אני מנסה להתחקות אחרי ההיסטוריה של אמירת "חזק" בסיום קריאת אחד מחמשת החומשים. ראיתי מקורות וטעמים מעניינים למנהג זה, אך טרם מצאתי את התקופה בה החלו במנהג זה. אודה מאוד למי שיענה לי אודות ההתחלה - אם יש מקורות לכך, מה טוב. בברכת "חזק וברוך".

אינני יודע מתי ממש התחילו, אבל זה בודאי מנהג קדום. מצינו בתלמוד שכשמישהו היה מסיים מסכת היה עושה יום טוב וסעודת מצווה ושמחה. התורה נותנת עוז וחיזוק בסיומה שיכול לחזור שוב מיד מהתחלה. ביהדות אין דבר כזה שסיימו את הכל ואין מה ללמוד אלא צריך לחזור שוב ושוב, ולכן בשמחת תורה מסיימים ומיד מתחילים שוב מבראשית. התורה נותנת חיזוק וצריך בה התחזקות, כמו שמצינו בגמרא שמונה את התורה כאחד מהדברים הצריכים חיזוק.