ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- הלכות חנוכה
- הלכות חנוכה - הרב אליהו
- ספריה
- הלכות חגים
- חנוכה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
א.
צָרִיךְ לְהַדְלִיקָהּ בִּמְקוֹם הֲנָחָתָהּ (שו"ע תרעה ס"ע א משנה ברורה וכף החיים שם). וְאִם הִדְלִיקָהּ בַּבַּיִת וְהוֹצִיאָהּ לָחוּץ, וַאֲפִלּוּ אִם הֱזִיזָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, צָרִיךְ לְכַבּוֹתָהּ וְלַחְזֹר וּלְהַדְלִיקָהּ בִּמְקוֹמָהּ בְּלֹא בְּרָכָה. וְלָכֵן אִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹלֶה וְשׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לָקוּם, לֹא יָבִיאוּ לוֹ נֵרוֹת לְהַדְלִיקָם לְיַד מִטָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ יְשִׂימוּם בִּמְקוֹמָם, אֶלָּא יַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ שֶׁיְּבָרֵךְ וְיַדְלִיק בִּמְקוֹם הֲנָחָתָהּ, אוֹ שֶׁהַחוֹלֶה יְבָרֵךְ וְתֵכֶף וּמִיַּד יַדְלִיק הַשָּׁלִיחַ בִּמְקוֹם הֲנָחָתָהּ (בן איש חי וישב ו'), וְעָדִיף שֶׁאִשְׁתּוֹ תַּדְלִיק וּתְבָרֵךְ.
ב.
טוֹב שֶׁיַּדְלִיק אֶת רֹב הַפְּתִילָה, בֵּין כְּשֶׁמַדְלִיק בְּשֶׁמֶן וּבֵין בְּנֵרוֹת כִּי הַדְלָקָה עוֹשָׂה מצווה (עיין סימן רסד ס"ע ח).
הלכות חנוכה - הרב אליהו (10)
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
3 - דיני הדלקת הנרות וסדר הברכות
4 - דיני הנרות לאחר ההדלקה
5 - דינים נוספים הקשורים לחנוכה
טען עוד
ג.
מֻתָּר לְהַדְלִיק בַּפְּתִילָה שֶׁהִדְלִיק בָּהּ אֶתְמוֹל, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁרָצוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי הָאֵשׁ נִתְפֶּסֶת הֵיטֵב אוּלָם יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמצווה לְהַחְלִיף וּלְהַדְלִיק כָּל יוֹם בִּפְתִילָה חֲדָשָׁה כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּמִּקְדָּשׁ. וּלְמַעֲשֶׂה יַעֲשֶׂה אָדָם בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה כָּבוֹד יוֹתֵר לְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת, לְפִרְסוּם הַנֵּס וּלְחִבּוּב הַמצווה (עיין שו"ע תרעג ס"ע ד כף החיים ומשנה ברורה שם).
הדליקה וכבתה
ד.
אִם הִדְלִיק וְכִבְּתָה הָרוּחַ אֶת הַנֵּרוֹת, אִם הֱנִיחָהּ בְּמָקוֹם שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת רוּחַ - לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָה, וְצָרִיךְ לְהָנִיחָהּ בַּמָּקוֹם הָרָאוּי וְיַחְזֹר וְיַדְלִיקֶנָּה בְּלֹא בְּרָכָה, אֲבָל אִם הֱנִיחָהּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מְנַשֶּׁבֶת הָרוּחַ וְכָבְתָה יָצָא יְדֵי חוֹבָה, וְאֵין צָרִיךְ לָשׁוּב וּלְהַדְלִיקָהּ. וְהַמַּחְמִיר לְהַדְלִיקָהּ יַדְלִיקֶנָּה בְּלֹא בְּרָכָה וּבָּרוּךְ יִהְיֶה. (בן איש חי וישב אות ט', מגן אברהם, ועיין גר"א ועיין כנה"ג ולעומתו דברי המאירי שמה שאינו ראוי להדליק כלל, אין להדליק בו בחנוכה ועיין משנה ברורה תרעג סעיף קטן כה)
ה.
