ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
בימינו אנחנו מתמודדים עם אסונות טבע חוזרים ונשנים שהביאו למותם של מאות אלפי אנשים, עם האיום במלחמה גרעינית שתמיט חורבן שאין דומה לו ועם משברים כלכליים שפוגעים קשות בחיוניות של חברות, אומות ויחידים. הסיסמה של לואי מלך צרפת "אחריי המבול" היא ביטוי קולע לצורת החשיבה של חלק ניכר מהאנושות היום. יש מעט מאוד אופטימיות בעולמנו היום. מבשרי התקווה והשינוי אינם משכנעים בדבריהם ובוודאי לא במעשיהם או במדיניות שלהם. לכן פקדה אותנו אדישות כללית. אין חלומות גדולים, מדיניות נועזת, נכונות להסתכן או חזון בדבר מה שצריך ואפשר להשיג. כל האידיאלים הגדולים והתנועות הגדולות שאפיינו את ראשית המאה העשרים התנפצו לרסיסים בראשית המאה הזאת. רטוריקה פוליטית איבדה כל אמינות, ומגידי עתידות "קבליסטים" ופעילי זכויות אדם הם בעיקרם מתחזים. אנחנו מתפללים לגשם, אך חוששים מהמבול.
לתמונה הזאת נכנסת התיבה. התיבה מסמלת לא רק הצלה של אדם אחד ומשפחתו מפגעי המבול, אלא גם את היכולת להתעלות מעל הפחדים והחששות הפנימיים ולהציל את תכלית חיינו מפסימיות ומניהיליזם. לרעיון התיבה המצילה מתלווה חיזוק בצורת תופעת טבע של קשת בענן שמייצגת את הברית הנצחית בין האנושות לבורא, התחייבות שהמבול לא יחזור. אין לטעות בהבנת משמעות הקשת או להפריז בכוחה. הקשת איננה ערובה לכך שלא יתרחש שוב אסון טבע, או שלא יהיו אסונות מעשה ידי אדם, כמו מלחמות וסכסוכים. יש בקשת בענן הבטחה שהחיים האנושיים תמיד יימשכו כך או אחרת. לפיכך מוטלת עלינו החובה להפוך את החיים האלה ליצרניים, משמעותיים ובמובן אמיתי, גם נצחיים.
התיבה הייתה ועודנה הרצון של האנושות לא רק לשרוד את איום המבול שקיים בכל מקום, אלא גם להתגבר על הסכנות ולחזק את הקשת בענן, בלי הסחות הדעת מדברי שקר ותקוות שווא מצד אחד ובלי נבואות הזעם והחורבן מצד שני. כל דור מקבל משימה לבנות את התיבה שלו. הוא מצווה גם להעביר את מסר הקשת לדור הבא, ולנטוע אמונה, מסורת וערכים בחייהם של אלה שיבואו אחריו על האדמה הזאת.
כל זה נכון לגבי האנושות כולה. זה נכון שבעתיים כשמדובר בעם היהודי. היהודים בכלל וישראל בפרט מוצאים את עצמם מוקפים אויבים ובעיות קשות. אנחנו העם היחיד שעמים אחרים רוצים בגלוי שייפול קורבן למבול חדש. נדמה שהעולם איננו ער לכך שגורל האנושות כולה קשור קשר בל-ינתק לגורל היהודים. היינו מצפים שהסיפור של המאה העשרים והאירועים האיומים שהתרחשו בה יבהירו את הלקח הזה היטב. ברור שזה לא קרה. אך אנחנו, היהודים, צריכים בכל זאת להמשיך לבנות את התיבה שלנו. התיבה הקטנה והחלושה שלנו לכאורה עמדה בכל מבול שההיסטוריה הפילה עלינו. אנחנו צריכים להפיח בעצמנו רוח חדשה ולחלום שוב חלומות גדולים, לראות את התמונה הגדולה ולהתרכז פחות בפרטים שוליים שמסנוורים אותנו מלראות את ההישגים ואת היעדים שלנו.
אנחנו חייבים לבנות את עצמנו מחדש אבל בלי להשליך את אוצרות העבר שלנו. הקב"ה הבטיח לעם היהודי לב חדש ויכולת להתמודד עם האתגרים. מעל הכול אנחנו חייבים לחנך את הדור שלנו ואת הדורות הבאים לשמור על הקשת בענן שמשתקפת בתורה ובמסורת שלנו. בורות בנושאי היהדות, נהנתנות וסגידה לאלילי שקר שמתחזים לטובת הכלל הם המבול האמיתי שמאיים על קיומנו ועל הצלחתנו בעתיד. הקשת מלמדת אותנו שהתיבה שלנו תעמוד בכל מבול, והדורות שיהיו חכמים מספיק להיכנס לתוכה בוודאי יצליחו להינצל מכל מבול או אסון בלתי הפיך.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
