הגמרא בפסחים מט. מלאה בהשמצות וגידופים כלפי עמי הארצות. איך יחס זה מסתדר עם כל האידיאלים שלנו על "אהבת ישראל"? אשמח אם הרב יציין מקורות.

לצערי אין לי פנאי לכתוב מקורות. בכל אופן אם מדובר בגמרות שלא מדברות על מישהו ספציפי אזי הגנות הוא למציאות של עם הארץ מתוך מגמה לחזק את הערך של לימוד התורה. מה עוד שעם הארץ בזמן חז"ל אינו רק מי שלא לומד תורה אלא הוא גם אחד שמקולקל בנימוסים ומידות. אם מדובר על מישהו ספציפי צריך לומר שזה מה שהיה נצרך באותה עת להבאת תועלת. ניתן לתאר מציאות שת"ח מבוזים ולא נחשבים כיצד משנים אקלים חברתי בענין. מה עוד שכל דבר שנאמר יכול להאמר בניגון אחר. יש ניגון ציני, יש ניגון עניני וכ'. בגמ' כתוב מה אמרו. אבל לא כתוב באיזה ניגון אמרו זאת. הניגון הוא הנשמה של האמירה.