", וזו לשון המדרש: "וכיון שקיבלו ישראל עול מלכות שמים בשמחה ואמרו: 'כל אשר דבר השם נעשה ונשמע' (שמות כ"ד, ז'), מיד אמר הקב"ה למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן, שנאמר: 'דבר אל בני ישראל ... ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ...' (שמות כ"ה, פס': ב', ח')". ע"כ.
צריך להבין מה הקשר בין שני הדברים?
ונראה להסביר על-פי המבואר בפירושו של הרמב"ן על הפסוק האמור בשיר-השירים (ב', ז'): "מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ". והסביר הרמב"ן שאם מתעורר באדם רגש אהבה לקב"ה מיד צריך להפוך רגש זה לחפץ של מצוה. הפשט של: "עד שתחפץ" לפי דבריו הוא שאין לסמוך על התעוררות הגרש גרידא אלא צריך להפוך רגש זה מיד לחפץ של מצוה.
לפי זה ניתן להסביר שכוונת המדרש הנ"ל הוא שמיד לאחר מעמד הר סיני אמרו ישראל: "נעשה ונשמע" וזה היה בחינה של: "מה תעירו ומה תעוררו את האהבה". היה מעמד שמעולם הם לא ראו, וזה גרם לאהבת השם להתעורר, אולם אין לסמוך רק על רשמים שנוצרים כתוצאה מן המעמד ההוא אלא יש צורך מיידי להוריד את הרגשות מן המעמד לחפץ של מצוה. ולכן ציוה עליהם מיד: "ויקחו לי תרומה", דהיינו, להפוך את הרגש שהתעורר בהם לחפץ של מצות התרומה והצדקה ובזאת נהיה בטוחים שרגש זה יחזיק מעמד.
(נלקט ונערך מתוך הספר "אהבת קדומים" - פרשת תרומה )
"'זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו'
(ר"ה כז., שבועות כ:, ועי' במכילתא יתרו) ...
זכור לשון פעול הוא ... וכן פתרונו,
תנו לב לזכור תמיד ..." (רש"י על שמות כ', ח').
זכור - מורה על מצוות עשה, ושמור - מורה על מצוות לא-תעשה (עי' מכות יג:).
קל יותר לשכנע אדם לעשות מעשה מאשר לצוות עליו לא לעשות, דהיינו, אדם לא אוהב את ההגבלות ואת הסייגים. ולכן באים חז"ל ואומרים לנו: "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו", דהיינו, אדם מצווה לקיים גם מצוות עשה וגם מצוות לא-תעשה במידה שווה על אף נטייתו הטבעית לקיים יותר מצוות עשה.
(ר"ה כז., שבועות כ:, ועי' במכילתא יתרו) ...
זכור לשון פעול הוא ... וכן פתרונו,
תנו לב לזכור תמיד ..." (רש"י על שמות כ', ח').
זכור - מורה על מצוות עשה, ושמור - מורה על מצוות לא-תעשה (עי' מכות יג:).
קל יותר לשכנע אדם לעשות מעשה מאשר לצוות עליו לא לעשות, דהיינו, אדם לא אוהב את ההגבלות ואת הסייגים. ולכן באים חז"ל ואומרים לנו: "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו", דהיינו, אדם מצווה לקיים גם מצוות עשה וגם מצוות לא-תעשה במידה שווה על אף נטייתו הטבעית לקיים יותר מצוות עשה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
