ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- בית המקדש
- הכיסופים והבית השלישי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
www.mikdash.gov.il יהיה אולי שם אתר האינטרנט של בית המקדש השלישי כשיבנה. אך פרט לחידושים הטכנולוגיים הרבים שבו, איך ייראה בעז"ה המקום המקודש? להמחשת המראה הנכסף כחלק מציפיית הגאולה של שבתות הנחמה, מוקדשת הבמה התורנית השבוע.
חדשים על גבי ישנים
הרב פרופ' נריה גוטל שליט"א - ראש מכללת אורות ישראל
כרבי חנינא בן דוסא אומר אף אני: "לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי", ולכן "איך ייראה" המקדש העתידי לפרטיו אינני יודע. ואולם, כלל חלוט זה נקוט בידינו: "זו תורת משה לא תבטל" (רמב"ם, הקדמה לפרק חלק). מכאן שסדר עבודה וסדר קרבנות שבמשנה תורה לרמב"ם, לא יזועו ממקומם כמלוא נימא. הוא שהכריע הרמב"ם (הלכות מלכים): "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש... וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות".
נכון הוא שבכל שאינו בגדרי "בכתב מיד ד' עליי השכיל כל מלאכת התבנית" (דברי הימים א' כ"ה) אין כל מניעה לטייב ולשדרג, לעדכן ולפאר. שאלות סמ"ס לכהן תלמיד חכם בהלכות קנים הסבוכות ומורכבות? למה לא! מצלמה המתעדת בשידור חי את הנעשה במקדש? בשמחה! קידום העליה לרגל בכלי תחבורה, עד גבולות הר הבית? ודאי וודאי! וכן הלאה וכן הלאה על זו הדרך, חדשים על גבי ישנים.
בהקשר זה חשוב להסיר אי-הבנה חמורה הנשמעת מידי פעם, ביחס לדעתו של מרן הרב קוק זצ"ל בסוגייה זו. יש הנתלים באמירתו הידועה על הפסוק: "וערבה לד' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות", כביכול לדידו עתידים קרבנות החי ליהפך קרבן מן הצומח במקדש שלישי. אין פרשנות זו שבדבריו אלא בוקי סריקי גמורים!
בקצרה: יש להבחין הבחנה חדה בין שתי תקופות עתידיות - זו שעתיד להיגלות בה מלך המשיח ונבנה המקדש וכו', ואנחנו כולנו עודנו בשר ודם, גוף ונפש, עולם נוהג כמנהגו, כולנו מחוייבים בכל מצוותיה של תורה, עשה ולא תעשה, וכשם שאנחנו מניחים תפילין ושומרים שבת כהלכתה כך אנחנו מביאים קרבנות, תמידין כסידרם ומוספין כהלכתם, כאמור בתורה הכתובה, המסורה. לא כן בעת שיחולו שינויים מהפכניים, תחיית מתים, עולם נשמות ועוד מושגים בלתי נהירים, תקופה שעליה - ורק עליה - נאמר "מצוות בטלות לעתיד לבוא" (נדה ס"א, וראו תוספות שם ד"ה אמר רב יוסף ובאגרות הראיה א' קמ; ב' תרל ; ד' תתקצד). או-אז "תורה מאתי תצא (ישעיה נ"א) - תורה חדשה מאתי תצא" (ויקרא רבה י"ג). תקופה זו, מבחינתנו, לא רק שהיא תיאורטית ועיונית בלבד, היא גם עמומה ביותר, ולפיכך גם לא רלוונטית. לא כן הראשונה, אליה איננו רק שואפים - אנחנו גם מחויבים!
"והשב את העבודה לדביר ביתך - ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", מהרה.
הבית השלישי - הוויה רוחנית חדשה
הרב רא"ם הכהן שליט"א - ראש ישיבת ההסדר עתניאל
הרמח"ל בספרו "משכני עליון", מלמדנו על ייחודיותו של הבית השלישי, ביחס לבית הראשון והשני. וכך כותב: "אבל לעתיד בהגלות הראשית - הנעלם אשר דברתי, תהיה השלוה רבה יותר מאד, ושאחריה לא יהיה עוד הפסק כלל. ונמצא שכל הדברים הולכים אחר מקורם. ובהיות המקור אחד, כל משפטי המאורות - הליכותיהם, מסעיהם ומוצאיהם, עמידתם וישיבתם, כולם הולכים על פי המקור ההוא. ובהיות המקור נשגב יותר, ישתנו על פיו כל הדברים כולם. על כן שינויים רבים יהיו בעולם בזמן ההוא. וכל שכן הבית הקדוש אשר כבר שמעת כי הוא המקום ממנו תוצאות חיים לכל אשר נברא בכל העולמות, כי על כן ישתנה מאד ממה שהיה בראשונה. ונמצא, הבית הראשון בסוד החכמה, כי היא החכמה שניתנה לשלמה כמו שפרשתי, ובה בנה הבית הזה. והעתיד בסוד הראשית הנעלם שלא נגלה עדיין עד היום הזה".
מדברים אלו אנו למדים כי כל דיון על הבית השלישי צריך להיעשות מתוך ענווה, והבנה כי הבית השלישי מהווה הוויה רוחנית ולא רק אוסף של פעולות טכניות.
על אש המזבח נאמר בגמרא (יומא כ"א) כי מצוה להביאה מן ההדיוט, ברם בתיאור הברייתא את אש המערכה נאמר: "חמשה דברים נאמרו באש של מערכה: רבוצה כארי, וברה כחמה, ויש בה ממש, ואוכלת לחין כיבשין, ואינה מעלה עשן". רש"י מבאר כי הכוונה בביטוי "רבוצה כארי" לגחלת שנפלה מן השמים , לאור הביטוי "גחלת שנפלה מן השמים", יש מקום להשתמש בטכנולוגיות חדשות לאש ההדיוט!
