ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
- משפחה חברה ומדינה
- ירושלים ובית המקדש
- הר הבית
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"ו אומר: קדושת ירושלים ובית המקדש קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, ולא בטלה בחורבן הבית. לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה. והרי הוא אומר: והשימותי את מקדשיכם, ואמרו חכמים: אע"פ ששוממין - בקדושתן הן עומדים. הראב"ד חולק, וסובר שקדושת המקדש לא קדשה לעת"ל. ומסביר, לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות, ולהתקדש קדוש אחר, עולמי, בכבוד ד' לעולם. כך נגלה לי מסוד ד' ליראיו. לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת, אלו דברי הראב"ד.
אכן גם הראב"ד, שסובר שהנכנס להר הבית בזמן הזה - אינו חייב כרת, מסכים שמקום המקדש יש בו קדושה עליונה גם בזמן הזה, וזה שער השמים. וטרם שנתקדשה הארץ ע"י יהושע, כבר הקריבו שם אדם הראשון, נח, ושם נעקד יצחק, ושם חלם יעקב על הסולם, ואמר "אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים" אלו דברי החת"ס, יו"ד רל"ג-ד', ומוסיף החת"ס ובימי הגאונים היו עולים לירושלים ברגלים.
התשבץ ח"ג סי' ר"א, אומר, ויש סמך וראיה שקדושת המקדש והעיר קימת, שעדין הם עולים לרגל ממצרים ושאר ארצות. ויש בזה רמז במדרש שה"ש על הפסוק: "אני חומה" (ח, יא) "אם דלת נצור עליה לוח ארז - מה צורה זו אע"פ שמטשטשת מקומה ניכר, כך אע"פ שחרב הבית לא בטלו ישראל פעמי רגלים שלהם שלוש פעמים בשנה...". ואמרו כי עדין נשאר בירושלים מהניסים שהיו שם - שלא אמר אדם לחברו צר לי המקום, כי בבהכנ"ס בירושלים הם צריכים לאנשי המקום כל השנה, ומתמלאת פה אל פה בעת התקבץ שם בחג השבועות החוגגים, יותר משלוש מאות איש כולם נכנסים שם ויושבים רווחים, כי עדין בקדושתה, וזה סימן גאולה שלישית. עד כאן דברי התשב"ץ.
א"כ התשב"ץ סובר שקדושת ירושלים קדשה לעת"ל, כשיטת הרמב"ם, וגם היום ירושלים בקדושתה. החת"ס מוסיף עליו ואומר שקדושת ירושלים, קדושת בית המקדש, קדושה עצמית מימות עולם ולעולם, מלבד הקדושה שנתקדשה בעת בנין המקדש. והקדושה העצמית אינה תלויה בקדושה שקדש שלמה, ולא נתבטלה בחורבן הבית, וכפי שראה יעקב אבינו ואמר "זה שער השמים".
וכן בסדור ר' יעקב עמדין, בהקדמה עמוד י"א, יעקב ראה "זה שער השמים", ושנו בנביאים בתפלת שלמה "התפללו אליך דרך ארצם", ומשולש בכתובים בדניאל "וכיון פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלים" (וחלונות פתוחים לו בעליתו נגד ירושלים), והאומות מודות ומסכימות שאין התפילות עולות ומתקבלות אלא דרך שם. ועל כך אומר ר' יעקב עמדין, צפה דרך העיר אשר בחר ד' בה לשכנו שם, עם שוממתה עומדת בקדושתה, וחשוב כאלו אתה עומד בבית אלקים לפני ארון ד'. ומוסיף שלא מספיק הכוונה לכוון נגד ירושלים - אלא כל זמן שא"א לעלות לא"י, אבל כשאפשר לעלות צריך לעלות לא"י.
חלק ב
ובספר חסד לאברהם (עמוד 46) כתב חלון באמצע כיפת השמים ת"ק על ת"ק אמה כמו שיעור המקדש. כי המקדש כולו נתון תחת החלון. ובאמצע עוביו של חלון הכיפה, שיעור עיר הקודש ירושלים. ושיעור כמות החלון למטה ת' פרסה על ת' פרסה כשיעור כל א"י. ויורד השפע מלמעלה דרך ישרה עד חלון הכיפה ויורד על בה"מ ומשם מתפשט על כל א"י... ביום ט' באב נסגר כולו ונפסק השפע ונחרב הבית. ותיכף ומיד לאחר שנחרב פתח הקב"ה את החלון וצמצם וכו' [והשפע היורד לעולם נמשך במקום הצר שנשאר פתוח].
לפי דברי החסד לאברהם מקור השפע לעולם תמיד נמשך מהפתח בשמים שמעל המקדש, משם יורד אל מקום המקדש ומשם מתפשט לכל העולם. והדברים מתאימים לדברי חכמים שאמרו "אבן שתיה - שממנה הושתת העולם". וכפי שבאר הרמב"ן בהקדמתו לתורה שאבן זו היא מקום המקדש, היא השורש של העולם ומשם התרחב והתפשט העולם. והמשמעות אינה רעיונית בלבד שעיקרו של עולם הוא בית המקדש, ובית המקדש נותן לעולם את תוכן קיומו ובלעדיו אין קיום לעולם, אלא אף כפשוטם של דברים שמשם ממש נתפשט העולם באופן ממשי. ושלמה שידע סוד זה - ידע איזה גיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושין פרות. שכן הוא אומר: "ונטעתי בהם עץ כל פרי". "מציון מכלל יופי אלקים הופיע - מציון נשתכלל כל העולם כולו". כך מביא הרמב"ן ע"פ המדרש בקהלת (ב, ז).
