ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- הלכות חגים
- חודש אב
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוסף בן גרציה
כשם שמצווה על הצבור להתענות ולהתפלל על כל צרה שלא תבוא, כך מצווה על כל יחיד הנמצא בצרה להתענות ולהתפלל, כגון אדם שיש לו חולה בתוך ביתו, או שהוא תועה בדרך, או חבוש בבית האסורים שלא כדין. ויתפלל אל ה' ויבקש רחמים מאתו יתברך שמו שיושיע אותו. ודבר זה מדרכי תשובה הוא, שלא יאמר האדם ח"ו שהצרה באה עליו במקרה, שנאמר: "והלכתם עמי בקרי \תאמרו שהצרה באה במקרה\ והלכתי עמכם בחמת קרי" \ויקרא כו כז, כח\. אבל צריך האדם לדעת כי בחטאיו הביא עליו האלהים את כל הרעה הזאת, ויפשפש במעשיו, וישוב אל ה' וירחמהו \שו"ע תקעח וכה"ח שם ס"ק א ומשנ"ב ס"ק א\.
אסור
ב.
ואע"פ שכך יאמר אדם לעצמו לא יאמר כן לחבירו, וכך נפסק בשו"ע וכשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים, וגדולה אונאת דברים מאונאת ממון שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון זה בגופו וזה בממונו, והצועק על אונאת דברים נענה מיד. וכיצד הוא אונאת דברים? אם היו יסורין באים על חברו לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב \איוב ד, ו-ז\ "זכר נא מי הוא נקי אבד". וכן כל כיוצא בדברים אלו. \עיין שו"ע חושן משפט סימן רכח א-ד\
ג.
קבלת תענית - יחיד שרוצה להתענות צריך לקבל עליו תענית ביום שלפניו בתפילת המנחה. ואף על פי שאוכל ושותה אחר כך עד שיעלה עמוד השחר - אין בכך כלום. \שו"ע תקסב סע' ו. רמ"א שם סע' ח\.
ד.
כיצד מקבל תענית? ב"שומע תפילה" או קודם עושה שלום אומר: "הריני בתענית יחיד למחר. יה"ר שתהא תפילתי ביום תעניתי מקובלת". ולדעת הרמ"א עדיף לאומרו קודם "עושה שלום". ויש אומרים נוסח אחר כמובא בסידורים.
ה.
בתענית שני חמישי ושני יכול אדם לקבל על עצמו את שלושת התעניות בעניית "אמן" על ה"מי שברך" אף על פי שאין התעניות רצופות. אך מהיות טוב לקבל כל תענית במנחה שלפניה, כיוון שעניית אמן בלבד אינה כנדר \כה"ח תקסב ס"ק ס, סא ומשנ"ב ס"ק לט יג\.
ו.
מי שהוא רגיל להתענות בעשרת ימי תשובה או בערב ראש חודש וערב ראש השנה, אין צריך לקבלם במיוחד, כיוון שהם מקובלים מכוח המנהג \כה"ח שם ס"ק כא\.
ז.
החולם חלום רע - יתענה בו ביום, ואין צריך לקבלו במנחה שלפניו \עיין דיני תענית חלום בכה"ח רפח\.
ח.
מי שהחליט בליבו להתענות ולא קיבל עליו תענית בפה, ראוי לו להחמיר ולהתענות למחרת אף על פי שזה לא היה בשעת תפילת מנחה. אמנם אם החליט בליבו רק אחרי השקיעה - אין לו להחמיר \כה"ח שם\.
ט.
אם קיבל תענית בלילה, אע"פ שאין זו קבלה לענין האמור לקמן, יש אומרים שעכ"פ חייב לצום באותו יום.
י.
הלואת תענית - מי שנדר להתענות יום אחד או עשרה ימים, ולא פרט איזה יום או ימים, אלא אמר סתם, אף על פי שקבל עליו בשעת מנחה להתענות למחר, אם אירע לו צורך גדול לאכול, כגון שקורין אותו לסעודת מצווה, אף על פי שאינו שייך לסעודה, או שאדם גדול מפציר בו לאכול וקשה לו לסרב כנגדו או שהוא מצטער, הרי זה "לווה תעניתו" ויכול לאכול היום אף על פי שכבר התחיל להתענות, ומתענה תחת יום זה יום אחר. ודווקא באופן כזה שלא קיבל עליו יום מיוחד לתענית. אבל אם קיבל עליו בשעת מנחה להתענות למחר, חייב להתענות ואינו רשאי "ללוות תעניתו" ולדחות את התענית ליום אחר. אפילו אם הוא מצטער אחר כך הרבה \עיין לשו"ע תקסח ס"ע ב\.
יא.
