ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תרומה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"ועשית שולחן עצי שיטים" (שמות כ"ה, כ"ג)
"ועשית מנורת זהב טהור" (שם שם, ל"א)
מרן הגאון הצדיק החסיד וכו' רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוקללה"ה אמר: הארון הוא המשפיע אור וקדושת חיים לכל המדינה והעם, ומתוכו נמשך שפע גם לשולחן ולמנורה, שהם שני הצדדים של החיים כולם, המנורה מסמלת את הרוחניות, את האור - אור התורה השכל, הדעת והחכמה. והשולחן מסמל את הגשמיות - לחם, אוכל וכלכלה. שני אלה מלווים אותנו כל חיינו. האנשים העובדים בחלק זה של המקדש, שבו נמצאים השולחן והמנורה - הרוחניות והגשמיות. הארון שבקודש-הקודשים, שייך למדרגתו הנעלה של הכהן הגדול ביום-הכיפורים. עבודת האמת צריכה להיות מושפעת ממדרגה נעלה זו המרוממת אותנו, אף-על-פי שהיא מובדלת בפרוכת, מובדלת אך לא מופרדת. ואור התורה שמאחורי הפרוכת יקרין עלינו ויעלה אותנו כלפי שמיים.
"ועשית מנורת זהב טהור" (שם שם, ל"א)
מרן הגאון הצדיק החסיד וכו' רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצוקללה"ה אמר: הארון הוא המשפיע אור וקדושת חיים לכל המדינה והעם, ומתוכו נמשך שפע גם לשולחן ולמנורה, שהם שני הצדדים של החיים כולם, המנורה מסמלת את הרוחניות, את האור - אור התורה השכל, הדעת והחכמה. והשולחן מסמל את הגשמיות - לחם, אוכל וכלכלה. שני אלה מלווים אותנו כל חיינו. האנשים העובדים בחלק זה של המקדש, שבו נמצאים השולחן והמנורה - הרוחניות והגשמיות. הארון שבקודש-הקודשים, שייך למדרגתו הנעלה של הכהן הגדול ביום-הכיפורים. עבודת האמת צריכה להיות מושפעת ממדרגה נעלה זו המרוממת אותנו, אף-על-פי שהיא מובדלת בפרוכת, מובדלת אך לא מופרדת. ואור התורה שמאחורי הפרוכת יקרין עלינו ויעלה אותנו כלפי שמיים.
"ויקחו לי תרומה ... ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, פס': ב', ח')
האדם מקדש קטן
על הפסוק (שמות כ"ה, ח'): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", מקשה האלשיך הקדוש (בפירושו לתורה, שם): למה נאמר בלשון רבים: "ושכנתי בתוכם"? הרי מן הדין היה לכתוב: "ושכנתי בתוכו"? וכותב האלשיך בהמשך פירושו על הענין, וזו לשונו: "כי נפשותם הם המשכן האמיתי, ומהם יתפשט אל המקום המיוחד ההוא, כי אין חפץ השם לשכון בארץ כי אם על-ידי השראתו בנפשות ישראל שמהם עושה עיקר ובהינשאם מהיותם מרכבה אל השכינה, ינשאו משכנות לאביר יעקב לעומתם, כי מהם ימשך ובהעדרם מהיות ראויים לכך עזוב יעזוב את המשכן או המקדש אשר בחר לשכן את שמו שם". עכ"ל.
ניתן להבין את דבריו על פי מה שידוע ("הכוזרי" מ"ב, "נפש החיים" ש"א ועוד) שאיברי האדם מכוונים כנגד כלי המשכן.
ובאמת הקשר בין הרוחני לגשמי, מתבטא במשכן, שהרי הוא היה עשוי מעצי שיטים - דבר גשמי, ובו השכינה שורה, דהיינו, הרוחני מתדבק לגשמי. קשר זה קיים גם באדם עצמו שהרי האדם מורכב מגוף ונשמה - גוף גשמי ונשמה א-לוהית והם מחוברים יחד. וזהו פירוש "ומפליא לעשות" (שו"ע, חאו"ח, סי' ו, סע' א') לפי הסבר הרמ"א על ברכת "אשר יצר" שהפלא הוא חיבור הרוחני והגשמי.
