ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
ל"ג בעומר המתקרב מביא אותנו לדיון בשאלת ההילולות ההמוניות והתפילות על קברי צדיקים - מה מקורן? ומה מקומן בעבודת ה' של אדם מישראל?
העיקר - העיסוק בחיים
הרב בניהו ברונר שליט"א, רב קהילה בקריית אתא וראש כולל לדיינות "כרמי משפט"
הרמב"ם (הלכות אבל ד') פוסק: "ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם, ולא יפנה אדם לבקר הקברות". הרדב"ז מסביר שכוונת הרמב"ם היא שלא לפתוח את הקבר בגלל חשש דרכי האמורי: "אבל לפקוד הקברות מבחוץ אין חשש בזה וכן נהגו כל ישראל לפקוד את מתיהם ולהשתטח על קבריהם".
ה"כסף משנה"- רבי יוסף קארו מסביר שהרמב"ם מתכוון לומר שאין צורך לבנות על קברם של צדיקים "נפש" - מצבה, כיון שהם נזכרים על ידי דבריהם ולכן אין צורך לבקר את קבריהם. הרב קאפח בפירושו על הרמב"ם כותב שהסברים אלו דחוקים, וכי הרמב"ם סובר שאין ללכת לבקר קברים כולל קברי צדיקים.
בתלמוד (תענית ט"ז) שואלת הגמרא: למה יוצאין לבית הקברות? ומביאה שתי דעות, ר' לוי ור' חנינה: "חד אמר הרי אנו חשובים לפניך כמתים וחד אמר: כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים". הרמב"ם התעלם מהדעה השניה, ובהלכות תעניות (ד', י"ז) מביא רק את הדעה הראשונה וכך המחבר בשולחן ערוך (או"ח תקע"ט). הרמב"ם אינו מביא את המושג "לועג לרש" כנימוק לאיסור ללכת עם תפילין או ספר תורה או להתפלל בבית קברות. לדעתו המת אינה ישות חיה ששייך לדבר בה על לעג, ואילו בית קברות הוא מקום טומאה ולכן אסור להכניס לשם תשמישי קדושה, ואסור להתפלל במקום טומאה כמו שלא מתפללים במקום טינופת.
אמנם בחז"ל מצאנו מקורות למנהג ביקור הקברים: הדעה הראשונה בתלמוד בתענית, במסכת סוטה (דף ל"ד) מסופר על כלב שהשתטח על קברי האבות וביקש רחמים שיינצל מעצת המרגלים.
הרמ"א (תקפ"א ד', וסימן תר"ה) מביא מנהג של הליכה לבית קברות בערב ראש השנה ובערב יום כיפורים, וכותב המשנה ברורה: "דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים והתפלה נתקבלה שם יותר, אך אל ישים מגמתו נגד המתים אך יבקש מהש"י שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר".
בזוהר ובספרי הקבלה קיימים מקורות רבים המעודדים את העליה לקברי צדיקים ואפילו מתירים לבקש בקשות מן הצדיק (זוהר אחרי דף ע"א), לפי הזוהר האיסור של דרישה למתים אינו קיים על קברי צדיקים, הבקשה מן הצדיק היא שיתפלל בעבור האדם, כיוון שצדיקים במותם נקראים חיים, וכמו שמצדיק חי ניתן לבקש שיתפלל כך ניתן לבקש מהצדיק אחרי מותו.
לסיכום , בוודאי שניתן לפקוד קברי צדיקים ולהתפלל שם כיוון שלמנהג זה יש מקורות בדברי חז"ל ובקבלה, אבל יש לזכור שלושה עקרונות: א. מדובר במנהג ולא בחובה הלכתית. ב. דעת הרמב"ם שוללת ביקור בקברים כולל קברי צדיקים, והיא מעוגנת היטב בפשט התורה המבכרת את החיים והטהרה ומרחיקה אותנו מן הטומאה. ג. קבר אינו מקום קדוש.
העיסוק בחיים הוא עיקר מגמתנו בעולם הזה, מתוך חיבור לתורתם של הצדיקים ולא לקבריהם. אציין כי אני אישית גרתי שנים רבות בצפת ורק פעם אחת בליל ל"ג בעומר הגעתי לקבר הרשב"י, נהגתי וכך אני ממשיך לנהוג ללמוד בליל ל"ג בעומר את משנתו.
מנהגם של גדולי עולם
הרב שמואל רבינוביץ שליט"א, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
מנהגן של ישראל להשתטח על קברי אבות וציוני צדיקים הקדושים אשר בארץ המה, ולעורר בהם רחמים. וסגולתם שיתקבלו התפילות. המנהג התחיל עוד בזמנו של יעקב אבינו ובעת אבותינו במדבר. כך נאמר במדרש (בראשית רבה פ"ב): "'ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת' - מה ראה יעקב אבינו לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב אבינו שהגלויות עתידות לעבור שם לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים". הרי שהיו הולכים ומשתטחים על ציונה כדי שתמליץ טוב עבורם.
מקור נוסף מצאנו בגמרא (סוטה ל"ד) על הכתוב: (במדבר י"ג): "ויעלו בנגב ויבא עד חברון" - "מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות. אמר להן אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים". ובספר קב הישר (פרק ע"א) כתב שמכאן מקור המנהג להשתטח בתפילה על קברי אבות.
מקור נוסף לכך הוא מהגמרא בסוטה (י"ד, על-פי הגהת הב"ח): "אמר ר' חמא בר חנינא מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם? מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם, שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה בבכיה ויתחננו למשה, ויאמרו לו: משה רבינו עמוד בתפילה בעדינו, ועומד משה ומבטל את הגזירה מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם".
מנהג זה נזכר גם ברש"י (יבמות קכ"ב ד"ה תלתא ריגלי) בשם תשובת הגאונים, וזה לשונו: "מצאתי, כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו, ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם".
ואמנם חיזוק גדול בדבר חשיבות ענין ההשתטחות על קברי צדיקים מצאנו בדברי הר"ן בדרשות (דרוש שמיני) וזה לשונו: "בהמצא לנביאים והחסידים בדורות יהיה השפע שופע עליהם ובאמצעותם אפשר שיהיה שופע על כל המוכנים מבני דורם, וכל שכן לאותם שהם מתקרבים אליהם ומשתתפים עמהם. ולא בחייהם בלבד כי גם אחרי מותם, מקומות קברותיהן ראויין להימצא השפע שם בצד מן הצדדים. כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלהי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה. ומפני זה אמרו רז"ל שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם, כי התפילה במקום ההוא תהיה רצויה יותר להמצא שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע האלהי", עד כאן.
זהו מעט מזעיר על חשיבות התפילה במקומות הקדושים, וחובתינו לשמור עליהם ולשמר אותם. ולא בכדי גדולי עולם טרחו ונסעו לפקוד קברי אבותינו ורבותינו מאורי האומה, ולהעתיר תפילה על הכלל והפרט במקומות סגולה אלו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