כל תענית שצריך לקבלו מבעוד יום ולא קיבלו אע"פ שהתענה אין היא נחשבת "תענית" לענין פריעת נדר אם נדר להתענות.
יב.
פדיון תענית - מי ש"קבל" עליו להתענות ומצטער הרבה בתעניתו, יכול לפדות את התענית בממון כפי עושרו, ונותן את הדמים לעניים. אבל מי ש"נדר" להיות בתענית, אינו יכול לפדות את התענית \שו"ע שם ב\.
יג.
מהו שיעור הכסף שיתן אדם לפדות תעניתו? יש אומרים מחיר האוכל שאוכל באותו יום, ויש אומרים שהשיעור הזה הוא לעני בלבד, אבל עשיר יתן לפי עושרו. \עיין כה"ח שם ס"ק נב ומשנ"ב כד\.
יד.
אי אפשר ללות תענית או לפדות בממון אחת מחמש תעניות או תענית שנגזרה על הציבור. אמנם אם ראשי הציבור גוזרים תענית, יכולים הם להודיע במפורש, כי מי שקשה לו יכול לפדות את תעניתו בממון \עיין כה"ח שם ס"ק נג ומשנ"ב ס"ק כב\.
טו.
תענית בה"ב - מי שנדר להתענות שני, חמישי ושני ולא קבע איזה ימים יתענה, מותר לו להחליף ולהתענות "חמישי שני וחמישי" אבל לא ימים אחרים, כי מסתמא היתה כוונתו להם מפני שהם "יומי דדינא" \שם ואחרונים\.
טז.
מי שמתענה תענית בה"ב \חמישי שני וחמישי\ שלאחר פסח ושלאחר סוכות, וכן בעשרת ימי תשובה, או ערב ראש חדש, ולא קבלו בשעת מנחה אלא שהוא מתענה מכוח המנהג, ואפילו כיוון בשעת עניית אמן על "מי שברך" - אם אירע ברית מילה או פדיון הבן או שאר סעודת מצווה - מצווה לאכול ואין צריך התרה, כי כל המתענה בימים אלו ולא קיבל עליו תענית במפורש על דעת המנהג הוא מתענה, והמנהג לא נתייסד להתענות במקום סעודת מצווה \רמ"א תקסח סע' ב\.
יז.
במקום שמותרין לאכול בסעודת מצווה, נפסק התענית לגמרי ומותר לאכול אחר כך גם בביתו, אבל קודם הסעודה אסור לאכול, רק אבי הבן ביום המילה והסנדק יכולים לאכול גם לפני הסעודה, כיוון שהוא כמו יום טוב להם \עיין משנ"ב תקסח ס"ק יח וכה"ח ס"ק מג\.
יח.
המתענה ביארצייט - של אביו או אמו ל"ע - יעשה תנאי בפעם הראשונה שמתענה, שאם יחול היארצייט בערב שבת יתענה רק עד אחרי ערבית של ערב שבת, ויתפלל מוקדם ויאכל כדי לא להכנס לשבת בתענית.
יט.
אם לא עשה תנאי כנ"ל והתענה אפילו פעם אחת בערב שבת עד צאת הכוכבים, גילה שכך היתה כונתו לקבל על עצמו, ואפילו אם אחר כמה שנים יפול יום היארצייט בערב שבת - יהיה חייב להתענות עד הלילה ולא יעזור לו תנאי. \שם\
כ.
אם לא עשה תנאי כנ"ל ועדיין לא חל היארצייט בערב שבת אלא רק ביום חול, יש אומרים \רש"ל בתשובה סי' ט'\ שצריך להתענות עד צאת הכוכבים אפילו בערב שבת. ויש אומרים \ט"ז ס"ק ג'\ שכל עוד לא התענה בערב שבת עד צאת הכוכבים לא קיבל כך על עצמו ויכול לעשות תנאי על כך \עיין מ"ב שם ס"ק כ"ב, וכה"ח ס"ק כ"ט ולדבריהם אפשר לסמוך על דעה זו בשעת הצורך\.
כא.
מי שרגיל להתענות בכל יארצייט - יכול להתענות אף אם לא קיבל עליו במפורש להתענות.
כב.
מדיני תענית יחיד - כל השרוי בתענית, לא ינהג עידונין בעצמו, ולא יקל ראש, ולא יהא שמח וטוב לב, כמו שכתוב "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו" \שו"ע תקסח ס"ע יב ולחונים עליו\.
כג.
בתענית יחיד מותר לאדם לרחוץ את פיו במים בשחרית \עיין שו"ע תקסז ס"ע ב\.
כד.
צניעות בתענית - המתענה ומפרסם את עצמו להתפאר - הוא נענש על כך. אבל אם מפצירין בו לאכול - מותר לגלות שהוא מתענה \תקסה וכה"ח ס"ק לו ומשנ"ב ס"ק יד\.
