מתוך הסכמה מוחלטת עם הרישא של התשובה, כי העושה מעשים שפלים אלה דינו כרוצח נפש, וכי נזקיהם קשים וחמורים ממכת-גוף גרידא. האין בכך כדי לדון את הפושע בדין רוצח לפחות? מה כאן עניין סירוס, כימי או אחר, כאשר למעשה "השופך דם אדם באדם דמו יישפך", והוא חייב מיתה?

אין לנו סמכות כיום להטיל עונש מוות. גם בימי קדם כמעט ולא דנו בעם ישראל דיני נפשות. דינים אלו מוגבלים בתנאים רבים מאוד עד שכמעט אין מצב שבו מתקיימים כל התנאים.