אִם בָּא לְתַקְּנָהּ וְכָבְתָה בְּשׁוֹגֵג - אֵינוֹ חַיָּב לְהַדְלִיקָה שֵׁנִית, וְטוֹב לְהַדְלִיקָה בְּלִי בְּרָכָה. וְאִם כִּבָּה אֶת הַנֵּרוֹת בְּמֵזִיד בְּתוֹךְ זְמַנָּם - חַיָּב לַחְזֹר וּלְהַדְלִיקָהּ שֵׁנִית לְלֹא בְּרָכָה. (שו"ת הרשב"א, מדיוק לשונו שכתב: "בשוגג" ועיין שו"ע תרעג ס"ע ב)
ו.
הִדְלִיקָהּ אַחַר פְּלַג הַמִּנְחָה בְּמָקוֹם שֶׁרוּחַ אֵינָהּ מְצוּיָה וְכָבְתָה לִפְנֵי צֵאת הַכּוֹכָבִים, בְּיוֹם חוֹל יַחְזֹר וְיַדְלִיק בְּלֹא בְּרָכָה, וּבְעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁכֻּלָּם מַדְלִיקִים לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה - אֵינוֹ חַיָּב לְהַדְלִיק. (יֵש הַחוֹלְקִים וְאוֹמְרִים שֶׁאִם כָּבְתָה לִפְנֵי שֶׁהָאִישׁ קִבֵּל שַׁבָּת אוֹ אִם אִשָּׁה מַדְלִיקָה, וְכָבְתָה לִפְנֵי שֶׁהִדְלִיקָה נֵרוֹת שַׁבָּת - חַיָּבִים לַחְזֹר וּלְהַדְלִיק. וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה מַחֲלֹקֶת - טוֹב לַחְזֹר וּלְהַדְלִיק לְלֹא בְּרָכָה ועיין שו"ע תרעג ס"ע ב משנה ברורה סעיף קטן כז).
ז.
בְּמִקְרים אֵלוּ שֶׁבַּעַל הַחִיּוּב מַדְלִיק בְּלִי בְּרָכָה - גַּם אִם אָדָם אַחֵר מַּדְלִיק בִּשְׁבִילוֹ מַדְלִיק בְּלִי בְּרָכָה.
ח.
אִם כְּבָר הִדְלִיקָה הָאִשָּׁה נֵרוֹת וְקִבְּלָה שַׁבָּת וְהִיא זֹאת שֶׁמַּדְלִיקָה בַּבַּיִת גַּם נֵרוֹת חנוכה - יְכוֹלָה לוֹמַר לְאָדָם אַחֵר שֶׁלֹּא קִבֵּל שַׁבָּת לְהַדְלִיק בִּשְׁבִילָהּ. וְכֵן גֶּבֶר שֶׁקִּבֵּל שַׁבָּת יוּכַל לוֹמַר לְאָדָם אַחֵר שֶׁלֹּא קִבֵּל שַׁבָּת לְהַדְלִיק בִּשְׁבִילוֹ. וּבְמִקְרֵה זֶה שֶׁבַּעַל הַחִיּוּב שָׁכַח כְּלָל לְהַדְלִיק נֵרוֹת חנוכה וְנִזְכַּר אַחֲרֵי קַבָּלַת שַׁבָּת בִּזְמַן שֶׁעוֹד אֶפְשָׁר לְהַדְלִיק - יֹאמַר לְאַחֵר שֶׁלֹּא קִבֵּל שַׁבָּת שֶׁיַּדְלִיק בִּשְׁבִילוֹ נֵרוֹת חנוכה בִּבְרָכָה ( ועיין שו"ע רסג ס"ע יז).
זמן ההדלקה
ט.
זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת חנוכה הוּא מִיָּד בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים (כ18 - 20 דַּקּוֹת אַחֲרֵי הַשְׁקִיעָה), אַף שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית. וְאִם לֹא הִדְלִיק אָז, יַדְלִיק בְּתוֹךְ חֲצִי שָׁעָה מִצֵּאת הַכּוֹכָבִים. וּבִזְמַן זֶה יָכוֹל לְהַדְלִיק בִּבְרָכָה אַף שֶׁמַּדְלִיק בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהוּא לְבַדּוֹ. (בן איש חי וישב אות ז')
י.
וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לְהַדְלִיק עִם הַשְּׁקִיעָה (כשיטת הרמב"ם והגר"א - עיין הרמב"ם פ"ד ה"ה, ובמ"מ שציין לשבת כ"ג ע"ב שאמרה "תנא ובלבד שלא יאחר" והוא מפרשה בנר חנוכה, ועיין לגר"א תרע"ב סעיף קטן ד'). וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁתִּהְיֶה כַּמּוּת מַסְפִּיקָה שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁיּוּכַל לִדְלֹק חֲצִי שָׁעָה אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים (ועיין מ"ב תרע"ב סעיף קטן א').
יא.
הִגִּיעַ זְמַן הַהַדְלָקָה, אָסוּר לֶאֱכֹל אוֹ לִלְמֹד, וְאִם הִתְחִיל - פּוֹסֵק. (בן איש חי ז'). וְכַחֲצִי שָׁעָה לִפְנֵי הַהַדְלָקָה יָכוֹל לִלְמֹד אִם יֵשׁ מִי שֶׁיַּזְכִּיר לוֹ לְהַדְלִיק בַּזְּמַן וְנוֹהֲגִים לְהַחְמִיר.
יב.
עָבַר זְמַן הַהַדְלָקָה יָכוֹל לְהַדְלִיק בִּבְרָכָה רַק אִם אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת עֵר, וְאִם אֵין מִישֶׁהוּ אַחֵר עִמּוֹ - יַדְלִיק בְּלֹא בְּרָכָה (שָׁם ז'). אָמְנָם אִם מַדְלִיק בְּפֶתַח בֵּיתוֹ אוֹ בַּחַלּוֹן הַסָּמוּךְ לָרְחוֹב, וְחַלּוֹן בֵּיתוֹ בְּתּוֹךְ עֲשָׂרָה מֶטֶר מֵהַכְּבִישׁ, וְיֵשׁ שָׁם עוֹבְרִים וְשָׁבִים יָכוֹל לְהַדְלִיק בִּבְרָכָה עַד עַמּוּד הַשַּׁחַר. (אַחֲרוֹנִים, וּלְדַעַת הָרַמְבָּ"ם אֵין לְהַדְלִיק אַחַר חֲצִי שָׁעָה אַף בְּלֹא בְּרָכָה וּלְדַעַת הַגְּרָ"א יַדְלִיק בְּלֹא בְּרָכָה - ועיין ב"י מש"כ על הטור שלא היה צריך להעמיד את הרמב"ם והרא"ש כחולקים, ובדברי הבן איש חי צ"ל שלא חשש לסב"ל כיון שכך היה המנהג, ועיין מ"ב סעיף קטן י"א, כף החיים סעיף קטן כ"ו משם פר"ח לענין ברכה, וכן מחבר סעיף קטן ב' ומשמע לדעתו שכך היה המנהג, ועיין ברמ"א שאף המדליקים בפנים, לכתחילה יש להם לחוש ל"עד שתכלה רגל").
תְּפִלָּה וְהַדְלָקָה - אֶיזוֹ מֶהֵן קוֹדֶמֶת?
יג.
הַנּוֹהֲגִים לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה אַחֲרֵי הַשְּׁקִיעָה מִיָּד, יִתְפַּלְּלוּ וְאַחַר כָּךְ יַדְלִיקוּ. הַמִּתְפַּלְּלִים עַרְבִית בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים, בַּחנוכה יַדְלִיקוּ נֵרוֹת חנוכה בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלְּלוּ עַרְבִית, שֶׁעִקַּר מִצְוַת הַהַדְלָקָה הִיא בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים, וּלְהִתְפָלֵל אֶפְשָׁר גַּם מְאֻחָר יוֹתֵר. (וְאַף שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּתְפַּלְּלִים עַרְבִית לִפְנֵי הַהַדְלָקָה - אָנוּ לֹא נוֹהֲגִים כֵּן - עיין מ"ב סעיף קטן א', בירור הלכה שם, כף החיים סעיף קטן ה).
יד.