ונמצאנו אומרים שמקום המקדש הוא לא רק המקור של הבריאה בראשיתה, שממנה הושתת העולם. אלא מאז ולעולם הוא מקור הקיום והשפע היורד מהשמים לקיים את העולם. ולכן דרך מקום זה אנו מתפללים - שהוא שער השמים.
וכך נאמר במדרש ילקוט שמעוני, מלכים (רמז קצה), "אמר רבי שמואל בר נחמני עד שלא חרב המקדש היתה השכינה נתונה בהיכל שנאמר ד' בהיכל קדשו. משחרב בית המקדש ד' בשמים כסאו - סלק שכינתו בשמים. א"ר אלעזר בן פדת בין חרב בין לא חרב אינו זז ממקומו, שנאמר: והיו עיני וליבי שם כל הימים. וכה"א קולי אל ד' אקרא ויענני מהר קדשו סלה - אע"פ שהוא הר בקדושתו. אמר רבי אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש, שנאמר הנה זה עומד אחר כותלינו".
חלק ג
מה אנו יכולים לעשות כדי לחזק את הקשר שלנו להר הבית, למקום המקדש. כמובן הדבר הראשון זה להתפלל על בנין בית המקדש. וכך אמרו חכמים בבראשית רבה על הפסוק: "וכל שיח השדה טרם יצמח". כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ, מה עשתה הארץ. וכל תפילתם של ישראל אינה אלא על ביהמ"ק, מתי יבנה בית המקדש, מתי יבנה בית המקדש, וזה פרוש הפסוק "וכל שיח השדה" - כל שיחה של ישראל אינה אלא על השדה, שזה מרמז על בית המקדש שנאמר: "ציון שדה תחרש". (בראשית רבה יג, ד). אכן כאמור במדרש זו תפילתן של ישראל התמידית, וזו שאלתן מתי יבנה המקדש.
והתפילה צריכה להיות בשלמות על כל הגאולה, כמו שאומר המדרש בילקוט שמעוני, שמואל (רמז קו), "א"ר סימון בר מנסיא אין ישראל רואין סימן גאולה לעולם, עד שיחזרו ויבקשו שלושתן. הה"ד ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את אלקיהם - זו מלכות שמים, ואת דוד מלכם - זו מלכות בית דוד, ופחדו אל ד' ואל טובו - זה בית המקדש". אלו דברי המדרש האומר שצריך לבקש על שלושתם יחד; על מלכות שמים ומלכות דוד ובית המקדש. כי כבוד שמים תלוי בכבודם של ישראל, בגאולתם ובבנין בית המקדש.
ומה אנו יכולים לעשות בנוסף לתפלה, איזה מעשה יכולים אנו לעשות שיבטא את תשוקתינו לבנין בית המקדש ולהופעת השכינה ולהרבות כבוד שמים. אנו צריכים לעשות מה שבידנו. לבוא לראות את מקום המקדש, לראיה יש ערך גדול. וכך אומר חסד לאברהם על ראיית א"י: "ראוי לדעת מהו מעלת הרואה את ארץ ישראל מרחוק אע"פ שלא נכנס בו, כי מצינו שאמר הכתוב אם יראה איש באנשים האלה את הארץ (כלומר לא רק שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ אלא שלא יראו אותה)", נראה כי הראיה היא המעלה. גם למשה רבינו ע"ה נאמר סמוך למיתתו שיראה את הארץ, כשהוא עלה אל הר העברים וראה את הארץ. וכתיב: "ויראהו את כל הארץ וגו'". וזש"ה "יראה כל זכורך את פני האדון ד'", וזש"ה "ולא יראה פני ריקם". וע"ש בחסד לאברהם שאומר שראיית העינים פועלת על הדמיון ומשפיעה השפעה גדולה, וכאשר רואים דבר שבקדושה הראיה גם פועלת על האדם לטובה, וכאשר רואים דבר שלילי, זה משפיע לרעה, ולכן נאמר: "ולא תתורו... אחרי עיניכם". ולטובה נאמר: "והיו עיניך רואות את מוריך". וחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, וכדומה. ועל כן אם אין אנו יכולים להכנס למקום המקדש יכולים אנו לראותו, לצפות עליו. להעמיד מגדלים סביב הר הבית, לבנות תצפיות שמהם נוכל לראות את מקום מקדשינו, להקיף את הר הבית, לקיים מה שנאמר "סובו ציון והקיפוה", לבטא בזה שהר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לנו, ולא כפי שטועים יהודים רחוקים ואחרים שחושבים שהכותל הוא המקום הקדוש. ועלינו לדרוש לסגור את הר הבית מפני כניסת זרים שלא יחללוהו. וכאשר נבוא לצפות על הר הבית בהמונים, ונקיף את הר הבית ונתפלל מסביבו מכל הצדדים, הקב"ה ישמע תפילתינו, ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.
שיחות ליום ירושלים "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"
הדברים נאמרו במסיבת יום ירושלים התשס"ג, בישיבת מרכז הרב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