אל יפלא שהאדם מכונה גם כן מקדש קטן (מהר"ל - "נצח ישראל" פ"ד) שהרי אותו חיבור בין רוחני לגשמי הקיים במשכן ובמקדש, ישנו גם באדם. וזהו הפשט שהובא לעיל שאיברי האדם מכוונים כנגד כלי המשכן.
זוהי כוונת האלשיך הקדוש שעיקר המטרה היא: "ושכנתי בתוכם" משום שהאדם עצמו יש בו גם חלק מהשכינה, ולכן הקב"ה שוכן בו, ומכוח זה יורדת השכינה לשכון גם במקדש. ולכן מצאנו שכאשר עם ישראל חטא, דהיינו, סילק את השכינה מקרבו, הסתלקה גם השכינה מבית-המקדש ונחרב הבית.
לאור האמור לעיל, ניתן להבין את דברי חז"ל (ירושלמי יומא ה.): "כל דור שלא נבנה בית-המקדש בימיו, כאילו החריבו". והדברים טעונים הסבר, ואולי כוונתם, היות והאדם עצמו - כפי שנתבאר - הוא בעצם מקדש קטן, לכן אומר הירושלמי שכל מי שלא נבנה בית-המקדש בימיו, דהיינו, הוא לא בנה את מקדשו הפנימי, הוא מבריח מקרבו את השכינה, וזהו כפי שהוסבר גורם לסילוק השכינה גם מבית-המקדש. וזהו הפשט בחז"ל: "כאילו החריבו".
הנגלה והנסתר
בפירושו של האברבנל (בפרשתנו) על ענין הכרובים, מובא שלכרובים היו פני תינוק: "פורשי כנפיים למעלה" (שמות כ"ה, כ') - לומר לך שמקטנותו של אדם, יש להרגילו לקיים מצוות שבין אדם למקום. "ופניהם איש אל אחיו" (שם) - לומר לך שיש להקפיד מקטנותו, על המצוות שבין אדם לחבירו. הכרובים היו מונחים על הארון - גלויים, ולמעשה בתוך הארון היו שני לוחות הברית בבחינת נסתרים. שוב רואים אנו קשר בבית המקדש בין הנגלה לבין הנסתר. למעשה אותו רעיון אשר מסמלים הכרובים, מסמלים שני לוחות הברית - שהרי הלוח הימני כולל המצוות של בין אדם למקום, והלוח השמאלי כולל המצוות של בין אדם לחבירו.
עצם השראת שכינתו יתברך שמו בבית-המקדש גם-כן מסמלת ענין זה. שהרי מצד אחד: "אכן אתה א-ל מסתתר" (ישעיה מ"ה, ט"ו), ומאידך משכן העדות והשראת השכינה בו, היא עדות לכל באי עולם שנתכפר חטא העגל (עי' במדרש תנחומא - תרומה, ח'), דהיינו, זו עדות גלויה שאותו א-ל מסתתר מתגלה לעיני בני ישראל במשכן ולמעשה מתגלה לכל באי עולם.
בספר "מן הבאר" (פרשת תצוה) התעכב על ההבחנה בפסוק (ישעיה מ', כ"ו): "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה".
"מי" - הוא הענין הנעלם והנסתר, ואילו "אלה" - זהו הנגלה המתגלה לנגד עינינו. גם כשיש "אלה" צריך לדעת שהוא מבוסס בעיקר על ה"מי" הנסתר ואין לנתק בין ה"מי" לבין ה"אלה".
בתהלים - פרק י"ט - נאמר: "השמיים מספרים כבוד א-ל" וכו' - עד פסוק ח' מדבר על פלאי הטבע, ומפסוק ח' עובר לדבר על מעלות התורה, כנאמר: "תורת השם תמימה משיבת נפש" וכו'.
שואל המלבי"ם: מה הקשר בין שני חלקי המזמור?
נראה להסביר , שאלה הם שתי דרכים להגיע להכרת הבורא ולדבקות בו. דרך אחת היא התבוננות בטבע, וכמו שכתב הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ב, ה"ב): "היאך היא הדרך לאהבתו? על-ידי שיתבונן במעשיו הנפלאים". בספר המצוות (ה"ג) כתב הרמב"ם שהדרך לאהבתו היא על-ידי לימוד התורה. זוהי כוונת המזמור בתהלים - שבחלק הראשון מדבר על הדרך להגיע לאהבת השם על-ידי התבוננות בטבע, ואילו בחלקו השני מדבר על הדרך להגיע לאהבת השם על-ידי לימוד התורה.
