ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
ל"ג בעומר המתקרב מביא אותנו לדיון בשאלת ההילולות ההמוניות והתפילות על קברי צדיקים - מה מקורן? ומה מקומן בעבודת ה' של אדם מישראל?
העיקר - העיסוק בחיים
הרב בניהו ברונר שליט"א, רב קהילה בקריית אתא וראש כולל לדיינות "כרמי משפט"
הרמב"ם (הלכות אבל ד') פוסק: "ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם, ולא יפנה אדם לבקר הקברות". הרדב"ז מסביר שכוונת הרמב"ם היא שלא לפתוח את הקבר בגלל חשש דרכי האמורי: "אבל לפקוד הקברות מבחוץ אין חשש בזה וכן נהגו כל ישראל לפקוד את מתיהם ולהשתטח על קבריהם".
ה"כסף משנה"- רבי יוסף קארו מסביר שהרמב"ם מתכוון לומר שאין צורך לבנות על קברם של צדיקים "נפש" - מצבה, כיון שהם נזכרים על ידי דבריהם ולכן אין צורך לבקר את קבריהם. הרב קאפח בפירושו על הרמב"ם כותב שהסברים אלו דחוקים, וכי הרמב"ם סובר שאין ללכת לבקר קברים כולל קברי צדיקים.
בתלמוד (תענית ט"ז) שואלת הגמרא: למה יוצאין לבית הקברות? ומביאה שתי דעות, ר' לוי ור' חנינה: "חד אמר הרי אנו חשובים לפניך כמתים וחד אמר: כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים". הרמב"ם התעלם מהדעה השניה, ובהלכות תעניות (ד', י"ז) מביא רק את הדעה הראשונה וכך המחבר בשולחן ערוך (או"ח תקע"ט). הרמב"ם אינו מביא את המושג "לועג לרש" כנימוק לאיסור ללכת עם תפילין או ספר תורה או להתפלל בבית קברות. לדעתו המת אינה ישות חיה ששייך לדבר בה על לעג, ואילו בית קברות הוא מקום טומאה ולכן אסור להכניס לשם תשמישי קדושה, ואסור להתפלל במקום טומאה כמו שלא מתפללים במקום טינופת.
אמנם בחז"ל מצאנו מקורות למנהג ביקור הקברים: הדעה הראשונה בתלמוד בתענית, במסכת סוטה (דף ל"ד) מסופר על כלב שהשתטח על קברי האבות וביקש רחמים שיינצל מעצת המרגלים.
הרמ"א (תקפ"א ד', וסימן תר"ה) מביא מנהג של הליכה לבית קברות בערב ראש השנה ובערב יום כיפורים, וכותב המשנה ברורה: "דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים והתפלה נתקבלה שם יותר, אך אל ישים מגמתו נגד המתים אך יבקש מהש"י שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר".
בזוהר ובספרי הקבלה קיימים מקורות רבים המעודדים את העליה לקברי צדיקים ואפילו מתירים לבקש בקשות מן הצדיק (זוהר אחרי דף ע"א), לפי הזוהר האיסור של דרישה למתים אינו קיים על קברי צדיקים, הבקשה מן הצדיק היא שיתפלל בעבור האדם, כיוון שצדיקים במותם נקראים חיים, וכמו שמצדיק חי ניתן לבקש שיתפלל כך ניתן לבקש מהצדיק אחרי מותו.
לסיכום , בוודאי שניתן לפקוד קברי צדיקים ולהתפלל שם כיוון שלמנהג זה יש מקורות בדברי חז"ל ובקבלה, אבל יש לזכור שלושה עקרונות: א. מדובר במנהג ולא בחובה הלכתית. ב. דעת הרמב"ם שוללת ביקור בקברים כולל קברי צדיקים, והיא מעוגנת היטב בפשט התורה המבכרת את החיים והטהרה ומרחיקה אותנו מן הטומאה. ג. קבר אינו מקום קדוש.
העיסוק בחיים הוא עיקר מגמתנו בעולם הזה, מתוך חיבור לתורתם של הצדיקים ולא לקבריהם. אציין כי אני אישית גרתי שנים רבות בצפת ורק פעם אחת בליל ל"ג בעומר הגעתי לקבר הרשב"י, נהגתי וכך אני ממשיך לנהוג ללמוד בליל ל"ג בעומר את משנתו.
מנהגם של גדולי עולם
הרב שמואל רבינוביץ שליט"א, רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
מנהגן של ישראל להשתטח על קברי אבות וציוני צדיקים הקדושים אשר בארץ המה, ולעורר בהם רחמים. וסגולתם שיתקבלו התפילות. המנהג התחיל עוד בזמנו של יעקב אבינו ובעת אבותינו במדבר. כך נאמר במדרש (בראשית רבה פ"ב): "'ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת' - מה ראה יעקב אבינו לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב אבינו שהגלויות עתידות לעבור שם לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים". הרי שהיו הולכים ומשתטחים על ציונה כדי שתמליץ טוב עבורם.
מקור נוסף מצאנו בגמרא (סוטה ל"ד) על הכתוב: (במדבר י"ג): "ויעלו בנגב ויבא עד חברון" - "מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות. אמר להן אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים". ובספר קב הישר (פרק ע"א) כתב שמכאן מקור המנהג להשתטח בתפילה על קברי אבות.
מקור נוסף לכך הוא מהגמרא בסוטה (י"ד, על-פי הגהת הב"ח): "אמר ר' חמא בר חנינא מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם? מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם, שמא יבואו לקבורתו של משה באותה שעה בבכיה ויתחננו למשה, ויאמרו לו: משה רבינו עמוד בתפילה בעדינו, ועומד משה ומבטל את הגזירה מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם".
מנהג זה נזכר גם ברש"י (יבמות קכ"ב ד"ה תלתא ריגלי) בשם תשובת הגאונים, וזה לשונו: "מצאתי, כל הנך ריגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו, ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם".
ואמנם חיזוק גדול בדבר חשיבות ענין ההשתטחות על קברי צדיקים מצאנו בדברי הר"ן בדרשות (דרוש שמיני) וזה לשונו: "בהמצא לנביאים והחסידים בדורות יהיה השפע שופע עליהם ובאמצעותם אפשר שיהיה שופע על כל המוכנים מבני דורם, וכל שכן לאותם שהם מתקרבים אליהם ומשתתפים עמהם. ולא בחייהם בלבד כי גם אחרי מותם, מקומות קברותיהן ראויין להימצא השפע שם בצד מן הצדדים. כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלהי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה. ומפני זה אמרו רז"ל שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם, כי התפילה במקום ההוא תהיה רצויה יותר להמצא שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע האלהי", עד כאן.
זהו מעט מזעיר על חשיבות התפילה במקומות הקדושים, וחובתינו לשמור עליהם ולשמר אותם. ולא בכדי גדולי עולם טרחו ונסעו לפקוד קברי אבותינו ורבותינו מאורי האומה, ולהעתיר תפילה על הכלל והפרט במקומות סגולה אלו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
