ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- גאולה ונבואה
- דרכי הגאולה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
"על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם" (ישעיה מ').
הנביא ישעיה מבקש ממבשר הגאולה להעפיל על הר גבוה, ולהרים בכח קולו, בבשורת הגאולה. כנראה מפני הספק שיעלה על לבו, האם זו היא הגאולה הנכספת, שעליה דברו הנביאים, וכן מפני היראה והפחד שיתלווה לבשורה הזו, כאמרו "הרימי אל תיראי וגו'". ונשאלת השאלה, מדוע יהיו ספיקות ויראה בזמן הגאולה העתידית?
נראה שזה מפני אופיה של הגאולה העתידית. שתהיה בדרך הטבע, ויהיו בה התמודדויות של אמונה. כמו שמסופר במדרש (ילקוט שמעוני תהילים) שהלכו חכמים בבקעת ארבל וראו את עלות השחר, העולה מתוך החשכה המוחלטת של סוף הלילה, ומתוך התפעלות הנפש אמרו:
"אמר ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל. אמר לו היינו דכתיב כי אשב בחשך ה' אור לי וגו', בתחלה היא מאירה קימעא, ואחר כך היא מנפצת ובאה, ואחר כך היא פרה ורבה".
ומובא בגמרא (שבת דף יג: ):
"תנו רבנן: מי כתב מגילת תענית? אמרו: חנניה בן חזקיה וסיעתו, שהיו מחבבין את הצרות. אמר רבן שמעון בן גמליאל: אף אנו מחבבין את הצרות, אבל מה נעשה, שאם באנו לכתוב - אין אנו מספיקין. דבר אחר: אין שוטה נפגע. דבר אחר: אין בשר המת מרגיש באיזמל. שבת אומרת שמגילת תענית חהרו חנניה בן חזקיה בן גרון וחבריו שהיו מחבבין את הצרות. אמר רשב"ג אף אנו מחבבין את הצרות אלא שאין השוטה מרגיש ואין המת מרגיש באיזמל".
מהו מחבבין את הצרות? פירש רש"י "כשנגאלין מהם". ולכאורה קשה כי לפי דבריו עיקר חסר מן הספר. המהרש"א פירש כפשוטו, שחבבו את הצרות, מפני שעל ידן התעוררו לתפילה בכוונת הלב וחזרה בתשובה. ומדוייק השם"מגילת תענית" , וכן "השוטה נפגע" - היינו מן היסורים, " ואין המת מרגיש באיזמל" - בכאב הצרות, שמי שאינו מרגיש את היסורים קשה לו לשמוח בישועה. (ונראה שאפשר להעמיס פירוש זה בדברי רש"י). "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה ששו אתה משוש כל המתאבלים עליה" - "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה". רק מי שמתאבל עליה יכול לזכות לראות בנחמתה ולשמוח בשמחתה. ולכן בימינו הבנים שלא ראו גלות מה היא, ולא סבלו ממאורעות השואה קשה להם להבין את גודל הנס של תקומת ישראל, והמהפך שעברו מאפילה לאורה, משואה לתקומה.
אמנם היינו רוצים לראות כיצד מתגשם היעוד של "והשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה", והדרך עדין רחוקה, ישנם אכזבות קשות, גם אצל הצבור הנקרא חלוני שמתחבט היום בשאלות יסוד של מי הוא יהודי, ושל שייכות לארץ ישראל. והלב שואל מדוע כך באה באה גאולתן של ישראל? ואנו חוזרים ומעיינים במאמר חז"ל: כך היא גאולתן של ישראל קמעא קמעא, מתנפצת, ופרה ורבה. והנביא אומר: "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאסיפכם אלוקי ישראל" כלומר גאולת ישראל העתידה לא תהיה כגאולת מצרים "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים", אלא קמעא קמעא מדרגה לדרגה.
והנה מדברי חז"ל נראה, שהגאולה העתידית תהיה לה יתרון על גאולת מצרים. מובא בברכות יג. שאפילו לפי חכמים שאמרו שגאולת מצרים תזכר לימות המשיח, שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך - כל להביא לימות המשיח" (בניגוד לבן זומא שגאולת מצרים לא תזכר לעתיד לבוא). גם לפי דעתם תהיה גאולת מצרים טפלה לגאולה שתהיה לעתיד לבוא. וזה לשונם: (ברכות דף יב:)
"תניא, אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר: (ירמיהו כ"ג) הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם! - אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו, כיוצא בו אתה אומר: (בראשית ל"ה) לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך". וכך הם מפרשים "ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון - לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפל לו..." ונתנו לכך משל "צרות האחרונות משכחות ראשונות".
ויש לעיין מדוע תהיה הגאולה העתידה עיקר יותר מגאולת מצרים? האם זה בגלל שניסיה ונפלאותיה יהיו גדולים יותר? והנה לפי הרמב"ן לא רק הגאולה העתידה תהיה עיקר, אלא אף הגאולה שגלות בבל בזמן עזרא, תהיה יותר עיקר מגאולת מצרים שתהיה טפל לה, ולכן מאז שעלו מבבל, נתנו שמות לחודשים כפי שנהגו שם, כמאמרם " חודשים עלו עמהם מבבל", ונשתנה ממה שכתוב בתורה ובנביאים, שהחודשים נמנים מניסן זכר ליציאת מצרים, שנאמר: "החודש הזה לכם ראש חודשים". וכל זה מפני שגאולת בבל עיקר וגאולת מצרים טפל לה.
