ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- במדבר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד
חומש במדבר נקרא בשם "חומש הפקודים". הן בראשיתו והן בסופו - סופרים את עם ישראל.
הספירה - שני צדדים יש בה: מחד גיסא יש בה ביטוי של הוקרה והערכה. הכילי, המאוהב בכספו, סופר את מעותיו פעם אחר פעם, ונהנה לעשות זאת בכל פעם מחדש. גם איש האדמה שמח לספור את העצים שנטע. כך, להבדיל, מייחס הנביא גם לקב"ה ביחס לצבא השמים "המוציא במספר צבאם... איש לא נעדר". בספירה מבטא הסופר את הערך המיוחד שהוא מייחס לכל אחד מן הפרטים. כל אחד ואחד חשוב לו עד מאד, והסכום הכולל נוצר כתוצאה מהצירוף של כל הפרטים אחד לאחד, עד להיותם ציבור גדול. אך יש גם צד שני. מספר, גדול ככל שיהיה - יש בו הגבלה. הכמות מגיעה עד לסך מסויים, ותו לא. לפני הספירה ניתן להתרשם מן הכמות באופן כללי; ניתן להעריך אותה ביותר או בפחות. אחריה - הכל מדוייק ומחושב. חכמת הבורא, למשל, איננה מוגבלת. לא ניתן למדוד אותה ב-I-Q. ועל כך אומר הכתוב "לתבונתו אין מספר". ההימנעות מספירה פותחת פתח אל האינסוף. ועל כן הורו חז"ל כי "אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין".
בעם ישראל - שני הצדדים חשובים. גם ערכו המיוחד של כל אדם ואדם כפרט, כמרגלית נוצצת המאירה בפני עצמה - זה הצד המחייב את הספירה. וגם ערכו האינסופי של כלל ישראל כאומה, המחייב את ההימנעות ממנה. על כן היחס ההלכתי אל מפקד האוכלוסין בעם ישראל הוא כה מורכב. לעיתים הוא נדרש, ולעיתים יש עליו ביקורת חריפה. על מורכבות זו אומר הנביא בהפטרה: "והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר".
מוציא במספר צבאם
לא פעם אחת סוכם מספרם של בני ישראל בפרשת השבוע, כי אם פעמיים. בפעם הראשונה נמנה כל שבט ושבט בנפרד. בפעם השניה - נמנה כל שבט בכלל הדגל הראשי אליו התייחס, ומספרה של כל שלישייה כזאת סוכם בנפרד. כדי לבאר את טעמה של הכפילות, עלינו לעיין בדברי הרמב"ן. שתי מטרות הוא מביא למניינם של בני ישראל, ושתיהן - מעשיות, וקשורות לכניסה הקרובה לארץ ישראל. המטרה הראשונה היא ארגון הצבא. הרמב"ן מדגיש שהתורה לא תסמוך את דיניה על הנס, ועל כן יש לארגן את הצבא היטב, ולמנות במדוייק את מספר החיילים, על גדודיהם, שבטיהם ודגליהם. המטרה השנייה היא להתכונן לחלוקת הנחלות בארץ לאחר שתיפול לידי עם ישראל לנחלה.
נראה ששתי מערכות הספירה שבפרשה, זו שבפרק א' וזו שבפרק ב', באות לענות על שתי מטרות אלו: הסיכום הראשון, המתמקד בכל שבט לעצמו, בא להכין את חלוקת הנחלות; ואילו הסיכום השני, המתמקד בחלוקת השבטים לדגלים דגלים, בא להכין את הצבא לקראת המלחמה.
ומכאן למדנו שלא די במטרות גדולות כדי לצאת למלחמה. לא פחות מכך נדרש להכין את הצבא כדת וכראוי, כך שיהיה נכון לנצח בקרב אף בדרך הטבע. ועל גבי הכנות אלו תשרה ברכת ה'. "סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה"...
זכות הבחירה (תשנ"ט)
בפרשה זו, פרשת במדבר, מתמנים נשיאי העדה. הם לא נבחרו בבחירות דמוקרטיות כפי שמקובל היום. במבט ראשון נראה כי היה זה מינוי ש"הונחת" מלמעלה. בתחילה אומר הקב"ה למשה: "ואתכם יהיו איש איש למטה, איש ראש לבית אבותיו הוא", ומיד לאחר מכן: "ואלה שמות האנשים אשר יעמדו אתכם". מה היה הקריטריון שעל פיו נבחרו הנשיאים?
לדעת ה"כלי יקר", הקריטריון היה אחד: הגינות והעדר משוא פנים. כל אחד מן הנשיאים היה שייך למשפחה מסויימת בתוך השבט. "איש ראש לבית אבותיו הוא". היה חשש שאותו נשיא, שהוא גם בן משפחה וגם נשיאו של כל השבט, יפלה לטובה את קרוביו לעומת אחרים. באחרים - ישלוט ביד רמה ויהיה עליהם לראש (=ראש בראש), ואילו בקרוביו ינהג ביד רכה (=יד ביד). על כן אומרת התורה שכל נשיא, שיהיה "איש למטה" ינהג כ"ראש" גם על קרוביו: "איש ראש לבית אבותיו הוא".
הנצי"ב מוולוז'ין הולך בדרך אחרת. לא רק תכונותיהם האישיות של המועמדים הן המביאות לבחירתם ע"י הקב"ה אלא רצונם של הבוחרים. נקודת המוצא שלו היא קושי כרונולוגי. פרשת במדבר נאמרה בא' באייר (=באחד לחודש השני), ולכאורה רק אז נבחרו הנשיאים. לעומת זאת, בפרשת נשוא רואים אנו שאותם נשיאים הקריבו קרבנות בחנוכת המזבח, שהיתה חודש קודם לכן, בא' בניסן. יתירה מזאת, כבר בפרשת ויקהל - שנאמרה בחודש תשרי, חצי שנה לפני כן - נאמר: "והנשיאים הביאו את אבני השוהם"; ומכאן שהם נתמנו עוד קודם לכן!
מתוך קושי זה מגיע הנצי"ב למסקנה, שהנשיאים הללו נבחרו עוד לפני זמן רב על ידי כל שבט ושבט. וכאן בא הקב"ה ואישר את הבחירה שבחר העם עצמו בנשיאיו. דברי הנצי"ב מתאימים למה שנאמר בספר דברים בפרשת מינוי המלך: "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' א-להיך בו". בחירת המלך היא אנושית וא-להית כאחד. לאור זה מובן היטב מה שדרשו חז"ל על הפסוק "והמתנשא לכל לראש", ש"אפילו ריש גרגותא" - שהוא האחראי המתמנה על שאיבת המים בבורות - מקבל את מינויו מלמעלה, "משמיא קא מוקמי לה".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