הַנּוֹהֲגִים לְהַדְלִיק עִם הַשְּׁקִיעָה כְּדַעַת הַרַמְבָּ"ם וְהַגְּרָ"א - יַדְלִיקוּ וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלְּלוּ עַרְבִית. וּבְכָל אֹפֶן לֹא יְאַחֲרוּ לְהַדְלִיק בִּגְלַל הַתְּפִלָּה.
שִׁעוּר הַזְּמַן שֶׁהַנֵּרוֹת יִדְלְקוּ
טו.
צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁתִּהְיֶה כַּמּוּת מַסְפֶּקֶת שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁיּוּכַל לִדְלֹק לְפָחוֹת חֲצִי שָׁעָה. וְאִם מַדְלִיק בְּנֵרוֹת יָשִׂים לֵב שֶׁיִּהְיוּ הַנֵּרוֹת גְּדוֹלִים שֶׁיְּכוֹלִים לִדְלֹק לְפָחוֹת חֲצִי שָׁעָה. וטוב שיהיה בהם להדליק יותר מהשיעור (אך לא יהיו הנרות ארוכים מדי - עיין מ"ב תרע"ב סעיף קטן ו', כף החיים שם סעיף קטן ח"י)
טז.
אִם בִּשְׁעַת הַהַדְלָקָה לֹא הָיָה בָּהּ שֶׁמֶן כַּשִּׁעוּר, לֹא יַדְלִיק עַד שֶׁיּוֹסִיף שֶׁמֶן. וְאִם בֵּרֵךְ וְהִדְלִיק וְאַחַר כָּךְ רָאָה שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ שֶׁמֶן כַּשִּׁעוּר, יְכַבֶּה אֶת הַנֵּר, יוֹסִיף שֶׁמֶן וְיַחְזֹר וְיַדְלִיק בְּלֹא בְּרָכָה כִּי "הַדְלָקָה עוֹשָׂה מצווה" (בן איש חי וישב ח' - ועיין שו"ע תרע"ה ב' פר"ח שם ומש"ז תרע"ה ג' משנה ברורה סעיף קטן ח).
יז.
אִם יוֹדֵעַ שֶׁלֹא יוּכַל לְהַדְלִיק בִּזְמַנָּהּ כנ"ל, רַשַּׁאי לְהַקְדִּים וּלְהַדְלִיק מִפְּלַג הַמִּנְחָה, בִּתְנַאי שֶׁיִּתֵּן בָּהּ שֶׁמֶן כְּשִׁעוּר שֶׁיִּדְלֹק עַד כַּחֲצִי שָׁעָה אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְעָדִיף לְהַדְלִיק מִפְּלַג הַמִּנְחָה מֵאֲשֶׁר לְאַחֵר אֶת זְמַנָּהּ חֲצִי שָׁעָה אַחֲרֵי צֵאת הַכּוֹכָבִים. אֲבָל לִפְנֵי פְּלַג הַמִּנְחָה לֹא יַדְלִיק, וְאִם הִדְלִיק לִפְנֵי פְּלַג הַמִּנְחָה יַחְזֹר וְיַדְלִיק שֵׁנִית בִּבְרָכָה. (בן איש חי וישב ח').
יח.
מי שהדליק וכבו הנרות בשוגג ואינו חוזר להדליקם, לא יכניס החנוכיה הביתה עד שיעבור זמן ההדלקה, מפני חשד הרואים (כף החיים)
באילו נרות מותר להדליק?
יט.
מצווה מִן הַמֻּבְחָר לְהַדְלִיק בְּשֶׁמֶן זַיִת, וְאִם אֵין לוֹ יַדְלִיק בְּשֶׁמֶן אַחֵר, וְאִם אֵין לוֹ שֶׁמֶן אוֹ שֶׁרֵיחַ הַשֶּׁמֶן מַפְרִיעַ לוֹ, יַדְלִיק בְּנֵרוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה אוֹ פָּרָפִין (שו"ע וְהָרָמָ"א תרע"ג א - ועיין עטרת זקנים סי' תרע"ג, וכף החיים שם סעיף קטן ח"י).
כ.