ולכאורה קשה, איך אפשר לומר על גאולת עזרא שהיא יותר מגאולת מצרים, הרי ידוע לנו שרק מיעוט העם עלה לארץ, שהיו לפי עדות הכתוב היו הארץ דווקא, הלויים לא עלו מבבל ולא היו מי שימלא את תפקידם בביהמ"ק והוצרך עזרא לקנוס את כל הלויים שלא יקבלו מעשר ראשון. (ועיין בתוס' שהקשה מהמשנה עשרה יוחסין עלו מבבל, ובתוכל לויים? ומתרץ שהיו אלה שקצצו בהונות ידיהם, כדי שלא יוכלו לשיר את שיר ה' על אדמת נכר, ואלו היו פסולים לעבודה), ועשרה יוחסיו עלו מבבל, שבהם ממזרים ושאר פסולים, ועשו בבל כסולת נקיה.
אמנם הגמרא אומרת שראוי היה עזרא שיעשו לו נסים כיהושע אלא שגרם החטא. אבל סוכ"ס לא היו נסים, וא"כ במה יתרונה של גאולה זו על גאולת מצרים?
ולכן נראה לומר, שהעובדה שעלו למרות שלא היו נסים, אלא בבחירתם, והיו להם נסיונות קשים של מלחמות עם עמי הארץ, ונסיונות רוחניים, של נשואי תערובות, למרות זאת מסרו נפשם על הארץ זכו להפנים את הגאולה בלבם במדרגה גבוהה יותר.
הנה מצאנו בגמרא שהעולים לארץ בזמן עזרא, זכו לקדש את הארץ בקדושה שאינה מתבטלת לעולם, ולעקור מלבם יצרא דעבודה זרה, וזה לשון הגמרא (ערכין דף לב:):
"דכתיב: (נחמיה ח') ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה גדולה מאד, אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא? אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה; ואומר: (דברים ל') והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו. ואידך? דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה. והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב (נחמיה ח') ישוע, בשלמא משה לא בעא רחמי, דלא הוה זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל, אמאי לא ליבעי רחמי".
מצוינים כאן שני חידושים שהיו בזמן עזרא, שקדשו את ארץ ישראל בקדושה שניה שקדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, ובכך יש לה יתרון על קדושה ראשונה שבימי יהושע, ועוד שהיה במדרגה עליונה שבטלו יצרא דעבודה זרה, דבר שלא זכה לו יהושע בן נון, ולכן נכתב שמו חסר. (ענין בטול יצרא דעבודה זרה שייך בקשר אמיץ לארץ ישראל שהדר בה כמי שיש לו אלוק).
"עזרא עלה" ו"משה עלה" הוקשו שניהם יחד שגם עזרא פעל ועשה חדוש ששקול כמתן תורה בכך שבאר התורה בשום שכל (סנהדרין פרק ב').
מכל זה יש ללמוד, שהעיקר בגאולה הוא הפנמת הגאולה בפנימיות הלב, וזה נפעל בגאולה השניה ביתר שאת, כיון שזה בא מיוזמתם.
מדוע קדושה ראשונה בטלה עם החורבן, וקדושה שניה לא בטלה עם החורבן?
כתב הרמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז:
"אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל, וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואע"פ שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה".
והקשו מפרשי הרמב"ם מאי שנא כבוש מחזקה? ונראה לומר, שהכבוש אינו מוכיח מספיק את שייכותינו לארץ ישראל, מפני שבא בכח הזרוע, וכשבטל הכבוש, יש למקטרגים לומר שמעתה שגלינו מארצנו אין לנו זכות בה יותר. אולם לאחר שהתעוררו לחזור אליה שנית, ואף קבלו את הסכמת האומות לכך, זה מראה על שייכותינו לארץ ישראל לעולם, ואף לאחר שגלו ממנה שנית לא בטלה הזיקה שלהם לארץ, ולכן הקדושה לא בטלה.
ולכן נאמר "גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון". ומקובלנו שיש אחרון שאחר האחרון , וגם הוא יהיה גדול מן הראשון, וכדי שיהיה כך צריך יותר זמן קמעא קמעא עד שנפנים לגמרי את ענין הגאולה ותקבע בלבנו, וכל הספקות יתבררו ויתלבנו בכוחות נפשנו.
מובא בגמרא זכו "על ענני שמיא" לא זכו "עני ורוכב על חמור". וראיתי פרוש שיש יתרון ללא זכו שיבררו גם את הגשמיות. בית המקדש ירד באש מהשמים, או יבנה ע"י יש יתרון שיבנה על ידינו.
אמנם עלינו לעשות כל מה שנוכל להוסיף אמונה בארץ. הגיע הזמן שציון תמסר ביד לומדי תורה ודורשי שלומה.
מובא בילקוט שמעוני לפרשת ויקהל:
"וכן דוד הוא אומר בשרתי צדק בקהל רב וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה אלא פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אזן מעולם דוד אמר בשרתי צדק בקהל רב".
ויש לעיין איזה חידושים אמר דוד? - ונראה לומר שהחידושים היו בעניני המלכות כפי שחשבו בהוה אמינא, אלא שהוא הבהיר לכם כיצד יש לעשות כל זאת ע"פ התורה, נראה שאנו היום זקוקים לאותם המנהיגים שיוכלו לבשר צדק בקהל רב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
