ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אורות ישראל המבואר
- פרק ה - אורות ישראל המבואר
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יוסף בן גרציה
צדקה עשה הקב"ה עם עולמו, מה שלא נתן כל הכשרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד, לא בארץ אחת, לא בדור אחד ולא בעולם אחד, כי אם מפוזרים הם הכשרונות, והכרח השלמות, שהוא כח המושך היותר אידיאלי, הוא הגורם להמשך אחרי האחדות המרוממה, המוכרחת לבא בעולם, והיה ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד. אוצר סגולת עולמים בישראל הוא גנוז. אבל כדי לאחד במובן כללי ג"כ את העולם עמם מוכרחים צדדי כשרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל, כדי שיושלמו ע"י העולם, וכל נדיבי עמים. ובזה יש מקום לקבלה שישראל מקבל מהעולם, וממילא פנויה היא הדרך כלפי ההשפעה, אלא שהקבלה היא מבחוץ וההשפעה מבפנים, כלומר פנימיות החיים שלמה היא בישראל, באין צורך להעזר משום כח זר בעולם, וכל שלטון-משרה בישראל מקרב פנימיות החיים הוא נובע, "מקרב אחיך - ממובחר שבאחיך", ולחיצוניות החיים מזדמן שצריך השלמה דוקא מבחוץ, "יפיפותו של יפת באהלי שם", "חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו", ומשפע פנימיות החיים כנסת ישראל היא רק משפעת ולא מקבלת, ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.
הרב פותח בתחילת הפסקה בכך שהקב"ה ברא את העולם בצורה כזו שגורמת לאנושות לרצות להיות מאוחדת ומחוברת. יש הבדל בסיסי בין התכונה הבסיסית של העולםלבין מה שיש בנפש האדם או בנפש העולם. בכל הבריאה יש תכונה של נינוחות ושמחה במה שיש בה. לאבן - טוב להיות אבן, אין לה תחושת חיסרון שאינה שייכת למשהו אחר. אולם באנושות יש מצד אחד תכונה בסיסית של רצון שאיפה לשלמות, , יש באדם איזה שהיא תכונה בסיסית של נטף של שלמות, הוא לא יכול להיות נינוח כל עוד יש משהו בעולם שהוא לא שייך אליו. ומאידך יש הכרה שלא כל השלמות נמצאת בי. זה מוליד תכונה בסיסית של נכונות לקבל מאחר. האדם לא מוכןלהתפשר ולהיות רק חלק. זה בעצם התיאור הבסיסי של בריאת האשה: מחד לא טוב היות האדם לבדו - לא טוב שהאדם יברא בצורה כזו שכל כשרונותיו אצלו, לא טוב שהאדם לא יהיה לו את הצורך לחפש משהו אצל מישהו אחר, זה היה גורם לאדם להיות ללא שאיפה להשתלמות, ולרצות ללמוד ולקבל יותר ממה שיש לו. קנאת איש מרעהו המוקד שבה זה ביחסים האישיים בין אחד לחבירו. השורש של מציאות זאת היא היות האדם נטף מהשלמות של הה' אחד המתגלה בהמון כוחות שיש בעולם. השייכות לה' אחד זה מה שדוחף את האדם להיות שייך לכל הכוחות, לכל השמות.
הקב"ה עשה חסד לעולם שלאדם אין את התחושה שיש לו הכל ובקלות האדם מזהה שבמשהו הוא טוב ובמשהו הוא לא וצריך סיוע מאחר. זה מה שגורם להמשכות אחד לשני ויכול לייצר תלות בעולם. מה שלא נתן כל הכשרונות במקום אחד, לא באיש אחד ולא בעם אחד, לא בארץ אחת, לא בדור אחד ולא בעולם אחד, כי אם מפוזרים הם הכשרונות, והכרח השלמות מה מושך משיכה חיובית בעולם כי רוצה את אותו שלמות שיש אצל חבירו שהאדם בא מהשלם ורוצה לחזור לשלם. זה המנוע הכי טהור שיש בעולם. הוא הגורם להמשך אחרי האחדות המרוממה.
ההקדמה הזו נכונה לגבי כל הכוחות שמתגלים בעולם - מה באמת מערכת היחסים בין ישראל לאומות העולם מחד עמ"י כביכול יש בו את השלמות ולא צריך את הגויים לשלמות -"אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך גוי אחד בארץ" האחדות הזו לא מכח לא מעזרת הגויים - זו התפיסה הבסיסית שלנו איך זה יוצר נקודת משיכה טובה בין ישראל לגויים איך יווצר נכונות לקבלה בין ישראל מהגויים. אם עמ"י לא יראה צורך לקבל מהגויים אז הוא לא ימשך לגויים ואז הגויים לא ימשכו לעמ"י. הקשר בין עמ"י לגויים לא יכול להיות חד צדדי . אין כאן רק "פטנט" כיצד לגרום לגויים להיות ניזונים מעם ישראל. יש כאן סדר אלוקי שבונה עולם בו לכל אחד מהאומות יש תפקיד בעולם הזה. רק כך ניתן ליצור משיכה בין ישראל לגויים.
אבל כדי לאחד במובן כללי ג"כ את העולם עמם מוכרחים צדדי כשרונות מיוחדים להיות חסרים בישראל, כדי שיושלמו ע"י העולם, וכל נדיבי עמים. הדרך היחידה ליצור את נקודות החבורים בין ישראל לגויים חייבה את זה שלא כל הכשרונות נמצאים בעמ"י.
