תהיתי, אם נראה שהרמ"א פוסק דינא דמלכותא דינא אפילו לחוקים בין אנשים (ולא רק חוקים הספציפיים למלך) ויש חוקים רבים שאנשים פשוט לא מקיימים. חוץ מזה אם אנחנו מקפידים על כך הרי שהיינו צריכים ללמוד את חוקי המדינה באותה הדרך בה אנו לומדים שולחן ערוך. נתאר לעצמנו אנשים יושבים בבתי כנסת ולומדים את החוקים העדכניים ביותר של המדינה עם עורך דין שמלמד אותם: איך לזרוק את הזבל? מי ומתי אחראים על ניקוי השלג? מה הם החוקים והחובות כאשר אתה מעסיק בייביסיטר? ישנם חוקים רבים כל כך, ואף אחד מאיתנו לא מכיר אותם חוץ מעורכי הדין שהתמחו באותם תחומים ספציפיים. ומעולם לא ראינו דבר כזה - שיעורים רציניים לגבי חוקי המדינה ולוודא שאתה תמיד נשאר מעודכן. אולי אפשר לומר שרוב החוקים אינם נשמרים בקפדנות על ידי האנשים עצמם, ולכן אין לנו חובה גדולה יותר משאר החברה? (כמו כן, יש אנשים שאומרים שדינא דמלכותא לא חל על דמוקרטיה אבל קשה להסתמך רק על זה הלא כן?)

מקור הדין של דינא דמלכותא דינא הוא בגמרא (נדרים כח. גיטין י: ב"ק קיג: ב"ב נד:) אמר שמואל דינא דמלכותא דינא, הנושא נדון רבות בש"ס בראשונים ובפוסקים. וישנם דיונים רבים אם זה מדאורייתא או מדרבנן ועד היכן מגיע תחולת דין זה. לדוגמא, יש מחלוקת בראשונים אם דינא דמלכותא דינא הוא רק בחוקים שהם לתועלת המלך או גם בתקנות וחוקים שהם לתועלת הציבור. יש מחלוקת נוספת אם דין זה נאמר רק בחו"ל ובמלך נכרי או גם בא"י ובמלך ישראל. (ראה מ"מ בארטסקרול על הגמרות הנ"ל ומעדני ארץ שביעית סימן כ'). הרמ"א בחו"מ סימן שסט סעיף ח מביא כמה דעות לגבי תחולת דין זה ומסיים דבריו, וי"א וסבירא להו דאמרינן בכל דבר דינא דמלכותא דינא (מרדכי בשם פ' הגוזל בתרא התוס' ות"ה סי' ש"ט) ולכן המלוה על המשכון יכול למכרו אחר שנה הואיל וכן דינא דמלכותא (שם בשם ר"י בר פרץ) וכן הוא עיקר וכו'. אולם ברור הוא שכלל זה של דינא דמלכותא דינא נאמר רק בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא לתקנת בני המדינה אבל לא שידונו בדיני עכו"ם ולא בכל דבר שנוגד את חוקי התורה (רמ"א שם סעיף יא וש"ך חו"מ סימן עג ס"ק לט). בפועל ספרי השו"ת וההלכה בדיני ממונות אכן מלאים בפרטי חוקי המדינה בכל מקום שזה נוגע למעשה לדינא דמלכותא. לגבי שאלתך מדוע אין אנו מוצאים שעורים לפרטי פרטים בחוקי המדינה, נראה ברור שעיקר עסק התורה הוא בתורה עצמה שהיא דברי אלוקים חיים, ויתכן מאוד שאתה צודק בכך שהדינים שהם לתועלת הציבור שעל פי ההלכה יש לנהוג על פיהם הם הדינים המפורסמים שהתקבלו בציבור והם ידועים לכל. בגמרא ב"ב דף נה. רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו (מטלטלין כגון) שערי דכדא (שעורים תלושות הנתונות בכד) משתעבדי לכרגא (משועבדים לתשלום מס גולגולת וכ"ש קרקעות) וכו', הראשונים (הרמב"ן הרשב"א והר"ן) הקשו מדוע נחלקו האמוראים בפרטי חוקי המלכות, שישאלו את אנשי השלטון עצמם מה החוק? ותירצו, שהכלל "דינא דמלכותא דינא" נאמר רק לגבי חוקים מפורסמים הידועים מימים ימימה כחוקי המלכות אבל תקנות זמניות וחוקים חדשים שנועדו לקנוס את העם וכו' אין דנין על פיהם. (אמנם יש החולקים על כך ראה, מ"מ גזלה פ"ה הי"ג לד' הרמב"ם ורבותינו ז"ל, שלא כד' הרמב"ן; טור חו"מ שסט בשם הרא"ש; יש"ש ב"ק פ"י סי' יח). לפי דברי הראשונים הנ"ל נראה שאין צורך לעסוק יתר על המידה בחיטוט אחר חוקים ותקנות חדשים וכדומה אלא להיצמד לחוקים ולתקנות המפורסמים בכל הנוגע להנהגה הכללית על פי הכלל של "דינא דמלכותא דינא", אבל כמובן שבכל הנוגע לדיני ממונות ובין אדם לחברו יש לבדוק את הדברים עם דיינים או רבנים הבקיאים בחושן משפט שיורו מה הדין על פי ההלכה ועל פי "דינא דמלכותא דינא" הנוהג באותו זמן ובאותו מקום. לגבי הערתך שיש אנשים שאומרים שדינא דמלכותא לא חל על דמוקרטיה, זה לא נכון לפחות על פי שיטת הראשונים (רשב"ם ב"ב נד ב ד"ה מי אמר; שו"ת אור זרוע סי' תשמה) שסמכות המלך לגבי דינא דמלכותא דינא נובע מהסכמת העם דבר שקיים ביתר שאת במשטר הדמוקרטי, וכך גם פסקו להלכה פוסקי זמננו (ציץ אליעזר חלק טז סימן מט, אגרות משה חושן משפט חלק א סימן פח, משנה הלכות חלק יד סימן קיט, יחווה דעת חלק ה סימן סד).