אבל יש לדחות, כי אין להתייחס להדלקת אש המזבח רק מצד אש ההדיוט, אלא מצד גורמים נוספים, וממילא לענ"ד אין להעלות על הדעת שימוש בחומרי גלם השונים מן הנאמר בתורה במפורש בספר ויקרא - עצים.
ביחס למנורה - בוודאי יש סודות עליונים ב"שמן זית זך כתית למאור" ששימש להדלקת המנורה, וגם בהדלקת הנרות ובכיוון הנרות, והתורה מעידה על אהרן: "ויעש כן אהרן" (במדבר ח'), ורש"י בשם הספרי כותב: "להגיד שבחו של אהרון שלא שינה". לאור זה, דיון המעלה אפשרות של שינוי הדלקת נרות לחשמל מופקע. ואין לדמות לדיון לגבי הדלקת נרות שבת בחשמל, כי הנרות אינם אלא לשלום בית.
אומנם ברור שבעידן של הכפר הגלובלי ואמצעי התקשורת, ניתן להבין איך כל האמצעים המודרניים ישרתו את קיום נבואת הנביא ישעיהו (פרק ב'): "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים: והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם".
האדם המודרני והקורבנות
הרב אברהם וסרמן שליט"א - רב קהילה בגבעתיים ור"מ בישיבת רמת-גן
אם נרצה לצייר בעיני רוחנו את בית המקדש השלישי, על צדדיו הטכנולוגיים, חייבים אנו להתייחס בתחילה לנושא הקרבנות. בהסתכלות פשוטה, קשה לאדם בן זמננו לתאר לעצמו, איך לאחר שעובר על איסור בורר בשבת, הוא קונה בעל חיים, מעלה אותו לבית המקדש ומקריבו ובזה מתקן את העניין. התבוננות בשוני בין הרש"ר הירש לראי"ה קוק ביחס למצוות, תסייע לנו להתמודד עם השאלה.
בספרו "המצוות כסמלים" פורשֹ הרב הירש גישה מקיפה אודות חשיבות הסמל, בהיותו ממחיש ומביע רעיונות גדולים באופן החודר אל תוך האישיות. לדעתו, לבן תמותה אין די באמירות או מחשבות, ויש לו צורך בביטוי פיזי היוצר רושם רוחני עמוק בנפשו.
הסמליות שבארון שהוא הראשון שבכלים, מוסברת על ידי הרב הירש לאור מבנהו המיוחד. כידוע, היה הארון עשוי עץ מבפנים המצופה זהב מבחוץ משני צדדיו. העץ מסמל לדעתו את הצמיחה והרעננות, את הלבלוב והפריחה שבמצוות, לעומתו, הזהב מסמל את האצילות ואת היציבות הבלתי ניתנת לשינוי בתורה ומצוותיה. הזֵר שעל הארון רומז על השמירה מִזָרים, שלא יזיקו לנו כשאנו מקיימים את התורה הנמצאת בארון.
אלא שלמרות חשיבות הדברים, נמתחה עליו ביקורת חריפה. לשיטתו לכאורה, אין המצוות בעלות ערך לעצמן אלא הן מסמלות בפועל רעיונות רוחניים שצריכים לבוא לידי ביטוי באופן מרשים יותר היוצר חוויה נפשית מוחשית. אם כך, יטענו אחרים שכיום אין לנו עוד צורך בסמלים, והמצוות אינן נחוצות, וודאי כי הקרבנות בימינו לא יוצרים חוויה שכזו! אף על פי שהרב הירש מבהיר שאין זו כוונתו, סוף-סוף אין להתעלם מחיסרון גדול זה. אך מעבר לויכוח עם גורמים אנטי הלכתיים, האם זו התחושה שתמלא שמחה ותעצומות רוח את מי שבא לקיים מצוה? רק המחשה והטבעת רעיון בנפש? האם יחס כזה יבעיר בקרבנו רצון עז ומסירות נפש לקיים מצוה בכלל ואת הקרבת הקרבנות בפרט?
גישתו של הרב קוק שונה, וכך מתייחס לקרבנות, שמהווים עיקר העבודה במשכן: "הקרבנות, הננו משיגים אותם לא רק עבודות חיצוניות סימבוליות, אלא תיקונים, פעולות שהעולם מתבסם על ידם" (שמונה קבצים ד, תשס"ג). כלומר, אין הקרבן עניין "פרימיטיבי", או פעולה להשקטת המצפון המייסר, אלא חלק מתהליך העלאת העולם. מובן שיש ללמוד ולהעמיק במשמעות תהליך זה, ובסיבה להקרבת קרבנות דוקא כדי לקיימו ולשכללו.
ואכן, אם נתייחס רק לקרבנות כסמלים ונראה רק את הצד החיצוני שבהם, נראה רק את הרובד הגלוי שלהם וממילא לא נגיע לנקודה האמיתית של היחס שבין טעמי-המצוות הגלויים לבין התוכן הפנימי הרוחני שלהם. אולם אם נעמיק בחשיבות הקרבנות מתוך הבנה שהעולם מתבסם על-ידי הקרבת כל קרבן וקרבן, ההתבוננות תהיה שונה בתכלית.
נמצינו למדים שאמנם יש בסמל ערך של הסברה המקרבת את הדברים לשכל וללב, אבל התכנים של הקישור הפנימי למהותם של התורה והמצוות, מבטאים קשר חיים עמוק שאינו נותר כסמל בלבד אלא יוצר ובונה בניין עדי עד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