הרב מיד מסייג אל תחשבו שיש משוואה עמ"י מקבל דברים אחרים מהאומות והגויים מישראל משהו אחר. אלא הקבלה היא מבחוץ - עמ"י מקבל מהגויים רק דברים שבאים מבחוץ וההשפעה מבפנים. מבחוץ - זה הכרחי החיים המעשיים מה שמסגרות החיים הצרכים הקיומיים איך יוצרים עולם שמצליח לתפקד מבחינה תועלתית הכי טוב. מבפנים זה הצד הרוחני שבעולם. כאן הרב עומד על ההבדל בין האסטטיקה והאתיקה.
באסטטיקה יש גם התייחסות לצד הרוחני שבחומר - איך החומר מופיע. האסטטיקה מתעסקת כיצד להלביש את העולם. האסטטיקה קשורה לרוח. יש יופי שמצליח להביא לידי ביטוי את עולם המוסר ויש יופי שנוגד את העולם הפנימי. מבחינה זו יש צורך שהגויים יהיו מושפעים מאיתנו מבפנים. כך הם ידעו ביתר כישרון להלביש בלבושים נכונים את הנשמה הפנימית.
האטיקה - זה המוסר, תורת הטוב והתגלותו. התוכן הפנימי יכול לבוא לידי ביטוי בלבושים חיצוניים. לשם כך עם ישראל צריך את כשרונות הגויים.
אם כל העולם שלנו היה רק עולם סגולי גרעיני שלא צריך להתפשט ולהתגלות בכל מדרגות החיים אז הוא לא היה תהליך של השתלמות מכוח ירידת האור לעולם הזה. לאדם יש רעיון או אידיאל וכיצד הוא יבוא לידי ביטוי בעשיית לבושים בפיתוח המלאכה זנים חדשים בעולם כל הצדדים הללו הם כשרונות שיש מצבים שהם מצויים יותר בגויים מאשר שבישראל ואז יש דו שיח של קבלה והשפעה .
בפסקה ג' הרב ידבר על ההבחנה בין עולם המעשה לעולם הרוח אולם כאן ההבדל הוא בין האתיקה לאסטטיקה.
השאלה אם יש משהו בגויים שאין בעמ"י. הרב אמר שיש משהו בסיסי מחוייב ממבנה העולם שכן יש משהו שנמצא בגויים שצריך לקבל ממנם. בכל דבר בעולם יש נקודה אלוקית שהיא נטף מהשלמות שיש במציאות, זה הכח המושך היותר אידיאלי לא משיכה אחד לשני לשם איזה עניין חולף אלא משיכה אחרי דבר שהוא יותר אידיאלי, עצמי - לא חולף.
אם אנו שואלים אם יש סיכוי שהעולם יגיע לשלמות? התשובה היא שזה הכרח וזה מביא לביטחון שהעולם יגאל ויתגלה באיחוד של כל הכוחות והם יתבשמו אחד מהשני.
הרב מוסיף כאן התבוננות בנוגע לשלטון בישראל. למרות שעמ"י הוא עם מיוחד שהיינו יכולים לומר שענייני השלטון ניתן ללמוד מהגויים. השלטון לכאורה נועד לתת מענה לצרכים הקיומיים של האדם. אולם כל זאת רק בשלטון אצל הגויים. בעם ישראל השלטון בא מהפנים החוצה. השלטון בישראל נועד בכדי להלביש את תורת המוסר הפנימית של עם ישראל. המלך נקרא ליבם של ישראל. הרב עושה פה הבחנה בין כוחות שקשורים יותר להתגלות של חיצוניות החיים ובזה אמרנו שני דברים - מה שנצרך לחיים הקיומיים הטבעיים הגשמיים למה שנצרך לחיים הקיומיים. אך בגלל התוספת של יפיפותו של יפת מדובר גם על האסטטיקה של החיים - המידות או הציורים של איך העוה"ז מתגלה בלבושים וציורים הם יהיו לבוש מתאים לרעיון הפנימי וזה צריך כשרון. התפקיד של המלך לבנות ולבסס את האידיאל הפנימי שבעמ"י ובגלל זה צריך "מקרב אחיך".
האם אנו אומרים שבמקרה שאין אפשרות אחרת אנו נשים מלך גוי האם יש שימור בחינה בסיסית או שלא? החידוש הוא שבעמ"י שאפילו שכשהשלטון בא מבחוץ המהות הוא מבפנים. כאן הרב רומז שהדרך שעם ישראל יקבל מהגויים לא יהיה בכך שהוא יתן לגויים לתפקד במקומו בדברים חיצוניים. ההשפעה היא בדרך של מרחק. עם ישראל יכול לאמץ אל קירבה את הכשרונות של הגויים.
האם יש צורך בגויים לעתיד או לא? נראה שגם לעתיד יהיה צורך בגויים.
באופן פשוט גם בעתיד ישאר פער בין הגויים לישראל. האם עמ"י צריך את הגויים כל הזמן? כן, כי יש ברית ויש צורך בהשלמה ומשיכה אחד לשני.
הרב ש. יוסף וייצן
רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל.
נתיבות עולם - הרב ש. יוסף וייצן אהבת הדומה והשונה - הרחבת החיים והעשרתם
נתיב אהבת ה' למהר"ל, פרק א' (2)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
