ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רבי יעקב בן אברהם ועיישה סבג
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים י"א כ"ו).
"אונקלוס" מתרגם את סוף הפסוק "ברכן ולוטין" (קללה). ואילו יונתן בן עוזיאל ותרגום ירושלמי מתרגמים "וחילופא". יש להבין מה טעם השוני בין התרגומים, ויותר יש להבין את תרגום ירושלמי מה הכוונה שהקללה היא חילופא של הברכה, בד"כ תחליף זהו משהו דומה ועומד במקום ולא דבר והיפוכו".
הגמ' במס' ברכות (דף ס:) דנה בדברי המשנה חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. והתנן על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, אמר רבא לא נצרכא אלא לקבליינהו בשמחה, רש"י מוסיף לברך על מידת פורענות בלבב שלם.
בהמשך מובא בגמ' בשם רבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר 'כל דעביד רחמנא לטב עביד'. והגמ' מביאה סיפור כיצד ר' עקיבא יישם את דבריו בפועל. כשהוא לן בשדה היו עמו תרנגול חמור ונר. והרוח כבתה את הנר, חתול אכל את התרנגול ואריה טרף את החמור. בכל זאת תגובת ר"ע היתה 'כל דעביד רחמנא לטב'. בלילה גיס חיילים שבה את כל הסביבה ואז הוכיח ר' עקיבא איך שהתברר למפרע שהכל לטובה כי אילו היה נר דלוק הגיס היה רואה אותו ונעירת החמור וקריאת התרנגול היתה מסגירה אותו בידי הגיס.
המהרש"א באגדות מקשה מדוע הגמ' לא מביאה כדוגמא למברך על הרעה כמו שמברך על הטובה את הסיפור של נחום איש גם זו [מס' תענית דף כא.] שנשלח עם ארגז מלא אבנים יקרות לקיסר כדי לבטל גזירה, וכששהה בערב במלון קמו אנשי המלון ורוקנו את הארגז ובמקום האבנים היקרות הניחו עפר. תגובת ר' נחום היתה 'גם זו לטובה'. כשראה המלך את העפר חשב שצוחקים עליו ורצה להרוג אותו וגם אז התגובה היתה "גם זו לטובה". בסופו של דבר אליהו התחזה לאחד משריו ואמר שכנראה זה עפר של אברהם אבינו שנלחם בו במלכים שהעפר היה הופך לחיצים ובכוחו של העפר הצליח המלך לכבוש מדינה שעד כה לא הצליח, ולכן נתן לו במקום העפר אבנים יקרות וכבוד גדול. א"כ שואל המהרש"א, הרי היה ניתן להביא זאת כדוגמא שצריך לקבל הרעה כמו הטובה ומשיב שהגמ' העדיפה את דברי ר"ע ששלב בדבריו גם את הקב"ה 'כל דעביד רחמנא' מדברי ר' נחום שאמר משפט סתמי 'גם זו לטובה'.
הערה נוספת שיש להעיר מדוע ר"ע משתמש בלשון ארמית ואילו דברי ר' נחום נאמרו בלשון הקודש. שמעתי מפי הגאון ר' מיכל זילבר שליט"א שלשון הקודש היא דרגה גבוהה יותר מלשון ארמית המסמלת גלות ונקראת בספרי חן, "האחוריים של לשון הקודש" ובאמת ר' נחום נמצא בדרגה גבוהה יותר. במקרה של ר"ע רואים עכשיו מצב של קללה, מקבלים אותו בשמחה, בוטחים בד' שזה יתגלה כטובה ורק בדיעבד מגלים באמת את הטובה שבקללה. ואילו נחום איש גם זו רואה עכשיו לכתחילה שהעפר, הוא עצמו הטובה ואיך הוא אמור להציל את ישראל מהגזרה. יתכן שזו הסיבה שהדוגמא של נחום איש גם זו איננה מובאת כיון שאין עדיין תביעה מאיתנו להגיע לדרגה הנעלית ביותר.
תרגום אונקלוס הוא תרגום בבל, מקום שההעלם וההסתר הוא בתוקף, היסורים נתפסים כפי שהם נראים בפשטות ענין של קללה. ורק בעתיד יתגלה שבעצם 'כל דעביד רחמנא לטב עביד'. אולם תרגום יונתן ותרגום ירושלמי [לדעת הערוך זהו אותו תרגום] תרגום של ארץ ישראל, ההסתכלות היא כבר בדרגה גבוהה יותר וחודרת יותר לפנימיות הדברים. היסורים הם עצמם אופן של המשכת הברכה, הם גילויים של גאולה, 'גם זו לטובה'.
וזוהי כוונת הנביא בנחמתו "אנכי אנכי הוא מנחמכם", ראיית החסדים בתוך היסורים היא גילוי כפול של 'אנכי' לעומת הגילוי של 'אנכי' במעמד הר סיני שהיה בניסים גלויים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
