שלום, בבית ספר לימדו אותי שבסוף תפילת שמונה עשרה צריך ללכת 3 פסיעות אחורה לפני "עושה שלום" ואחרי "וכשנים קדמוניות" ללכת 3 פסיעות קדימה ולאחר מכן להגביהה את עצמי מעט (כמין קפיצות קטנות) כמו בקדושה - 3 פעמים רציתי לשאול, מה הטעם לפסיעות קדימה שאחרי התפילה והקפיצות כמו בקדושה (כאשר התפילה היא ביחיד)? ומהי הדרך הנכונה? משום ששמתי לב שדבר זה נהוג בעיקר אצל נשים ולא גברים. חשוב להדגיש שאני מדברת על תפילת יחיד. תודה רבה וחג שמח

שלום וברכה , מצ"ב תשובתו של הרב עזריה אריאל בענין הנ"ל : שאלה א) מה המנהגים של ג’ פסיעות לפני התפילה, ב) לאלו שנוהגים שחוזרים לאחור ג"פ וחוזרים ג"פ לפני העמידה, האם גם בחזרת הש"ץ יעשה כן (הלוך וחזור והלוך ס"ה ט’ פסיעות)? או די במה שחוזר למקומו (אחרי התפילה בלחש) ומתחיל מיד החזרת הש"ץ? תשובה הפסיעות לפני התפילה, קדימה או אחורה ושוב קדימה, אינן מעיקר הדין אלא מנהג שהתקבל ברוב עדות ישראל, בפרט לגבי הפסיעות קדימה. על הפסיעות אחורה קיימות דעות שונות, האם יש בהן צורך עצמי או שתכליתן רק לאפשר לעומדים ליד הקיר את הפסיעות קדימה. הש"ץ לכל הדעות יכול להסתפק בחזרה למקומו ולהתחיל מיד. הרחבה: 1. הפסיעות שלפני התפילה, קדימה או אחורה ושוב קדימה, אינן מעיקר הדין. בגמרא (יומא נג ע"ב) הוזכרו רק הפסיעות שאחרי התפילה, כעין פרידה מלפני המלך, וכך נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות תפילה פ"ט הלכה ב-ג) ובשולחן ערוך (סי' צה וקכג). לפי מה שראיתי זהו מנהג תימן, שלא לפסוע כלל לפני התפילה (הרב דוד משרקי, תכלאל עם ביאור 'באר מרים', עמ' עב). 2. הרמ"א (סי' צה ס"א) כתב בשם הרוקח שיש לפסוע גם לפני התפילה שלוש פסיעות קדימה, בתור הכנה לתפילה, והוסיף לכך רמז משלוש פעמים שנזכרה לשון גישה לתפילה (אצל אברהם אבינו, יהודה, על פי מדרשים ש"ויגש אליו יהודה" היה לתפילה לפני ה', ואליהו הנביא). באליה רבה (סי' צה סק"ג) כתב שיתכן שהעניין לפסוע שלוש פסיעות לפניו נועד עבור מי שלא הלך במיוחד לתפילה, כגון שהתפלל בביתו, ולכן עליו לעשות מעשה של התקרבות, אבל כאשר הולכים לבית הכנסת לתפילה אין צורך במעשה נוסף של התקרבות. 3. באשר לפסיעות אחורה ושוב קדימה כתב באליה רבה: "גם נראה שאין צריך לחזור לאחוריו כדי לילך לפניו, דהיינו כשעומד אצל הכותל". נראה מדבריו שהיה פשוט לו שאין שום עניין עצמי בהליכה לאחוריו, והיא נועדה רק לצורך טכני, לאפשר לאלו העומדים ליד הקיר את הפסיעות שלפניו, ועל כך כתב שעניין הפסיעות שלפניו אינו חשוב כל כך, כאמור, ולכן אין צורך לטרוח ללכת לאחוריו כדי להתקדם אחר כך שלוש פסיעות (ואולי היקל בזה לא רק בגלל הטרחה אלא בגלל המוזרות שבדבר). במשנה ברורה (סי' צה סק"ג) כתב בשם המגן-גיבורים שמנהג העולם ללכת לאחוריו, ולא הסבירו טעמו של דבר, ונראה שכוונתם לומר שמנהג העולם להחמיר בעניין הפסיעות קדימה, שגם כאשר יש מחיצה לפני המתפלל המונעת את הפסיעה קדימה הולכים תחילה אחורה כדי לאפשר את ההליכה קדימה. אם כן, גם לדעתם אין שום עניין עצמי בפסיעות אחורה. וכך נהגו כמה גדולים, לפסוע קדימה אך לא לפסוע לפני כן אחורה (הובאו בשו"ת רבבות אפרים, לרב אפרים גרינבלט זצ"ל שנפטר בשבוע שעבר, ח"ז סי' כט). 4. אך יש שנתנו לעניין זה של הפסיעה לאחוריו טעם עצמי, עיין בכף החיים שם ס"ק ז כמה מקורות וטעמים לזה על דרך הדרש והסוד, וכתב טעם נוסף, שהדבר נועד להראות שאיננו רואים את הזכות להתפלל כמובנת מאליה, אלא אנו מרגישים לא ראויים להתפלל. לפי זה, גם מי שאין לפניו דבר המפריע להתקדם צריך לפסוע אחורה ושוב קדימה. 5. את הפסיעות אחורה, לנוהגים כך, יש לעשות לפני סיום ברכת "גאל ישראל". מיד בסיום הברכה יש לפסוע קדימה, ורק לאחר הפסיעות יש להתחיל בפסוק "ה' שפתי תפתח" (ובמנחה: "כי שם ה' אקרא") הפותח את תפילת העמידה (קיצור שולחן ערוך יח, ב, ושם כתב לפסוע אחורה לפני 'תהילות לא-ל עליון'; שו"ת רבבות אפרים, ח"ו סי' מג). יש טעות נפוצה לפסוע אחורה וקדימה תוך כדי אמירת "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך", ולא היא, מאחר שפסוק זה הוא כבר חלק מתפילת העמידה שנאמרת ללא הליכה כלל. 6. לגבי שליח הציבור נראה שהכל מודים שאין צורך בפסיעות אחורה ושוב קדימה, וכך משמע ברמ"א סי' קכג ס"ב וביאור הלכה שם ד"ה והשליח ציבור. כך גם יחיד המתפלל פעמיים מסיבה כלשהי, רשאי להתחיל את התפילה השניה במקום בו סיים את הפסיעות שאחרי התפילה הראשונה, עיין מגן אברהם סי' קה סק"ב ומשנה ברורה שם סק"ד. ויש שאמר גם על זה שצריך לפסוע קדימה (רבי אברהם הכהן מסלוניקי, 'יוקח נא' סי' קה סק"ב), אבל מבואר מדבריו שם שאין צורך בפסיעות אחורה ושוב קדימה.