ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישב
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקוב בן בכורה
(יד) וַיּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר. וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבא שְׁכֶמָה:
(טו) וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תועֶה בַּשָּׂדֶה, וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמור מַה תְּבַקֵּשׁ?
(טז) וַיּאמֶר אֶת אַחַי אָנכִי מְבַקֵּשׁ. הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפה הֵם רועִים:
(יז) וַיּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אומְרִים נֵלְכָה דּותָיְנָה. וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדותָן: (בראשית לז, יד-יז).
שלושה פסוקים הללו תמוהים הם. בשביל מה לתורה לספר לנו פרטים שלא נוגעים לעצם סיפור מכירת יוסף? ודאי אין התורה עוסקת בתיאור ספרותי בלי מטרה מסוימת. אלא יש כאן לימוד בהלכות כיבוד אב ואם. אביו שלח אותו לשכם. יוסף לא מצא אותם שם. ברור שהיה יכול לשוב לביתו ולהודות לאביו שלא הצליח למצוא אותם. ובמיוחד שידע שהם שונאים אותו, משום מה לו להתאמץ? אבל כיון שאביו דאג, יוסף טעה בשדות פה ושם לחפש ולאתר אותם, כלומר השתדל בכל יכולתו, ואף הלך עד דותן כי שמע מאיזה עובר ארח שהם שם. הרי זהו לקח לדורות כמה הבן צריך להשתדל לעשות נחת רוח לאביו ולהתגבר על יצר העצלות.(טו) וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תועֶה בַּשָּׂדֶה, וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמור מַה תְּבַקֵּשׁ?
(טז) וַיּאמֶר אֶת אַחַי אָנכִי מְבַקֵּשׁ. הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפה הֵם רועִים:
(יז) וַיּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אומְרִים נֵלְכָה דּותָיְנָה. וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדותָן: (בראשית לז, יד-יז).
אבל דר. נחמה לייבוביץ (בספר "עיונים בספר בראשית", עמ' 275-276) מוצאת בשלושה פסוקים אלו מימד עמוק יותר. על הפסוק "וישלחהו מעמק חברון" (בראשית לז, יד) כותב רש"י:
"והלא חברון בהר? [וכיצד מתוארת חברון כעמק?] אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם'".
זאת אומרת, יעקב חשב לתומו כי שולח הוא את יוסף כדי לברר מה שלום האחים, ויוסף חושב שהוא הולך כדי לקיים מצות כיבוד אב. אבל הקב"ה מתכנן הכל כדי להביא את האחים לתפוש את יוסף ולמכור אותו למצרים. שם במצרים יסבול יוסף צער ועוני מספר שנים, ומבית הסוהר יצא למלוך. ועוד ימלוך משך שמונים שנה (מגיל 30 ועד גיל 110) ויפרנס כל עמי האיזור; גם משפחת אביו עם כל צאצאיהם, שבעים במספר, יתפרנסו בכבוד תחת חסותו של יוסף. יתקיים חזון החלומות שהוא חלם עליהם. ועוד, חיי יוסף בצער ומצוקה הם רק הכנה בזעיר אנפין לחיי האומה כולה במצרים, שהיו בצער ומצוקה משך שנים רבות עד שהגיע תור משה בשליחותו של ה' להוציא אותם משם בנסים ונפלאות ולהביא אותם לארץ זבת חלב ודבש, הארץ המובטחת.זאת אומרת היו כאן שני סוגי שליחות. הנגלה לפי כוונת בני אדם, והנסתר לפי כוונת ההשגחה העליונה. בני אדם עושים לפי מיטב הבנתם ואינם צופים מראש מה הן התוצאות מרחיקות לכת. אבל הקב"ה מתכנן הכל מראש ומביא את הדברים למטרה נשגבה ויקרת ערך. ההשגחה של הקב"ה היא נפלאה וכל יכול. איש אלמוני מצא את יוסף טועה בשדה והדריך אותו לאן ילך. סידרה זאת ההשגחה העליונה כדי להביא את יוסף לאותו מקום שם ייתפש ע"י אחיו ויימכר למצרים. ומשם יעלה לגדולה, ויכין את הרקע לגאולת ישראל ממצרים ודרכם לגדולה עולמית. כותב רמב"ן לענין שלשה פסוקים בהם פתחנו:
"ויאריך הכתוב [א] להגיד כי סיבות רבות באו אליו (ליוסף) שהיה ראוי לחזור לו, אבל הכל סבל לכבוד אביו. [ב] ולהודיענו עוד כי הגזירה [שה' גוזר] אמת, והחריצות של בני אדם [לעקוף את הגזירה] שקר [כלומר מוטעה ולא תועיל]. כי זימן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ועצת ה' היא תקום" (רמב"ן על בראשית לז, טו). בלשון הבריות "הקב"ה מכופף את פעולות מעשי אנוש כדי להביא לתוצאה שנגזרה לפי ההשגחה העליונה".