נראה עוד להסביר בהתאם לרעיון הנ"ל שבלימוד התורה עיקר ההשפעה היא פנימית, יותר נשמתית, כנאמר: "תורת השם תמימה משיבת נפש", בעוד שהדרך של התבוננות בטבע היא ענין יותר מוחשי חיצוני. רואים אנו שגם בדרך להגיע לאהבת השם מתאחדים החיצוני והפנימי, הנגלה והנסתר.
חפץ של מצוה
במדרש (תנדא"ר פי"ז) מובא שכיון שבפרשה הקודמת (משפטים) נאמר שאמרו ישראל: "נעשה ונשמע", מיד ציוה עליהם הקב"ה בפרשתנו: "ויקחו לי תרומה", וזו לשון המדרש: "וכיון שקיבלו ישראל עול מלכות שמים בשמחה ואמרו: 'כל אשר דבר השם נעשה ונשמע' (שמות כ"ד, ז'), מיד אמר הקב"ה למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן, שנאמר: 'דבר אל בני ישראל ... ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ...' (שמות כ"ה, פס': ב', ח')". ע"כ.
צריך להבין מה הקשר בין שני הדברים?
ונראה להסביר על-פי המבואר בפירושו של הרמב"ן על הפסוק האמור בשיר-השירים (ב', ז'): "מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ". והסביר הרמב"ן שאם מתעורר באדם רגש אהבה לקב"ה מיד צריך להפוך רגש זה לחפץ של מצוה. הפשט של: "עד שתחפץ" לפי דבריו הוא שאין לסמוך על התעוררות הגרש גרידא אלא צריך להפוך רגש זה מיד לחפץ של מצוה.
לפי זה ניתן להסביר שכוונת המדרש הנ"ל הוא שמיד לאחר מעמד הר סיני אמרו ישראל: "נעשה ונשמע" וזה היה בחינה של: "מה תעירו ומה תעוררו את האהבה". היה מעמד שמעולם הם לא ראו, וזה גרם לאהבת השם להתעורר, אולם אין לסמוך רק על רשמים שנוצרים כתוצאה מן המעמד ההוא אלא יש צורך מיידי להוריד את הרגשות מן המעמד לחפץ של מצוה. ולכן ציוה עליהם מיד: "ויקחו לי תרומה", דהיינו, להפוך את הרגש שהתעורר בהם לחפץ של מצות התרומה והצדקה ובזאת נהיה בטוחים שרגש זה יחזיק מעמד.
(נלקט ונערך מתוך הספר "אהבת קדומים" - פרשת תרומה )
"'זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו'
(ר"ה כז., שבועות כ:, ועי' במכילתא יתרו) ...
זכור לשון פעול הוא ... וכן פתרונו,
תנו לב לזכור תמיד ..." (רש"י על שמות כ', ח').
זכור - מורה על מצוות עשה, ושמור - מורה על מצוות לא-תעשה (עי' מכות יג:).
קל יותר לשכנע אדם לעשות מעשה מאשר לצוות עליו לא לעשות, דהיינו, אדם לא אוהב את ההגבלות ואת הסייגים. ולכן באים חז"ל ואומרים לנו: "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו", דהיינו, אדם מצווה לקיים גם מצוות עשה וגם מצוות לא-תעשה במידה שווה על אף נטייתו הטבעית לקיים יותר מצוות עשה.
(ר"ה כז., שבועות כ:, ועי' במכילתא יתרו) ...
זכור לשון פעול הוא ... וכן פתרונו,
תנו לב לזכור תמיד ..." (רש"י על שמות כ', ח').
זכור - מורה על מצוות עשה, ושמור - מורה על מצוות לא-תעשה (עי' מכות יג:).
קל יותר לשכנע אדם לעשות מעשה מאשר לצוות עליו לא לעשות, דהיינו, אדם לא אוהב את ההגבלות ואת הסייגים. ולכן באים חז"ל ואומרים לנו: "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו", דהיינו, אדם מצווה לקיים גם מצוות עשה וגם מצוות לא-תעשה במידה שווה על אף נטייתו הטבעית לקיים יותר מצוות עשה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
