האם מותר לקחת את פרוסות הלחם שנשארות במכונה של הסופר שחותכת לחם אחיד בהנחה שאני כמובן קונה לחם אחד, פורס אותו ולוקח פרוסות נוספות שנשארו מלקוחות קודמים, האם זה נחשב שהבעלים "קנו" את הפרוסות על ידי מקומם?

בעניין מציאה בחנות כתוב במשנה בב"מ כו: "המוצא בחנות-הרי אלו שלו". עמדו הראשונים על השאלה, מדוע המציאה לא נקנית לבעל החנות שהרי חצירו של אדם קונה לו? ותירצו שהחנות לא נחשבת חצר המשתמרת לבעליה, משום שרבים נכנסים ויוצאים ובעל החנות לא יכול לשמור שלא יקחו אותה אחרים ועל כן לא קונה לו החנות, וכך נפסק בשו"ע חו"מ רס,ה וע"ש בש"ך סקי"ח. יש סברא גדולה לומר שמרכולים גדולים בימינו נחשבים חצר המשתמרת בשל סידורי האבטחה (מצלמות וכד'). בנוגע לשאלה- הנחת יסוד חשובה היא שהלוקח הקודם לא שכח בטעות את פרוסות הלחם ויהיה להן גדר אבידה, אלא נראה שזוהי 'אבידה מדעת' ולא היה בדעתו לקח אותן- כך נראה מדרך העולם. ממילא רק נותר לברר מי זוכה בהן מרגע שהפקירן הלוקח הקודם. כאמור לעיל, מרכולים גדולים נחשבים חצר המשתמרת, ואם כן זכה בהן בעל החנות, אלא שקרוב לודאי שבעל החנות מתייאש מפרוסות הלחם הנשארות במכונה, שהרי הן מתייבשות מהר וכן המכונה עוברת ניקוי מידי פעם והן מושלכות לאשפה (וכעין תמרי דזיקא המוזכרות בגמרא בבא מציעא בדף כב: שהבעלים מעיקרא מתייאשים מהן), ואם כן- הדין יהיה שכל הרוצה ליטלן יבוא ויטלן. אולם, ייתכן שיש לבעל החנות איזה שימוש בהן (לצורך חיות וכו'), או שיש לו הסכם עם אדם אחר שיזכה בפרוסות הנותרות. ולכן נראה שכדי להסיר ספק יש לשאול את בעל החנות. נעיר שגם כאשר זו רשת מרכולים, מנהל הסניף נחשב הבר-סמכא מצד הרשת להחלטות כאלה. מסקנה- יש לבקש רשות ממנהל הסניף לקחת את הפרוסות, ובדיעבד אם לקח-לא צריך להחזיר. כל הדין הנ"ל לא תלוי בקנייה שלך או שימוש במכשיר הפריסה. בברכה הרב ינון זמיר