^ 1.השתלשלות הבנות אלו להלכה למעשה יובאו במאמר נפרד – "ערלה- היבטים הלכתיים'.
^ 2."... אבל ערלה וכלאי הכרם אינן אסורין מן התורה אלא בארץ ישראל לפי שהן תלוין בארץ, שהרי אמר ה' בערלה כי תבואו אל הארץ ונטעתם וערלתם..." (ערלה ג, ט)
^ 3.ניתן לשער כי הרמב"ן וספר החינוך מסכימים שישנה משמעות לשלוש שנות הערלה, כיון שזו מצוה בפני עצמה, למרות שבאופן הפשוט נראה שכל ענינם הוא אמצעי לשנה הרביעית. אמנם, לא נמצאה בדבריהם אמירה מפורשת בכוון זה.
^ 4.לשון מצות הערלה – המבטאת אטימות וטמטום - קשורה לכך שבשנים הראשונות אמורים הפירות להיות מכוסים ומובדלים מן האדם.
^ 5.לכאורה, איסור בשר וחלב יוצאים מכלל זה, כיון שבהם ישנו איסור הנאה אף על פי שאין האיסור בהם נובע מהצורך להכיר בכך שהם מהקב"ה. ניתן לתרץ ולומר כי איסור ההנאה הקיים בבשר וחלב דומה לאיסור ההנאה הקיים בכלאים, בהם האיסור נובע מתרכובת חדשה שנוצרה בפעולת איסור, ואין רצון התורה בכך.
^ 6.דברים דומים אומר הרמב"ם בטעם מצות הקֹרבנות.
^ 7.יתכן והברכה עצמה היא חלק מעקירת העיוותים, כאשר מתוך הברכה ניתן לראות כי אין בדברי העבודה זרה כלום.
^ 8.לעיתים מכנים חז"ל את יצר העריות כמושגים של אכילה, כמעשה אשת פוטיפר: "וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל" (בראשית לט, ו), ומפרש רש"י (שם): "היא אשתו, אלא שדבר בלשון נקיה".
^ 9.אכילה- לעיל. עריות- בראשית יז, יא יד. שמות יב, מח. ויקרא יב, ג.
^ 10.בחטאים נוספים עולים גם-כן שני היצרים הללו, כגון: חטא המתאווים: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר... וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ" (במדבר יא, ד - ו), ובהמשך- "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ" (במדבר יא, י), ומפרש רש"י : "משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעומתן בגלוי. ורבותינו אמרו למשפחותיו על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להם".
^ 11."וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג, ו - ז)
^ 12."וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק" (שמות לב, ו), ומפרש רש"י (שם): "יש במשמע הזה גלוי עריות".
^ 13.איסור השחתת הזרע- "וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן זֶרַע לְאָחִיו: וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ" (בראשית לח, ט - י), והסביר רש"י (שם, ז): "כרעתו של אונן משחית זרעו, שנאמר באונן וימת גם אותו, כמיתתו של ער מיתתו של אונן, ולמה היה ער משחית זרעו, כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה".
איסור השחתת האילן- "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר: רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ" (דברים כ, יט - כ).
^ 14.טומאת מת היא החמורה ביותר, כיון שיש בה את איבוד החיים הגדול ביותר. מטומאה זו נגזרות גם הטומאות הקלות יותר - שרץ, בעל קרי נידה וכו' – בהם קיים גם-כן איבוד פוטנציאל של חיים.
^ 15.מעשה המילה חושף את היסוד פנימי הטבוע בישראל- "ומוליהם הם ערלים וערלי ישראל הם מולים", כך שלא המעשה בלבד גורם את ההעלאה הזו.