כָּל מַאֲכָל שֶׁהֵנִיחוּהוּ תַּחַת הַמִּטָּה אפילו צרור וחתום שׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ רָעָה, וְלָכֵן שֶׁמֶן שֶׁהֵנִיחוּהוּ תַּחַת הַמִּטָּה נֶאֱסַר לַאֲכִילָה, וְנִמְאַס גַּם לְמצווה מִשּׁוּם בִּזְיוֹן מצווה (בן איש חי י"ב תול"ש ק"ח).
כא.
אִם הֵנִיחוּ תַּחַת הַמִּטָּה נֵרוֹת רְגִילִים אוֹ נֵרוֹת שַׁעֲוָה אוֹ שֶׁמֶן שֶׁטַּעֲמוֹ מַר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה - לֹא שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם רוּחַ רָעָה וּמֻתָּר לְהַדְלִיק בָּהֶם (שם).
כב.
אֵין לְהַדְלִיק קְצָת נֵרוֹת בְּשֶׁמֶן וּקְצָת בְּשַׁעֲוָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים הִדְלִיקוּ יַחַד, וְלָכֵן טוֹב שֶׁהַנֵּרוֹת יִהְיוּ שָׁוִים בְּגָדְלָם, מַרְאָם וּמִינָם, מִשּׁוּם הִדּוּר מצווה, וְטוֹב שֶׁנֵּר הַשַּׁמָּשׁ יִהְיֶה שׁוֹנֶה מִשְּׁאָר הַנֵּרוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁאֵינוֹ מִכְּלַל נֵרוֹת חנוכה (שָׁם י"ג).
כג.
לכתחילה ראוי שלא להדליק בנפט או בזפת משום שריחם רע.
כד.
אם ברור שהשמן או הפתילה לא יבערו טוב - אין להדליק בהם כלל (עיין מ"ב תרע"ג כ"ה).
כה.
טוב שידליק בשמן זית הראוי לאכילה ולא "בשמן זית למאור", שאפשר שיש בזה מן הזלזול להדליק בשמן פגום, אך עכ"פ שמן זה עדיף על שמן שומשין וכד', שאינם מזיתים, משום שלמעשה גם "שמן למאור" ראוי לאכילה ורק משום שמירת יתר משרד הבריאות פוסלו לאכילה.
כו.
טוב שכל אחד יטרח לו לעשות מנורה יפה כפי כוחו, וכן הנרות יעשם יפים (מ"ב סי' תרע"ג)
כז.
מותר להדליק נרות חנוכה בשמן של שמיטה, ויש אוסרים מטעם שמפסיד את השמן (רדב"ז על פאת השולחן פ"ה הלכ' ט' כרם ציון עמ' נ"ב, ספר השמיטה עמ' ל"ב, ועיין מנחת שלמה ח"א סי' מ"ב, ועיין גמרא בכורות דף י"ב ע"ב, ולעומתם עיין רמב"ם שמיטה ויובל פ"ה הלכ' א', ובכסף משנה שם וכן הלכות ב' ג' הלכ' תרומה פי"א הלכ' ח"י).
כח.
נוהגים להשתמש להדלקה בשמן שנותר בנר מיום אתמול ובענין הפתילות יש המדליקים בשל אתמול ואומרים שהוא נוח יותר להדלק, ויש נמנעים מטעם שבמקדש לא היו עושים כן. (עיין רמב"ם הלכ' תמידין ומוספין פ"ג הלכ' י"ב, שו"ע תרע"ד ד' מ"ב סעיף קטן ל"ז כף החיים סעיף קטן ע"א וע"ב, מ"ב תרע"ז י"ז)
נוּרוֹת חַשְׁמַל
כד.
אֵין לְבָרֵךְ עַל חֲנֻכִּיָּה עִם נוּרוֹת חַשְׁמַל, וְאֵינוֹ יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָה (כף החיים תרע"ג י"ט). אַף עַל פִּי כֵּן, מִשּׁוּם פִּרְסוּמֵי נִסָּא, מצווה לְהַדְלִיק בִּמְקוֹמוֹת צִבּוּרִיִּים בַּחֲנֻכִּיָּה עִם נוּרוֹת חַשְׁמַל, וְלֹא יְבָרֵךְ עָלֶיהָ (אַחֲרוֹנִים).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