נכון שצריכים אנו להשתדל בכל אפשרות אנושית להביא לתוצאות הרצויות לנו, וכן להתפלל בכל לב עבור הצלחתנו במשימותינו. אבל אל לנו ליפול בייאוש ותסכול על הנראה לנו ככשלונות, לראות רשעים ופושעים בישראל המזיקים לעמנו. כי ודאי הקב"ה שליט בכל ויביא לידי מה שתכנן לעשות. צריכים אנו סבלנות ואמונה.כך כותב הרב קוק:
"בחקור האדם תכלית המעשים, ימצא שגם המעשים הטפלים שחשב שרק מקרים המה, כולם היו ויהיו יסודות להכנת טוב נעלה וכו'. וזה יקרא גדולת ה' וכו' כי גם הדברים הרחוקים והפעולות הנראות זרות, גם הנה מעשה ה' הנה, לתכלית נשגב היוצא מהם". ("עין איה", ברכות, פרק ז פסקא ב).
ולא רק פעולות אנושיות הנראות משובחות אלא גם מעשי אנוש הנראים שליליים ורעים, גם אותם ירתום ה' לתכניתו העולמית. וכך לשון הרב קוק במקום אחר:"כי דבר אלוקינו יקום לעולם (ישעיה מ, ח) והטוב המיועד אי אפשר שיופסד ע"י כל המון גלגולי סיבות שנראים כאילו באים לעכב את החסד העליון מהופיע בעולם. אבל אין זה כי אם מפאת השקפתינו הקצרה. אבל כשנישא דיעה למרחוק נראה כי ימין ה' רוממה ועושה חיל, ולא יפול דבר אחד מכל דבריו" ("עין איה", ברכות פרק ז פסקא טו). "ולא תועיל אפילו הבחירה [האנושית] היותר רעה, לבטל עצת עליון" ("עין איה", ברכות פרק חמישי פסקא סו).
הרעיון הנשגב הזה נרמז בתורה. כי גם מה שאחי יוסף חשבו להרע לו, ה' הפך הענין לטובה. כמאמרו של יוסף בעת שהתגלה לפניהם: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם וכו' וכו'. ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה, כי [אם] האלוקים. וישימני לאב לפרעה וכו' ומושל בכל ארץ מצרים" (בראשית מה, ה-ח). ואחרי פטירת יעקב אמר להם: "ואתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה, למען עשה כיום הזה להחיות עם רב" (בראשית נ, כ). הרי מפורש בתורה שגם כאשר בני אדם חוטאים, ואף נענשים הם על מה שבחרו ברצונם החופשי, אבל התוצאות לשאר האנשים יהיו לברכה בסופו של דבר, אפילו כעבור שנים רבות.וכך כתב הגאון ר' יעקב עטלינגר מחבר "ערוך לנר" בספרו "מנחת עני" על התורה (בפרשת וישב) על הפסוק בשירת חנה: "ה' מוריש ומעשיר, משפיל אף מרומם" (שמו"א ב, ז) מדוע כתובה מלת "אף"? היה צריך לומר "משפיל ומרומם". אלא באה רוח הנבואה ללמד כי גם כאשר הקב"ה מביא השפלה לאדם, זה על מנת להביא אח"כ להתרוממות. למה הדבר דומה? כאשר האדם רוצה לזרוק חפץ אל הגובה, הוא משפיל ידיו ומהמקום הנמוך ההוא זורק בעוצמה רבה כלפי מעלה. היא "ירידה לצורך עלייה". כך אם הקב"ה מוריש ומשפיל זאת אינה השפלה לשם ירידה אלא לצורך ההתרוממות שתבוא עם הזמן. "משפיל אף מרומם". השפלה של ה' היא כדי לרומם. [ובאמת חז"ל רמזו סוד גדול זה בענין חטא מכירת יוסף. כך לשונם:
"שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף; ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו; ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו; ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו; ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה; והקב"ה היה עסוק ובורא אורו של המלך המשיח" (מדרש בראשית רבה, תחילת פרשה פ"ה, עיי"ש פי' יפה תואר).]
ואמנם אין לנו לשכוח שיש אחריות אישית לכל מעשי האדם. האדם יובא לדין ולעונש על כל מעלליו. אבל החידוש במאמרנו זה הוא שהתוצאות שיגיעו לאדם חף מפשע הסובל ממעלליו של הפושע ודאי יהיו לו לטובה. וכך אמרו חז"ל "כל מה שעושה הקב"ה עושה לטובה" (ברכות ס ע"ב).גם בימינו אנו, יש מעללים הרעים של השלטונות שהם מצירים לבנין ארץ הקודש, שהם עוצרים את התרחבות הישוב היהודי בארצנו. אמנם הקב"ה יביא אותם לדין, אבל בסופו של דבר לא יוכלו הרשעים לקלקל לעמנו ולארצנו. ה' יטה את כל התוצאות כדי למלא את הייעוד המקורי שהקב"ה תכנן מראש.
