ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שער לדין
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עזרא בן מעתוק הכהן
עסקנו בעבר בשאלה מהו הזמן הקובע להתחלת חיוביו של שומר. ראינו שהגמ' במסכת כתובות (לד:) ובבא קמא (קיב.) מביאה שתי לישנות בענין. ללשון אחת שעת החיוב היא תחילת השמירה וללשון השניה שעת החיוב היא שעת הנזק שאירע לפקדון.
להלכה, פסקו רוב הראשונים שהחיוב חל בשעת הנזק, ורק אז מתחיל שעבוד נכסי השומר, אך הרמב"ם פסק שתחילת השמירה היא שעת החיוב, אז מתחיל שעבוד הנכסים.
היה מקום לומר שהמחלוקת תלויה בשאלת חובת ההשבה, שהרי, אם ישנה חובת השבה - מסתבר שהיא חלה כבר בשעת ההפקדה, כדעת הרמב"ם. אך אם אין חובת השבה - אין החיוב מתחיל אלא כאשר קורה לפקדון נזק, אז נוצר חיוב כספי.
אולם, הש"ך (חושן משפט סי' רצא סקמ"ד) כתב שגם לראשונים הפוסקים שאין שעבוד משעת ההפקדה מ"מ ישנה חובת השבה, אלא שכל עוד החפץ קיים אין מקום לשעבוד נכסים שהרי החובה היא להשיב את החפץ עצמו. רק כאשר החפץ נזוק אז "מתורגמת" חובת השבת החפץ לחוב כספי ואז משתעבדים הנכסים להשבה. לכן נוקט הש"ך שכאשר השומר מסופק אם הוא חייב או פטור (כגון שאינו יודע אירע אונס או גניבה ואבידה) חל דין של "איני יודע אם פרעתיך", וחייב, כמו שנתבאר בגליונות הקודמים.
לעומתו טוען "קצות החושן" (סימן ש"מ סק"ד) שאין על השומר חובת השבה כלל והחיוב שנוצר בשעת הנזק הוא חיוב חדש ולכן לדעת רוב הראשונים חל החיוב רק בשעת הנזק והרי זה בגדר "איני יודע אם נתחייבתי" ופטור כאשר הוא מסופק מה קרה לחפץ.
במחלוקת זו, שנתבארה בגליונות קודמים, אנו רואים שהש"ך סובר שישנה חובת השבה בשומרים וקצות החושן חולק על כך.
נביא דוגמאות נוספות המושפעות מעקרון הזה.
בסי' ש' דן השו"ע במקרה הבא: שנים הפקידו כסף אצל שומר. זה הפקיד מאתיים, וזה הפקיד מאה, ובשעת ההחזרה כל אחד טוען שהוא הפקיד מאתיים, והשומר - איננו זוכר.
פסק השו"ע שכאשר לא היה מוטל על השומר לזכור מי הפקיד מאתיים (כגון שהפקידו אצלו ביחד) אין הוא חייב אלא מאה לזה ומאה לזה, והשאר "יהא מונח עד שיבא אליהו".
לעומת זאת, בסימן רכ"ב פוסק השו"ע שאם קנה מקח מאחד מחמשה בני אדם ואינו זוכר ממי - - מניח התשלום ביניהם, ואם בא לצאת ידי שמים (מידת חסידות) ישלם לכל אחד מהם.
קצות החושן (חו"מ סימן ש' סק"א) שואל מדוע לגבי שומרים אין מידת חסידות לשלם מאתיים לכל אחד כמו במקח?
ומתרץ לפי דרכו, שבמכירה יש על הקונה חובה אישית ("חובת גברא") לשלם למי שמכר לו. לכן מדת חסידות לשלם מספק, לכולם. אך על השומר אין חובת השבה לבעלים, אלא יש לו חובת שמירה, וכשמסיים לשמור יבוא הבעלים ויקח את שלו. לכן הויכוח שבין שני המפקידים איננו נוגע לשומר כלל! על כן על שומר אין חובה אפילו ממדת חסידות להחזיר לשניהם.
במקרה הבא, נביא דוגמא בה נראה שאין חובת השבה בשומרים, לפי דעת בעל "נתיבות המשפט".
שבועת "מודה במקצת" היא חיוב מן התורה על מי שהודה במקצת התביעה שכנגדו. נתיבות המשפט (חושן משפט סי' פ"ז סק"א) טוען שאין שבועת מודה במקצת, כאשר אחד טוען ששתי הפרות הרועות במרעה הן שלו והשני מודה שאחת שלו ואחת של חבירו.
סיבת הדבר היא שאין כאן תביעה שאדם תובע את חבירו באופן אישי, אלא שיש דיון על הפרות, שבועת מודה במקצת נאמרה, רק כאשר ישנה תביעה אישית, כגון בהלוואה או פקדון. הרי לנו שנתיבות המשפט סובר שישנה חובת השבה על השומר.
בגמרא אכן מפורש בכמה מקומות שישנה שבועת מודה במקצת בפקדון, ולכן נראה שהקצות יחלוק על הנחת היסוד של הנתיבות, ויסביר שיש שבועת מודה במקצת גם כאשר אין תביעה אישית, שהרי לשיטתו גם בפקדון אין תביעה אישית על השומר.
נביא דוגמה נוספת שבה, הש"ך פוסק לשיטתו, שיש חובת השבה בשומרים. בגמ' (ב"ק קיח.) נאמר: "מלווה ניתנה ליתבע בכל מקום אבידה ופקדון לא ניתנו להיתבע אלא במקומן".
כך פסק השו"ע (חו"מ סי' רצ"ג סעיף א) - אין המפקיד יכול לתבוע הפקדון אלא במקום שהפקידו..." וטעם הדבר משום שהפקדון קיים, וזכותו של הנפקד לומר שהשאיר אותו במקום בו קיבל אותו. (אמנם, אם הפקדון נמצא איתו עכשיו כאן - עליו להחזירו, גם אם אין זה במקום ההפקדה).
האחרונים התקשו, בהסבר היסוד עליו בנוי דין זה?
הרי אם הפקדון אינו נמצא כאן, לא יוכל השומר להחזירו גם אם יהיה חייב!
הש"ך (סק"א) מסביר שאם היתה חובה על השומר להחזיר את הפקדון בכל מקום, היה עליו לתת חפץ כעין החפץ שהופקד (גם אם הפקדון עצמו איננו כאן) ולכן חידשה הגמרא שאין עליו חובת השבה אלא במקום הפקדה.
תירוץ זה בנוי על ההנחה שאכן יש על השומר חובת השבה ואם אינו יכול כרגע להשיב את החפץ - יתן חפץ חלופי, אלא שאין חובה כזאת שלא במקום ההפקדה.
נמצאנו למדים שלדעת הש"ך ונתיבות המשפט יש חובת השבת הפקדון בשומרים ולדעת הקצות אין חובה כזאת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
