ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- כי תשא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו
גם היום יש בית מקדש בנוי קודם בנייתו. נביאים יכולים לראות אותו. ולא רק הם אלא כל יהודי שמתפלל צריך לראות אותו מול פניו בכל תפילה ותפילה. הוא צריך לראות את עצמו כאילו עומד בירושלים הבנויה ובתוכה בתוך בית המקדש. "יחשוב כאילו עומד בבית המקדש" (שו"ע צה, ב) בתפילת י"ח "יראה את עצמו כאלו הוא עומד לפני הכפורת" (משנ"ב צד). ואיך יכוון שעומד בקודש הקודשים והרי הוא חרב?
כותב הרמ"ק בפירושו לזוהר (אור יקר שמות כט): "עיקר האמונה לדעת שהכל שם אפילו בחורבנו". חובה הלכתית שאדם יראה בעיני רוחו בכל תפילת י"ח את בית המקדש בנוי בתוך ירושלים הבנויה. כי כמו שיש 'בית מקדש של מעלה', כך יש 'ירושלים של מעלה' (תענית ה'). הוא צריך לראות במחשבתו את בית המקדש וירושלים הבנויה כמו שראה משה בהר, ולראות את עצמו עומד בתוכם ומתפלל מול השכינה. אולי בגלל זה האריכה התורה כמה וכמה פרשיות בכל מבנה המשכן והמקדש שנדע כיצד לכוון בכל תפילה ותפילה.
משה רואה את בצלאל. בין שאר הדברים שראה משה בהר סיני הוא ראה גם את בצלאל בונה המשכן וגם את מחצית השקל. "זה יתנו כל העובר" הראהו הקב"ה למשה כמין מטבע של אש ואמר לו: זה יתנו. כזה ראה וקדש. לכן אמר הקב"ה למשה: "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" (שמות לא ב). הפלא הוא שגם משה אומר לישראל: "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" (שמות לה ל).
הרמב"ן מביא מדרש (שמו"ר מ ב) שאומר כי הקב"ה הראה למשה את "ספרו של אדם הראשון" שבו מצויירים כל בני האדם העתידים להוולד בעולם. " אתה מוצא כשעלה משה למרום הראה לו הקב"ה כל כלי המשכן ואמר לו: כך וכך עשה! "ועשית מנורת" "ועשית שלחן" "ועשית מזבח". כך כל מעשה המשכן. בא משה לירד סבור שהוא עושה אותו. קרא לו הקב"ה אמר לו: משה! מלך עשיתיך! אין דרך המלך לעשות דבר, אלא גוזר ואחרים עושים. אף אתה אין לך רשות לעשות דבר, אלא אמור להם והם עושין. ולא אמר לו למי יאמר. אמר משה: למי אומר? אמר לו: אני מראה לך! ומה עשה הקב"ה הביא לו ספרו של אדם הראשון והראה לו כל הדורות שהן עתידין לעמוד מבראשית עד תחיית המתים. דור ודור ומלכיו. דור ודור ומנהיגיו. דור ודור ונביאיו. אמר לו: כל אחד ואחד התקנתיו מאותה שעה וכן בצלאל מאותה שעה התקנתיו. הוי "ראה קראתי בשם בצלאל". ללמדך שעם התוכנית של בית המקדש תוכנן גם הבונה שלו. ולכן נשתלו עצי השיטים על ידי יעקב ונאסף הזהב במצרים לצורך המשכן.
למרות שבצלאל מוכן משמים – צריך הסכמת העם. למרות שמשה רואה את בצלאל בהר סיני לפני ירידתו, צריך משה את רשות העם למינוי בצלאל לתפקיד החשוב הזה. כך אומרת הגמרא (ברכות נח) "אָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָכִין בַּצִבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם לה) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל". אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, הָגוּן עָלֶיךָ בְּצַלְאֵל? אָמַר לוֹ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ הָגוּן, לְפָנַי לֹא כָּל - שֶׁכֵּן?! אָמַר לוֹ, אַף עַל פִּי כֵן, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. הָלַךְ וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הָגוּן עֲלֵיכֶם בְּצַלְאֵל? אָמְרוּ לוֹ, (משה רבינו) אִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפָנֶיךָ הָגוּן, לְפָנֵינוּ לֹא כָּל - שֶׁכֵּן?!
