הרב נשאל מה מברכים על קוגל שאוכלים בשבת בבוקר לאחר הקידוש בבית של ראש ישיבה כלשהו. והרב ענה שזה תלוי בכמות שאוכלים ועדיף שלא לאכול הרבה כדי שלא להכנס לספק. השאלה היא: תהליך הבישול של קוגל מתחיל בבישול האיטריות, והרי על בישול תמיד מברכים בורא מזונות ולא משנה הכמות. האם אפיית האיטריות אחרי בישולם במים נותן להם הגדרה של מאפה שמחייב ברכת המוציא מעל כמות מסויימת?

כיוון שלבסוף אופים את האיטריות ובלי לאפות אותם לא היה הקוגל מוכן והאפיה היא התהליך האחרון שלו אז הוא נחשב אפוי, ולפי חז"ל אפוי הוא כמו לחם אם אוכלים ממנו כמות שקובעים עליה סעודה, ואם אדם אוכל כמות גדולה כזו שיכול לאוכלה כדי לשבוע כאורחת ערב יצטרך ליטול ידים ולברך המוציא וברכת המזון, ולכן עדיף לא לאכול כמות קרובה כדי לא להכנס לזה.