כה.
כתב המשנה ברורה מצוה לפרסם תעניתו בתענית ציבור כשרואה שצריך לחזק ענין הצום שילמדו ממנו לצום, ולא ח"ו לשם התפארות. ואם נצרך ח"ו לאכול מחמת חולי - לא יפרסם שאכל \כה"ח ס"ק לד\.
כו.
עננו בתענית יחיד - גם מי שמתענה תענית יחיד בין תענית נדבה בין תענית חלום, אומר בתפילת המנחה "עננו" ב"שמע קולנו" כמו בתענית ציבור. ואף על פי שהוא יחיד - אומרו בלשון רבים ולא ישנה ממטבע שטבעו חכמים \רמ"א תקסב סע' ב ועיין לרמ"א תקס"ה ומג"א וט"ז שם ס"ק א'\.
כז.
כל תענית שצריך לקבלו מבעוד יום ולא קיבלו - לדעת השו"ע לא יוכל לומר "עננו" בשומע תפילה אע"פ שהתענה. ולדעת הרמ"א יכול. \תקסב ס"ע ה\.
כח.
אכל בטעות - מי שאכל שלא בהיתר בתענית בין בשוגג בין במזיד, חייב להשלים ולהתענות עד סוף התענית גם לאחר האכילה \שו"ע תקסח סע' א\, וישאל שאלת חכם כמה תעניות עליו לצום על מנת לתקן את אשר עיות. ומכל שכן אם היה יום התענית מחמת נדר שצריך להשלים נדרו אחר כך.
כט.
אם אכל כזית אוכל או שתה רביעית משקה - לא יאמר "עננו" בתפילה בתענית יחיד.
ל.
עברה הצרה - יחיד שקיבל על עצמו להתענות על צרתו ועברה, או שמתענה בשביל חולה ונתרפא או ח"ו מת - צריך להשלים כל התעניות שקבל עליו \תקס"ט א\. וכן אם קבל עליו תעניות או שאר מצווה עד שיעשה בנו בר מצווה ומת הבן קודם לכן - צריך לקיים את נדרו עד השעה שהיה ראוי להיות בנו בר מצווה \עיין רמ"א יו"ד רכ סע' טו\.
לא.
אם נודע לו כי קודם שקיבל עליו להתענות כבר עברה הסבה הרי זו "קבלה בטעות" ואינו צריך להתענות \תקסט ס"ע א ב\.
לב.
אם קבלתו היתה בלשון תנאי כגון: "אם חולה זה יבריא אצום עשרה ימים" וכד' ומת החולה בר מינן - אינו חייב להתענות \עיין שו"ע סימן תקס"ט סעי' א', כה"ח שם א. יו"ד סי' ר"כ סעי' טו'\.
לג.
תענית חלום - יפה תענית עם תשובה לבטל חלום רע כאש לנעורת, ודווקא בו ביום. ומכל מקום אינו מחויב להתענות, דאמר שמואל "החלומות שוא ידברו", אבל מחוייב לעשות תשובה ולעסוק כל היום בתורה ותפילה. ואין מתענים תענית חלום, אלא רק על מקרים מיוחדים וראוי לאדם שלא ירגיל עצמו בתענית חלום ויתפלל אל ה' וירחמהו. ואם רוצה לצום ובפרט ביום שבת ישאל שאלת חכם. \עיין שו"ע רפח סע' ד, ה והחונים עליו\.
לד.
תענית שעות - אדם שלא קיבל עליו תענית ובאמצע היום שם ליבו לכך שלא אכל כלום באותו היום ורוצה להשלים את היום בתענית עד הערב ומקבל על עצמו לצום את שארית היום, הרי זה נקרא "תענית שעות".
לה.
לדעת הרמב"ן בתענית שעות מעין זו אומר בתפילת המנחה "עננו", שהרי קבל את התענית קודם שעות התענית, אך אם אכל ושתה בבוקר ואחר כך נמלך להתענות את שארית היום הרי זו "תענית שעות" שאין אומרים בו "עננו".
לו.
מי שקיבל עליו להתענות ולא פירט כמה שעות - חייב להתענות יום שלם עד צאת הכוכבים אפילו בערב שבת \שו"ע תקסב סע' ג\.
לז.
מי שקיבל עליו "תענית יחיד" ובשעה שקיבל עשה תנאי שמקבל תענית רק עד אחרי תפלת ערבית - יכול לאכול אחרי התפילה אפילו התפלל בפלג המנחה וסיים לפני השקיעה. ולדעת הרמ"א אפילו לא התנה יכול לאכול אחרי ערבית ורק טוב שיתנה שו"ע רמ"ט סעי' ד', ועיין מ"ב שם ס"ק כ"א, ועיין בה"ל שם ד"ה: "ויש אומרים\.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
