עדיין לא ברור, הרי גם בזה יש הנאה - הפגת השיעמום. מתי אם כך יהיה מותר לטלטל כאשר זה נעשה לצורך "הנאה מעצם הטלטול וההתעסקות בכלי"? כלומר מהי בדיוק הגדרת ההבדל?

אדגיש שאין כוונתי להפגת שיעמום על ידי משחק שמחשיבים אותו כמשחק ובאים בכוונה תחילה לשחק בו, שזה נחשב צורך ומותר, אלא כוונתי לכך שהידיים עסקניות הן ומתעסקות בכך כמעט בלי שימת הלב. דבר זה אינו חשוב צורך ושימוש ממשי בחפץ. אביא את לשון הבן איש חי לפרשת מקץ שנה שניה אות א: "אסור לטלטל כלים מכאן לכאן אם אין לו צורך בטלטול זה כלל, כי אם ידיו עסקניות הם בעסק שלא לצורך, כיוון דאין לו הפרש אם מונח בצד זה או בצד אחר". כעין זה כתב ערוך השולחן סי' שח סע' טו, ונראה שאף הרחיב במעט את ההיתר: "כגון דאינו אלא כמתעסק בעלמא, אך אם יש לו שום תענוג במה שמטלטלו מותר". ועין בשלמי יהונתן סי' שח ס"ק יג אות ה שדן בכך בהרחבה ומוכיח שהמשנה ברורה מחמיר יותר (סי' שח ס"ק כא) ומצריך צורך ממשי יותר ולא תענוג, ולדעתו צורך משמעותו מחמה לצל או שרוצה להשתמש בגופו אך יכול להשתמש גם בכלי אחר (בכלי שמלאכתו לאיסור אוסר זאת). בברכה,