ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- אמונה
- מוסר מלכים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- מוסר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
דבר ידוע ששני דברים הם המביאים את האדם לידי כעס, והם:א. פגיעה בכבודו.ב. פגיעה בממונו. ביאור הדברים:
א. הכעס הוא ענף מענפי הגאוה ותוצאה ממנה. כי העניו האמיתי אינו מתפעל מהכבוד, ואינו נעלב מאי-כבוד. וזה מפאת שהוא יודע האמת שאין כל ערך ממשי לכבוד המדומה. ורק מי שנגוע במחלת הגאוה המאוסה והנגעלת המחשיב את עצמו לאיש התפארת ורם המעלה, הוא הנעלב מכל דבר הנראה לו כפגיעה בכבודו, וחמתו בוערת בקרבו כאש מתלקחת וכרקב בעצמותיו, ולא ישקוט עד שיתפרץ כהר געש על כל מי שנדמה לו שממעט או פוגע בכבודו. ולו היה מתבונן בדעתו שאינו אלא גוש עפר יסודו מעפר וסופו לעפר, ושהוא חשוף לכל נגע ומחלה אשר יהפכו הדרת פניו וזיו תוארו ומראהו עד לבלי הכר, אז היה מכיר את ערכו הנכון והאמיתי שהוא אפס אפסים, וכל כעסו היה נמוג כענן בוקר.
ב. האדם השלם בדעתו, יודע היטב, שכל הקנינים הגשמיים הבל המה ומעשה תעתועים. ולא רק שהוא לא יכעוס על אבדנם, אלא אדרבא מודה ומשבח לו יתב"ש שלקח את רכושו כופר תמורת נפשו. וכמ"ש רז"ל עה"פ הודו לה' כי טוב, שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה (פסחים קי"ח ע"א).
ועתה נסביר בס"ד הנזק העצום הנגרם לגוף ולנשמה בעטיו של כעס.
א. ברתיחות דמו הורס את בריאות גופו. גם אם יהיה מבנה גופו חזק ואיתן כצור חלמיש, וחסון כאלונים, יתמוטט ויהרס במשך הזמן, והרבה חלאים ומכאובים יהיו מנת חלקו, וכמ"ש כי לאויל יהרוג כעס (איוב ה' ב').
ב. ההפסד העצום הנגרם לנשמתו א"א לתארו במילים, או אפילו להעלותו על הדעת. ונאמנים עלינו דברי רבינו האר"י החי זיע"א, שאמר שהכועס נשמתו הקדושה מסתלקת ממנו ובמקומה באה נשמה אחרת מצד החיצונים רח"ל. וכן כל המצוות והמעשים טובים שעשה מעודו כולם נאבדים ממנו ויורדים לטמיון בידי הסט"א. ורק ע"י תשובה שלימה וחרטה מלאה ישוב הכל לאיתנו הראשון, ע"כ. ועיין בזוה"ק פר' תצוה קפ"ב ע"א ד"ה ברוגזיה ממש, ע"ש.
והנה אמת נכון הדבר שהרי האדם בשעת כעסו בועט בכל הקדוש והיקר לו לרבות בתורה ובמצוותיה. והסיבה היא, כי הנשמה הקדושה נסתלקה ממנו ובאה אחרת במקומה כאמור, והוא לא ידע ולא הרגיש בשינוי שהתחולל בנשמתו. וזה עומק דברי רז"ל שאמרו ברוח קדשם, כל הכועס כל מיני גהינם שולטין בו, ואפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, ועונותיו מרובים מזכיותיו (נדרים כ"ב ע"א וע"ב), וכל הכועס כאילו עובד ע"ז (הרמב"ם הלכות דעות פ"ב ה"ג).
תכלית הדברים. הכעסן חייו אינם חיים, ואינו נסבל אפילו בתוך אנשי ביתו, וחוג משפחתו. ולכן האיש הירא וחרד לבריאות גופו ונשמתו יתרחק מהכעס הרחק כמטחוי קשת, ויברח ממנו כבורח מן האש או מן חית טרף. וירסן את עצמו ע"י לימוד בספרי המוסר והיראה לבל יטרוף נפשו באפו. כי כל קניני העולם הבל ואין בם מועיל, והתהלה והתפארת והכבוד יאותו רק למלך מלכי המלכים הוא מלך הכבוד סלה, יתב"ש לעולמי עד ולנצח נצחים.
הערה, מ"ש רבינו הרמב"ם, ואמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד ע"ז, כתב על זה בהגהות בני בנימין שם, שלא נמצא לשון זה בשום מקום שדברו חז"ל מענין הכעס, ע"ש. אולם ראיתי לג"ע בכסא רחמים אבות דר"ן פ"ג ה"ב, על מש"ש הקורע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו סוף שיעבוד ע"ז, שכתב וז"ל כל הכועס כאילו עובד ע"ז, כמ"ש פ"ק דסוטה ד' ע"ב, ע"ש, ובנדרים כ"ב ע"ב ובח"א, והכא איסור מוסיף דעשה מעשה, ואמרו בזוה"ק דהוי כמקריב לע"ז, ולכן אמרו סוף שיעבוד ע"ז ממש, עכ"ל. ביאור דבה"ק, דאמרינן בפ"ק דסוטה, אמר רבי יוחנן משום רשב"י, כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד ע"ז, וכו', רבי יוחנן דידיה אמר כאילו כפר בעיקר ע"ש וכפי מ"ש בפנים שהכעס הוא תוצאה מהגאוה כי שרשם אחד, א"כ הכועס כאילו עובד ע"ז. וכן אמרינן בנדרים כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזימותיו ע"ש. כלומר בגודל כעסו וחרונו אין אלהים במחשבתו שחושב שאין אלוה בעולם, כמ"ש רש"י והר"ן והרא"ש שם, ע"ע. א"כ הרי מקור טהור ונאמן לדברי הרמב"ם, ודברי ג"ע הנ"ל הם קילורית לעין.
אלא שלשון הרמב"ם הידוע בדייקנותו הנפלאה, שכתב ואמרו חכמים הראשונים וכו', משמע שכך אמרו בפירוש, דאל"כ הו"ל לכתוב ומדברי חכמים הראשונים למדנו, או סגנון דומה. ואמנם אם נאמר שהרמב"ם ראה הזוה"ק בכ"י או ידע את זה ברוח קדשו, א"ש הכל, כי לשון זה ממש. נמצא בזוה"ק פרשת בראשית כ"ז ע"ב ד"ה ויצו ה' אלהים וכו', והא אוקמוה כל הכועס כאילו עובד ע"ז, ע"ש. ועיין בזוה"ק פרשת תצוה קפ"ב ע"א ד"ה ברוגזיה ממש ידע לי בר נש וישתמודע מאן איהו ע"ש, וכמו שציין כ"ז המגיה שם על דברי בני בנימין הנ"ל ע"ש. ולא נפלאת היא, וכמ"ש הרב מגדל עוז הלכות יסודי התורה פ"א הלכה י' ע"ש, ואכמ"ל.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.

רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה

לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.

שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.

שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.

בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.

מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.