אנחנו בעידן הגאולה. לא יועילו כל מחשבות שוטנינו וכל מעלליהם לעכב ישועה גדולה זו. כך אמר הרב קוק:
"וזאת היא גדולת ה', יכיר [אדם] איך הוא גדול אדונינו עד שאפילו המקומות הרחוקים והמעשים הנעשים מכח סיבות אנושיות בחיריות [לפי בחירה חופשית של עושיהם] ולפעמים ג"כ משרירות לב הותל אשר לאדם, לכולם יש מערכה של הנהגה שמובילה יד עליון [=הקב"ה] להציב מהם מטרה של טובה רוממה לאין חקר" ("עין איה", ברכות פ"ז פסקא ב).
בטוחים אנו בישועת ה'. גם יוסף הצדיק במשך כל ימות יסוריו, היה מתחזק במחשבה שה' לא עזב אותו אלא תמיד נמצא מולו. על הפסוק "וירא אדוניו כי ה' אתו" (בראשית לט, ג) מפרש רש"י שהיה שם שמים שגור על פיו. והגוי ההוא ראה זאת, והתפעל מזה. וגם כאשר פיתתה אותו אשת אדוניו, דחה את הצעתה במאמר "וחטאתי לאלוקים" (לט, ט). וגם כאשר היה אסיר בבית הסוהר ענה לשר המשקים ולשר האופים: "הלא לאלוקים פתרונים" (בראשית מ, ח). וגם כשעלה לגדולה והוצב במעלה רוממה של יועץ לפרעה, והמלך משבח אותו "תשמע חלום לפתור אותו", דחה יוסף את הדברים והתנצל [רק] "אלוקים יענה את שלום פרעה" (מא, טו-טז). זאת אומרת יוסף היה תמיד חדור ההכרה שהקב"ה מנהל את כל עניניו. כך גם אנו צריכים להמשיך בחינוכו של יוסף הצדיק, ולהיות משוכנעים שאלוקים הוא המוביל לנו את כל המהלך של הגאולה. הפושעים והמורדים יבואו על עונשם, אבל כלל ישראל ישגשג ויצליח! מאז שיבת ציון לפני כמאה שנה, הרבה מפריעים ומשטינים קמו עלינו, כמו סנבלט בימי קדם. בסופו של דבר ה' הצליח אותנו נגד כולם.מה כתוב בענין שחיתותם של שונאי ציון סנבלט ומריעיו, ומה כתוב בענין השוקדים על בנין ציון? (נחמיה ג, לג-לח)
(לג) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט כִּי אֲנַחְנוּ בוֹנִים אֶת הַחוֹמָה וַיִּחַר לו, וַיִּכְעַס הַרְבֵּה, וַיַּלְעֵג עַל הַיְּהוּדִים:
(לד) וַיּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שׁומְרוֹן וַיּאמֶר: מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עושִׂים? הֲיַעַזְבוּ לָהֶם, הֲיִזְבָּחו? הַיְכַלּוּ בַיּוֹם? הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר? וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת!:
(לה) וְטוֹבִיָּה הָעַמּונִי אֶצְלוֹ וַיּאמֶר: גַּם אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים, אִם יַעֲלֶה שׁוּעָל וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם:
(לו) שְׁמַע אֱלוהֵינוּ כִּי הָיִינוּ בוּזָה, וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל ראשָׁם, וּתְנֵם לְבִזָּה בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה:
(לז) וְאַל תְּכַס עַל עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תִּמָּחֶה, כִּי הִכְעִיסוּ לְנֶגֶד הַבּוֹנִים:
(לח) וַנִּבְנֶה אֶת הַחוֹמָה. וַתִּקָּשֵׁר כָּל הַחוֹמָה עַד חֶצְיָהּ, וַיְהִי לֵב לָעָם לַעֲשׂוֹת!"
(לד) וַיּאמֶר לִפְנֵי אֶחָיו וְחֵיל שׁומְרוֹן וַיּאמֶר: מָה הַיְּהוּדִים הָאֲמֵלָלִים עושִׂים? הֲיַעַזְבוּ לָהֶם, הֲיִזְבָּחו? הַיְכַלּוּ בַיּוֹם? הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר? וְהֵמָּה שְׂרוּפוֹת!:
(לה) וְטוֹבִיָּה הָעַמּונִי אֶצְלוֹ וַיּאמֶר: גַּם אֲשֶׁר הֵם בּוֹנִים, אִם יַעֲלֶה שׁוּעָל וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם:
(לו) שְׁמַע אֱלוהֵינוּ כִּי הָיִינוּ בוּזָה, וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל ראשָׁם, וּתְנֵם לְבִזָּה בְּאֶרֶץ שִׁבְיָה:
(לז) וְאַל תְּכַס עַל עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תִּמָּחֶה, כִּי הִכְעִיסוּ לְנֶגֶד הַבּוֹנִים:
(לח) וַנִּבְנֶה אֶת הַחוֹמָה. וַתִּקָּשֵׁר כָּל הַחוֹמָה עַד חֶצְיָהּ, וַיְהִי לֵב לָעָם לַעֲשׂוֹת!"
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