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (725)
הרב שמואל אליהו
77 - עיבור שנה – חכמתכם לעיני העמים
78 - פרשת כי תשא- קול צופיך
79 - פרשת ויקהל – "שמחה" זו מצווה חשובה
טען עוד
לפני ברכה – צריך הסכמת המתפללים או המברכים
חכמינו למדו מהסיפור של בצלאל ומשה הלכה חשובה. כך כותב אחד מהגאונים בדורות הראשונים, רב האי גאון ומביאו שבלי הלקט (סי' קמ) "שנים שבאו לאכול, המברך נוטל רשות מחבירו ואומר לו: "ברשות מורי" והוא עונה: "ברשות שמים". והוא לומד זאת מהסיפור של בצלאל שאלוקים אמר למשה ללא למנותו בלי הסכמת הציבור. "כך בסעודה, בני ההסיבה בוחרים החשוב שבהם לברך והוא אומר: "ברשות רבותי" כלומר זה אני יודע אם אתם מסכימים שהקב"ה מסכים עמכם? והם משיבים: "ברשות שמים" כלומר לכך אנו מסכימים שיסכימו מן השמים שנאה והגון אתה לפנינו. ומברך ובוצע" ( בית יוסף על או"ח סימן קסז).
ברית כנגד ברית
בחטא העגל עם ישראל מפר את ההבטחה שניתנה בהר סיני. אבל לא בזה הבעיה העקרית. בעית הבעיות מוזכרת בפרשיות אלו כמה וכמה פעמים. הברית שאלוקים כרת עם האבות. משה מזכיר אותה על מנת למנוע את כילויו של עם ישראל. (שמות לב יג) "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם". יש שבועה. יש ברית עם האבות. אי אפשר לכלות אותם. וגם הקב"ה אומר למשה שהוא מעלה אותם לארץ ישראל כי כך הוא נשבע לאבות. "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה" (לג א).
בעקבות זאת הם מקבלים את לוחות הברית שמושמות בארון הברית. "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (שמות לד כח) באותו מעמד הקב"ה כורת ברית על שלוש עשרה מידות. "זכור לנו היום ברית שלוש עשרה". כל הבריתות הללו מחזירות אותנו לברית שאלוקים כרת עם האבות. "ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" איזה "חסד ואמת"? אותם שנשבעת לאבות הקדושים. "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם" (מיכה ז כ).
כל הברית והשבועה הזאת היא בגלל הברית והשבועה של האבות. שבועת האבות לא מועילה לעם ישראל בלי התפילה של משה ומסירות הנפש שלו. כך גם הם צריכים לחדש את הברית של האבות מחדש באותן דרכים. "וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם" (שמות לד י). ובלבד שלא תכרתו ברית אחרת עם העמים שגרו פה לפניכם. "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ". אם תעשה כך – אתה מפר את הברית עם הקב"ה (ועיין שופטים פרק ב).
תמיד תמיד - תכלית קרבן תמיד
ה' רוצה לשכון בתוכנו תמיד. בשביל זה יש קרבנות תמיד בוקר וערב. מה הקרבנות הללו עושים לנו? בפרשה הקודמת למדנו שהם מביאים את השראת השכינה למשה ולישראל. כך אומר הפסוק אחרי שהוא מצווה על קרבן התמיד: "עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם: וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדָּשׁ בִּכְבֹדִי: וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם".
כל התכלית של הקרבן הזה היא להתוועדות עם הקב"ה. קשר גם על ידי משה וגם על ידי ישראל כולם. "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". תפילות שנתקנו כנגד קרבן תמיד נועדו לאותה מטרה. להתוועדות עם עם ישראל. לשכון בתוכם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
